אישה שזב ממנה דם היא טמאה נידה ואסורה לשכב עם בעלה. מאיזה שלב של זיבת הדם מהרחם האישה נחשבת טמאה? קבעו חכמים קדמונים (תנאים) משיגיע הדם "לבית החיצון" . התלמידים מבררים היכן בדיוק "בית החיצון". אחד התלמידים, ריש לקיש שמו, אומר כשילדה קטנה יושבת ורואים את איבר מינה, כל מה שנראה נחשב "בית החיצון". שאל החכם ר' יוחנן: מקום זה נחשב מקום גלוי לכל דבר ועניין ואין להחשיבו כ"בית החיצון". אלא לדעתו, בית החיצון נחשב בנרתיקה עד מקום שיש שם דלדולי בשר ובלשונו: "עד בין השיניים". שאלו התלמידים: מקום הגבול עצמו "בין השיניים" נחשב כבית חיצון וטמאה או כבית פנימי וטהורה? תשובה: מקום בין השיניים שבנרתיקה נחשב כבית הפנימי ועדיין תחשב לטהורה אם נגרר הדם לשם. חכמים אחרים הגדירו את מקום "בית החיצון" עד מקום שאיבר המין הזכרי יכול להגיע לשם ובלשונם: " מקום שהשמש דש" (מתוך סוגייה תלמודית זו נקבע להלכה שהאישה צריכה לבדוק עצמה אם אין דם בנרתיקה עם בד שתיתחוב אותו באיבר מינה עד שתגיע למקום שאיבר המין הזכרי מגיע, ואף שאין כל האיברים שווים ובלשונם: "אין כל האצבעות שוות", צריך לאמוד באיבר מין בינוני. תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף מא, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"כל הנשים מטמאין בבית החיצון: הי ניהו בית החיצון? אמר ריש לקיש: כל שתינוקת יושבת ונראת. א"ל רבי יוחנן: אותו מקום – גלוי הוא אצל שרץ. אלא אמר רבי יוחנן: עד בין השינים. איבעיא להו: בין השינים. כלפנים או כלחוץ? ת"ש דתני רבי זכאי: עד בין השינים, בין השינים עצמן – כלפנים. במתניתא תנא: מקום דישה. מאי מקום דישה? אמר רב יהודה: מקום שהשמש דש".