מסופר בתנ"ך שאמנון אהב מאוד את אחותו תמר חשק בה ורצה לשכב עמה. לבסוף אנסה ולאחר האונס נכתב: "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ" (שמואל ב פרק יג; 15). שאלו חכמים: מה גרם לאמנון לשנוא את תמר לאחר האונס? תשובה: באמצע האונס נקשרה שערה מערוותה באיבר מינו וגרמה לעיקורו. שאלו התלמידים: וכי מה אשמה תמר שנקשרה שערה באיבר מינו? תשובה [סוגיות העוברות בעל-פה טבעי שיחולו בהם שיבושים, וחכמי בית המדרש היו מתקנים אותם כדי שתוכנם יותאם להגיון]: צריך לגרוס "קשרה" ולא נקשרה. כלומר, תמר קשרה שערה משערות ערוותה באיבר מינו של אמנון וגרמה לעיקורו. המשיכו התלמידים לשאול: מנהג בנות ישראל לגלח שער ערוותן, אם כך מניין היה לתמר שער ערווה? תשובה: היות ותמר אינה יהודייה מאב ואם אלא אביה יהודי (דוד המלך) ואמה גויה [דוד התאהב בגוייה באמצע מלחמה ולקח אותה לאישה, בלשון חכמים: "אשת יפת תואר"] וגויות אין דרכן לגלח שער ערוותן. (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כא, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד, מאי טעמא? – אמר רבי יצחק: נימא נקשרה לו, ועשאתו כרות שפכה. – וכי נקשרה לו, איהי מאי עבדה? – אלא אימא: קשרה לו נימא, ועשאתו כרות שפכה. – איני? והא דרש רבא: מאי דכתיב (יחזקאל י"ז /ט"ז/) ויצא לך שם בגוים ביפיך – שאין להן לבנות ישראל לא שער בית השחי ולא בית הערוה? – שאני תמר, דבת יפת תואר הואי".

ðåñç äúìîåã ëìùåðå:

"åéùðàä àîðåï ùðàä âãåìä îàã, îàé èòîà? – àîø øáé éöç÷: ðéîà ð÷ùøä ìå, åòùàúå ëøåú ùôëä. – åëé ð÷ùøä ìå, àéäé îàé òáãä? – àìà àéîà: ÷ùøä ìå ðéîà, åòùàúå ëøåú ùôëä. – àéðé? åäà ãøù øáà: îàé ãëúéá (éçæ÷àì é"æ /è"æ/) åéöà ìê ùí áâåéí áéôéê – ùàéï ìäï ìáðåú éùøàì ìà ùòø áéú äùçé åìà áéú äòøåä? – ùàðé úîø, ãáú éôú úåàø äåàé".