דרכם של חכמים לדרוש פסוקים ולהציג את מלכי האימפריות הקדומות באופן מבזה. כך פירשו את דברי ישעיהו הנביא על נבוכדנצר מלך בבל: "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם" (ישעיהו, יד; 12).
את המילה "חולש" פירשו כהטלת גורל. וכך לדעתם מתפרש הפסוק – נבוכדנצר היה נוהג להטיל גורל בין אורחיו המכובדים מי עלה בגורל לשכב עמו משכב זכר.
וכך פרשו את המשך דברי הנביא ישעיהו: "כָּל מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתו" (ישעיהו, יד; 18) – שנחו ממשכב זכר. עוד הוסיף החכם, רבי יוחנן שמו, שבתקופת שלטון נבוכדנצר, הנתינים היו שרויים בעצב, דבר זה נלמד מדברי הנביא ישעיהו: " נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ פָּצְחוּ רִנָּה" (ישעיהו פרק יד; 7) כלומר, לאחר שפסקה מלכותו של נבוכדנצר החלה רינה בתושבי הארץ משמע, בתקופתו לא הייתה רינה. עוד הוסיף החכם דלעיל, שאסור לבקר בחורבת ביתו של נבוכדנצר הנמצאת בבבל משום ששורים שם שדים מזיקים. עוד מוסיף חכם אחר: נבוכדנצר רצה לשכב עם צדקיהו המלך באותה שעה התארכה עורלתו באורך של שלוש מאות אמה (מאה חמישים מטר) והקיפה את המסובים כולם. ומניין שנתארכה באורך זה? תשובה: מתוך שנאמר (לא ברור מדוע יחסו את הפסוק לנבוכדנצר) : " הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר לְמַעַן הַבִּיט עַל מְעוֹרֵיהֶם: שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל" ( חבקוק, ב; 16-15) משמע, נבוכדנצר השקה את צדקיהו יין כדי לשכב עמו ובאותה העת התארכה עורלתו כשלוש מאות אמה שכן "ערל" בגימטריא הם שלוש מאות. (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמט, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מאי משמע דהאי חלשים לישנא דפורא הוא – דכתיב (ישעיהו יד) איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים וגו'. אמר רבה בר רב הונא: מלמד שהיה מטיל פור על גדולי מלכות, לידע איזה בן יומו של משכב זכור. וכתיב (ישעיהו יד) כל מלכי גוים כלם וגו', אמר רבי יוחנן: שנחו ממשכב זכור. ואמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו רשע לא נמצא שחוק בפה כל בריה, שנאמר (ישעיהו יד) נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה, – מכלל דעד השתא לא הוה רנה. ואמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: אסור לעמוד בביתו של אותו רשע, שנאמר (ישעיהו יג) ושעירים ירקדו שם. ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך, נמשכה ערלתו שלש מאות אמה, והיתה מחזרת על כל המסיבה כולה, שנאמר שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל. ערל בגימטריא שלש מאות הוי".