חכם אחד, יוחנן בן דהבאי שמו, גילה סוד הנאמר לו מפי "מלאכי השרת" – מה גורם לילדים להיוולד בעלי מומים? ילדים חסרי ידיים (חיגרים) – משום שהוריהם קיימו יחסי מין אנאליים! ילדים אילמים – משום שאביו נישק את מקום ערוות אמו! ילדים חרשים – מפני שהוריהם שוחחו בשעת קיום יחסי המין! ילדים עוורים – משום שאביו הסתכל על מקום ערוות אמו! שאלו התלמידים: משמע מדברי מלאכי השרת, שאסור לדבר ולשוחח בשעת קיום יחסי מין, אם כך מדוע רבי אלעזר נהג לשוחח עם אשתו בזמן קיום יחסי המין? ויתירה מכך ילדיהם יצאו יפים ביותר. תשובה: אסור לשוחח בנושאים שאינם מענייני תשוקה וחימום אך לשוחח עם האישה כמשחק מקדים מותר. אמר אחד התלמידים, ר' יוחנן שמו, שהגורמים לילדים להיות בעלי מומים המוזכרים לעיל,אינה מוסכמים על יתר החכמים. לדעתם מותר לקיים יחסי מין ככל העולה על דמיונם של בני הזוג ובלשונם: "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה; משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו". אמר אחד התלמידים, אמימר שמו, על כורחך "מלאכי השרת" המוזכרים למעלה אינם מלאכים באמת אלא הכוונה לחכמים בשר ודם. שאם הם היו מלאכים באמת היינו צריכים לפסוק הלכה כמותם, משום שהם בקיאים היטב בסיבות לכך שילדים נולדים בעלי מומים. עוד קבעו חכמים תשע סיבות שילדים נולדים בעלי תכונות שליליות. אחת מהן שאישה מבקשת מבעלה לקיים עמה יחסי מין ובלשונם: "בני חצופה". שאלו התלמידים: והלא חכם אחר קבע ההפך; אישה שמבקשת מבעלה לקיים יחסי מין עמה יצאו להם בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם? תשובה: לתבוע בפה באמירה מפורשת, יצאו להם ילדים חצופים. אבל אם היא מבקשת ברמיזה יצאו להם ילדים הגונים. (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ, עמוד א – דף כ, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם, אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום, חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש, סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום. ורמינהו, שאלו את אימא שלום: מפני מה בניך יפיפין ביותר? אמרה להן: אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה, וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד; ואמרתי לו: מה טעם? ואמר לי: כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת, ונמצאו בניו באין לידי ממזרות! לא קשיא: הא במילי דתשמיש, הא במילי אחרנייתא. א"ר יוחנן: זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים! אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה; משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד. אמר אמימר: מאן מלאכי השרת? רבנן, דאי תימא מלאכי השרת ממש, אמאי אמר רבי יוחנן אין הלכה כיוחנן בן דהבאי? הא אינהו בקיאי בצורת הולד טפי! ואמאי קרו להו מלאכי השרת? דמצייני כמלאכי השרת. ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן והפכו! אמר לה: בתי, תורה התירתך, ואני מה אעשה ליך. ההיא דאתאי לקמיה דרב, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן והפכו! אמר: מאי שנא מן ביניתא. (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם – מכאן אמר רבי: אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר. אמר רבינא: לא נצרכא אלא דאפילו ב' נשיו. (יחזקאל כ) וברותי מכם המורדים והפושעים בי – אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות, בני אסנ"ת משגע"ח: בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה, בני נידוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה, איני? והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו – הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם, שנאמר: (דברים א) הבו לכם אנשים חכמים ונבונים, וכתיב: ואקח את ראשי שבטיכם ולא כתיב נבונים, וכתיב: (בראשית מט) יששכר חמור גרם, וכתיב: (דברי הימים א' יב) מבני יששכר יודעי בינה לעתים! ההיא דמרציא ארצויי".