חכמים קדמונים (תנאים) חייבו בדיקת הבית מפני החמץ לקראת הפסח. הוראות רבות נכתבו ונתדיינו בנושא זה – באיזה מקום, מתי והאם צריך בדיקה. כך למשל דנו חכמים: תשע חבילות של מצה וחבילה אחת של חמץ (שצורת אפייתם דומה) ובא עכבר ונטל מאפה ואיננו יודעים אם נטל מחבילות המצה או מחבילת החמץ. במקרה זה קבעו חכמים שהמאפה אסור באכילה ונידון כחמץ. אך אם העכבר נטל את המאפה לאחר שהמאפה נפל מאחת החבילות אלא שלא ידוע אם המאפה נפל מחבילות המצה או מחבילת החמץ, במקרה זה הולכים אחר רוב החבילות ותולים שמאפה מצה נטל העכבר ולכן מותר באכילה בפסח.

עוד דנו החכמים; חבילה אחת של מאפה מצה וחבילה אחת של מאפה חמץ המונחות בחצר של שני בתים. בית אחד נבדק מפני החמץ והבית השני עדיין לא נבדק מפני החמץ. באו שני עכברים אחד נטל מאפה מצה ואחד נטל מאפה חמץ וכל עכבר נכנס לבית אחר. ולא ידוע האם העכבר שנטל את מאפה החמץ נכנס לבית הבדוק או ההפך. קבעו חכמים שהעכבר שנטל את מאפה המצה נכנס לבית שכבר נבדק ואילו העכבר שנטל מאפה של חמץ נכנס לבית שעדיין לא נבדק מפני החמץ. (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ט, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"תשע ציבורין של מצה ואחד של חמץ, ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי מצה שקל אי חמץ שקל – היינו תשע חנויות. פירש ואתא עכבר ושקל – היינו סיפא. דתנן: תשע חנויות, כולן מוכרין בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה, ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח – ספיקו אסור. ובנמצא הלך אחר הרוב. שני ציבורין, אחד של מצה ואחד של חמץ ולפניהם שני בתים, אחד בדוק ואחד שאינו בדוק, ואתו שני עכברים אחד שקל מצה ואחד שקל חמץ, ולא ידעינן הי להאי עייל והי להאי עייל – היינו שתי קופות. דתנן: שתי קופות, אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שני סאין, אחד של חולין ואחד של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו – מותרין, שאני אומר: חולין לתוך חולין נפלו, ותרומה לתוך תרומה נפלה."-