בתורה יש פרשה העוסקת באדם ההורג אדם בשגגה. קרובי משפחתו של הנהרג רשאים לנקום את דמו ולהרוג את ההורג בלא דין ובלא משפט. להורג בשגגה ניתנה אפשרות להינצל "מנקמת גואל הדם" אם יברח לאחת משש ערים שנקבעו כערי מקלט.
כך כתוב בתורה: "וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה: וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ (במדבר, לה ; 11-12)
אף על פי שרוצחים בשגגה וערי מקלט פסקו מאז חורבן בית המקדש, התפלפלו חכמים וקבעו סייגים ודינים רבים בהגדרת "רוצח בשגגה". כך למשל קבעו חכמים, שדווקא אם אדם יורד בסולם ונופל והרג אדם שעמד תחתיו, נחשב הוא הורג בשגגה הצריך לגלות לערי מקלט, אם הוא רוצה להינצל מנקמת קרובי משפחת הנהרג. אך אם היה עולה בסולם ונפל תוך כדי עלייתו והרג איש שעמד תחתיו – אינו צריך לגלות. הם דרשו זאת מהפסוק: וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת (במדבר, פרק לה; 23) עד שייפול דרך נפילה.
לאחר שעשו חכמים הבחנה בין הורג העולה בסולם לבין הורג היורד מסולם, שאל החכם רבי אבהו: מה הדין באדם שעלה בסולם ושבר את שליבת הסולם והיא נפלה והרגה אדם שעמד מתחת , האם זה יחשב עלייה, שהרי האדם היה בדרכו לעלות, או שמא היות והשליבה נפלה יחשב דרך ירידה?
התלמוד הכריע שמקרה זה נחשב ירידה והאדם צריך לגלות. (תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף ז, עמוד ב )

נוסח התלמוד כלשונו:

"היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו – הרי זה אינו גולה. זה הכלל: כל שבדרך ירידתו – גולה, ושלא בדרך ירידתו – אינו גולה. …
בעא מיניה רבי אבהו מרבי יוחנן: היה עולה בסולם, ונשמט השליבה מתחתיו ונפלה והרגה, מהו? כי האי גוונא עליה היא, או ירידה היא? א"ל: כבר נגעת בירידה שהיא צורך עליה".