גבר הנושא אישה צריך לעשות מעשה קניין כדי לקנותה לו לאישה. קבעו חכמים קדמונים: בשלוש דרכים האישה נקנית: בכסף, בשטר ובביאה. התלמידים מנסים לברר את המקור המקראי למעשה קניין אלו משום שבתורה לא מוזכר אופן הקניין. אלא כדבר המובן מאליו ובדרך אגב כדי לקבוע דינים אחרים נכתב כהקדמה; כאשר איש לוקח לו אישה וכו'. הנה כך כתוב: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָה וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע…" (דברים, כב; 13). הכתוב לא פירט האם צריך מעשה קניין, כיצד יעשה הקניין, אלא היא עובדה ברורה לצורך השתלשלות אירועים הבאים לאחר הנישואין; הבעל לאחר שנשא ("יִקַּח" בלשון תורה) את אשתו הוציא עליה שם רע.
וכן: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ (דברים, כד; 1). כלומר לשם הסבר כיצד גבר מגרש את אישתו. וכן: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא…" (דברים, כד; 5).
כך למשל דנים חכמים מניין מהכתובים שקיום יחסי מין היא פעולת "קניין קידושין" ובלשון חכמים: "ביאה מניין?". תשובה: בפרשת אשת איש הנואפת נכתבו המילים "בְעֻלַת בַּעַל " וכך נאמר: "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה" (דברים, כב; 22). מתוך שנאמר בְעֻלַת בַּעַל משמע, כך טען החכם ר' אבהו, שנעשה בעל על-ידי בעילה. כלומר, נקנית בביאה. שאל חכם אחר, ר' זירא שמו, מדוע החכם דלעיל לא הביא את דעת רבי יהודה הנשיא שהביא ראייה מכתוב אחר? ובלשונו: "כעורה זו ששנה רבי?" . רבי יהודה למד מהכתוב: " כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ" מלמד שנקנית בבעילה!
תשובה: מהכתוב שהביא רבי יהודה הנשיא יש מקום לפרש שמעשה הקניין דורש קניין כספי ולאחריו ביאה ורק לאחר שתי פעולות קניין אלה תחשב מקודשת. לכן החכם דלעיל, הביא מכתוב אחר. שאלו התלמידים: כיצד עולה על הדעת שהכתוב ידרוש שני קניינים כדי לקדש אישה? הרי בכך לא תיתכן מציאות של נערה מאורסה בתולה (לשון מאורסה בתורה משמעו קידושין, ולאחר החופה נחשבת נשואה. בזמנים קדומים היו מקדשים אישה והייתה מוגדרת אשת איש, ולאחר שנה היו נושאים את האישה כדי לחיות עמה חיי אישות) שהכתוב חייבה עונש מוות בסקילה אם נאפה: אם צריך לקדש בכסף ואחר כך לבעול היא כבר אינה בתולה, ואם עדיין לא בעל אלא רק קנה בכסף, היא אינה תחשב מאורסת וכאילו לא עשה כלום (הרי צריך שני קניינים לצורך קידושין)? תשובה: כגון שהבעל, לאחר שקנה אותה בכסף, שכב אתה אנאלית בלבד וככזו עדיין נחשבת היא בתולה. המשיכו התלמידים לשאול: והלא בעל שבעל את אשתו אנאלית אף שעדיין בתולה היא, מוגדרת האישה "בעולה" ולא בתולה. ומניין שדין זה מוסכם, שבעל השוכב אנאלית עם אשתו הבתולה דנים אותה כבעולה? מתוך שאמרו חכמים נערה מאורסה ובתולה ששכבו אתה אנאלית עשרה אנשים בזה אחר זה הרי היא בתולה וכולם חייבים עליה סקילה כדין נערה מאורסה בתולה. אלא אם כן הבעל שלה שכב עמה אנאלית אזי השוכב אתה אחריו נידון בחנק כדין אשת איש שאינה בתולה. על כל פנים חוזרים לשאלתנו הקודמת: כיצד יש מציאות של נערה מאורסה ובתולה אם נדרש שני מעשה קניין; כסף וביאה? תשובה: כגון שנשאה בשטר (ולא בכסף), והקונה אישה בשטר נחשבת ארוסה ובתולה, ובלשון חכמים: "שטר גומר ומכניס" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ט, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"ובביאה. מנא לן? אמר ר' אבהו א"ר יוחנן, דאמר קרא: (דברים כב) בעולת בעל, מלמד, שנעשה לה בעל על ידי בעילה. א"ל ר' זירא לר' אבהו, ואמרי לה ר"ל לרבי יוחנן כעורה זו? ששנה רבי: (דברים כד) ובעלה – מלמד שנקנית בביאה! אי מהתם, הוה אמינא עד דמקדש והדר בעיל, קמ"ל. מתקיף לה ר' אבא בר ממל: אם כן, נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה, היכי משכחת לה? אי דאקדיש והדר בעיל, בעולה היא, אי דאקדיש ולא בעיל, לאו כלום הוא! אמרוה רבנן קמיה דאביי: משכחת לה, כגון שבא עליה ארוס שלא כדרכה. א"ל אביי: עד כאן לא פליגי רבי ורבנן – אלא באחר, אבל בעל, דברי הכל אם בא עליה שלא כדרכה – עשאה בעולה. מאי היא? דתניא: באו עליה י' אנשים ועדיין היא בתולה – כולן בסקילה; רבי אומר, אומר אני: הראשון בסקילה, וכולן בחנק. אמר רב נחמן בר יצחק: משכחת לה כגון שקדשה בשטר, הואיל וגומר ומוציא – גומר ומכניס".