לקראת הפסח חייבו חכמים קדמונים (תנאים) לבדוק את הבית מפני החמץ.
בפירוט רב ציינו את המקומות החייבים בבדיקה והמקומות הפטורים מבדיקה. הכלל המנחה הוא "כל מקום שאין מכניסים בו חמץ, במשך השנה, אין צריך בדיקה לקראת הפסח". כך למשל דנו חכמים במרתף היין, ששם מונחות שורות של חביות יין אחת על השנייה, האם צריך לבדוק את המרתף מפני החמץ.
חכמים קבעו, שאם מרתף היין פעיל ומשתמשים בו להבאת היין לצורכי הסעודה יש לבודקו מפני החמץ. זאת משום שיש סבירות שהמלצר שניגש למרתף להביא לסועדים יין, לקח אתו בטעות פת לחם ושכח אותה שם. מרתף יין זה אין צורך לבדוק את כולו אלא שתי שורות חביות חיצוניות בלבד – כי הסבירות שהמלצר ניגש להביא יין הוא מן החביות בשורות החיצוניות שלשם הגישה נוחה וקלה. אלא שנחלקו החכמים מה הן שתי השורות הטעונות בדיקה.
לדעת בית שמאי "שתי שורות על פני כל המרתף" ולדעת בית הלל: שתי שורות החיצונות שהן העליונות".
נחלקו התלמידים בביאור דעתם של חכמי שמאי.
התלמיד, רב יהודה שמו, מסביר את דעתם של שמאי ששורה פירושה – כל החביות הנמצאות מהקרקע עד למעלה, כלומר כל החביות המונחות אחת על השנייה במרתף וכך גם כל החביות בשורה שלאחריה. התלמיד, רבי יוחנן שמו, מסביר את דעתם של שמאי שצריך לבדוק את כל החביות העליונות, ובנוסף החביות בשורה הראשונה – מהקרקע עד העליונה ביותר.
עוד נחלקו התלמידים בביאור דעתם של חכמי הלל שאמרו: "שתי שורות החיצונות שהן העליונות".
.
לדעת התלמיד, רב שמו, צריך לבדוק את השורה העליונה ביותר ואת השורה שתחתיה – כי לדעתו חכמי הלל שמו דגש על החביות החיצוניות. לדעת התלמיד, שמואל שמו, צריך לבדוק את שתי השורות העליונות שלמעלה בתקרת המרתף – כי לדעתו חכמי הלל שמו דגש על החביות העליונות. (להלכה הכריעו כדעת התלמיד שמואל. תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ח, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"כל מקום שאין מכניסין בו חמץ – אין צריך בדיקה, ואוצרות יין ואוצרות שמן נמי אין צריך בדיקה. ובמה אמרו שתי שורות במרתף – מקום שמכניסין בו חמץ, ובמסתפק.
בית שמאי אומרים שתי שורות וכו'. אמר רב יהודה: שתי שורות שאמרו – מן הארץ ועד שמי קורה. ורבי יוחנן אמר: שורה אחת כמין גאם. תניא כוותיה דרב יהודה, תניא כוותיה דרבי יוחנן. תניא כוותיה דרב יהודה, בית שמאי אומרים: שתי שורות על פני כל המרתף. ושתי שורות שאמרו – מן הארץ ועד שמי קורה. תניא כוותיה דרבי יוחנן: שתי שורות על פני כל המרתף, חיצונה רואה את הפתח, ועליונה רואה את הקורה. שלפנים הימנה ושלמטה הימנה – אין צריך בדיקה. בית הלל אומרים: שתי שורות החיצונות שהן העליונות. אמר רב: עליונה ושלמטה הימנה. ושמואל אמר: עליונה ושלפנים הימנה. מאי טעמא דרב – דייק חיצונות. – והא עליונות קתני! – למעוטי תתאי דתתייתא. ושמואל אמר: עליונה ושלפנים הימנה, מאי טעמא – דייק עליונות. – והא חיצונה קתני! – למעוטי גוייאתא דגוייאתא. רבי חייא תני כוותיה דרב, וכולהו תנאי תנו כוותיה דשמואל. והלכתא כוותיה דשמואל".