אדם שהתפלל בשדה, בדרכים ובצדי השבילים מותר לו לאחר שסיים תפלתו להשתין במקום שבו התפלל. ואין להתייחס למקום התפילה כמקום קדוש שאסור להשתין שם כדוגמת בית כנסת, אלא המקום חולין הואיל והתפילה במקום זה הייתה זמנית וארעית.
הוראה זו הורה החכם, רב יהודה. שאל התלמיד, רב יוסף שמו, הוראה זו אין בה חידוש שאפשר להסיקה מדברי קדמונים (תנאים) שהורו שרק בית כנסת שהוא מקום קבוע לתפילה יש בו קדושה משמע, מקום ארעי וזמני לתפילה אין בו קדושה. מכאן, שמותר אף להשתין באותו מקום.
[בתקופת חכמי התלמוד, טקסט המשנה לא היה מונח לפניהם – הוא נכתב כספר לאחר תקופת חכמי התלמוד – אלא היו שונים את המשניות בעל-פה. כדי שהמשניות יהיו שגורות היו בני אדם מסוימים המתמחים בשינון המשניות בעל-פה. אלה היו גורסים אותן בפני החכמים. לכן נמצא בתלמוד הנוסח: "תני תנא קמיה" כלומר אדם ששנה משנה לפני חכם].

תלמיד – שונה משניות – שנה לפני החכם, רב נחמן שמו, את המשנה הבאה: המתפלל מחוץ לבית הכנסת – בשדה או בצדי הדרכים – מרחיק ארבע אמות (שני מטר) ממקום התפילה ושם משתין. ואם השתין לפני התפילה צריך להרחיק ממקום השתן ארבע אמות (שני מטר) ורק שם יתפלל.
אמר החכם, רב נחמן לשונה המשניות, אין זה סביר לדרוש מהמתפלל בחוץ להרחיק ממקום תפלתו ארבע אמות ולהשתין. שאם כך ההלכה, לא יהיה מקום שאפשרי להשתין שם. משום שנוהגים תושבי העיר להתפלל בחוץ במקומות שונים המזדמנים להם ונמצא כל רחובה של העיר קדושה ונצטרך לאסור להשתין בכל העיר כולה. מתוך טענה זו ביקש החכם להגיה את המשנה ששנה התלמיד בפניו ולגרוס במקום "ירחיק ארבע אמות" יבוא "ישהה ארבע אמות" (שהיית זמן הליכה של שני מטר כ- שתי שניות לערך). שאלו התלמידים: אם גורסים במשנה "ישהה" במקום "ירחיק", נוצרת בעיה אחרת על-פי גירסה חדשה זו. נמצא, שהמשתין צריך להמתין שתי שניות ולאחר מכן להתפלל, והטעם לכך שלאחר שאדם מסיים להשתין עדיין נוטפות טיפות שתן מאיבר מינו – לכן יש להמתין שתי שניות עד שיפסק טפטוף השתן. אך מדוע אדם שסיים להתפלל צריך להמתין שתי שניות מסיום התפילה ולאחר מכן להשתין? תשובה: התלמיד, רב אשי שמו, הסביר: היות ואדם, גם לאחר שסיים את התפילה, עדיין לבו בתפילה ושפתותיו עדין מרחשות תפילה – לכן יש להמתין שתי שניות ולאחר מכן להשתין. (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כז, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לאדם להשתין מים בתוך ארבע אמות של תפלה. אמר רב יוסף: מאי קמשמע לן? תנינא, רבי יהודה אומר: מוכרין אותה לשום חצר, ולוקח מה שירצה יעשה. ואפילו רבנן לא קאמרי אלא בית הכנסת דקביע קדושתיה, אבל ארבע אמות דלא קביע קדושתייהו – לא. תני תנא קמיה דרב נחמן: המתפלל מרחיק ארבע אמות ומשתין, והמשתין מרחיק ארבע אמות ומתפלל. אמר ליה: בשלמא המשתין מרחיק ארבע אמות ומתפלל תנינא: כמה ירחיק מהן ומן הצואה – ארבע אמות, אלא המתפלל מרחיק ארבע אמות ומשתין למה לי? אי הכי, קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא! תני: ישהה. בשלמא משתין ישהה כדי הילוך ארבע אמות – משום ניצוצות, אלא מתפלל ישהה כדי הילוך ארבע אמות למה לי? אמר רב אשי: שכל ארבע אמות תפלתו סדורה בפיו ורחושי מרחשן שפוותיה".