אחת מהלכות שבת וחג היא הגבלת חופש התנועה ממקום המגורים, בלשון ההלכה "איסור תחומין". למשל, אדם המתגורר בכפר או עיר אסור לו לצאת מגבול היישוב יותר מקילומטר (2000 אמה), כך גם לגבי חפצים. לכן יכול אדם ללכת עם כליו מחוץ לתחום עד ק"מ אחד בלבד. אם אדם מצא כלי מההפקר בחג כלי זה אפשר לטלטלו ק"מ בלבד ממקום הימצאו, בלשון חכמים "קנה לו שביתה". אם ירדו גשמים לפני החג ומילאו בור הפקר שאינו שייך לשום אדם, מותר לקחת מים אלו עד גבול ק"מ אחד מהבור. אך אם ירדו גשמים בחג עצמו, כך שבערב החג מקומם לא הוגדר כדי לתחום את גבול תחומם, מותר לטלטלם לכל מקום ואין מי הגשמים תחומים בגבול. שאלו התלמידים: והלא מי הגשמים לפני שנוצרו בעננים, בערב החג, שהו באוקיינוס, אם כך, הרי שמקומם הוגדר באוקיינוס ושם צריך להגדיר את מקום מושבם ולכן אסור לטלטלם כשירדו בחג ביבשה, שהרי הם כבר עברו את גבול מקומם המותר. מנסים התלמידים לומר, שיתכן שהלכה זו תואמת את דעת החכם, ר' יהושוע שמו, הטוען שמי הגשמים באים ממים עליונים הנמצאים בשמיים ממעל, לכן לא היה להם מקום מוגדר לקבוע להם את תחומם. בניגוד לדעת חכם אחר, ר' אליעזר שמו, הסובר שמי הגשמים היורדים מעננים אלו מי האוקיינוס. אחד התלמידים, ר' יצחק שמו, טוען שהלכה דלעיל יכולה להתקיים אף לדעת ר' אליעזר, ומי הגשמים שירדו בחג מותרים לטלטלם לכל מקום, משום שהלכה זו התייחסה לעננים מסומנים וידועים כבר בערב החג וברור שלא היו באוקיינוס אלא בעננים, לכן לא היה להם מקום מוגדר לתחום את גבולם. שאלו התלמידים: ואולי מחמת תזוזת העננים התחלפו העננים ולמעשה אלה שנראו בערב החג התקדמו ואלו שהורידו גשמים אחרים הם, שמימיהם היו על האוקיינוס בערב החג? תשובה: היה בעננים סימן כך שלא יתבלבלו בעננים אחרים. תשובה נוספת : מקילים בהלכות תחומין במקום שיש ספק. המשיכו התלמידים לשאול: ומדוע שמי הגשמים לא יקבעו את תחומם בעננים עצמם? תשובה: "היות והמים בלועים בתוך העננים ואינם נמצאים ממש במצב צבירה נוזלי, לכן אינם יכולים להגדיר לעצמם תחום. המשיכו התלמידים לשאול: אם כך, שמי הגשמים בעננים משנים מצב צבירה בחג מאדים לנוזלים, הרי יש לאוסרם בטלטולן מטעם אחר, שהם כאילו נולדו ונוצרו בחג וכל שנוצר בחג אסור בטלטול. מחמת שאלה זו חזרו בהם התלמידים מדעתם הקודמת וקבעו שמי הגשמים בעננים אכן נמצאים במצב צבירה נוזלי כפי שהם יורדים, והסיבה שלא קנו שביתה בעננים, משום שהעננים נעים כל הזמן וחפץ נייד אינו מגדיר לעצמו תחום. ומטעם זה כל מי גשמים היורדים בחג, אף מעננים שהתעבו בערב החג ומימיו שהו באוקיינוס מותרים בטלטול, משום שמי אוקיינוס ניידים וזורמים וכל חפץ נייד אינו מגדיר לעצמו תחום. (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף מה עמוד ב – מו ע"א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"גשמים שירדו מערב יום טוב יש להן אלפים אמה לכל רוח. ביום טוב – הרי הן כרגלי כל אדם…אמר מר: ביום טוב – הרי הן כרגלי כל אדם. ואמאי? ליקני שביתה באוקיינוס! לימא דלא כרבי אליעזר, דאי כרבי אליעזר – הא אמר: כל העולם כולו ממי אוקיינוס הוא שותה! – אמר רבי יצחק: הכא בעבים שנתקשרו מערב יום טוב עסקינן. – ודילמא הנך אזלי והנך אחריני נינהו? – דאית להו סימנא בגוייהו. ואיבעית אימא: הוי ספק דדבריהם, וספק דדבריהם להקל. וליקני שביתה בעבים! תיפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה, דאי יש תחומין – ליקני שביתה בעבים! – לעולם אימא לך: יש תחומין, ומיא בעיבא מיבלע בליעי – כל שכן דהוו להו נולד דאסירי! – אלא מיא בעבים מינד ניידי. – השתא דאתית להכי – אוקיינוס נמי לא ליקשו לך, מיא באוקיינוס נמי מינד ניידי. ותניא: נהרות המושכין ומעיינות הנובעין – הרי הן כרגלי כל אדם".