"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים וכו' לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים" (בראשית מט א- יא).

"עד כי יבוא שילה" מהו שילה זה, רבו הפירושים- רש"י וחז"ל במדרש רבה פירשו "מלך המשיח שהמלוכה שלו" (כדרכם השתעשעו במילים ו"שילה" נהפך ל"שלו").

היינו שלא תסור מלוכה מיהודה עד בא מלך המשיח.

אם כך, לפירושם טעה יעקב אבינו בנבואתו, שהרי סר שבט (מלוכה ) מיהודה ועדיין משיח לא בא. והרמבן שהרגיש בקושיא זו כתב "אין ענינו שלא יסור לעולם כי כתוב יולך ה' אותך ואת מלכך וכו' והנה הם ומלכם בגולה וכו' אבל עניינו שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו" (כלומר שעד בוא משיח, אם יש מלך אזי יהיה רק משבט יהודה ולא משבט אחר).

ובפירוש דברי יעקב אבינו  הלך הרמבן וביטל במחי יד את הפסוק "וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דיברו ה' , אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר לא דברו ה' ". וכתב הרמבם בהקדמתו למסכת זרעים: " ובהיות המתנבא הגון לנבואה וכו' ואם ישקר בה או נפל אחד מדבריו אפילו דבר קטן נדע שהוא נביא שקר" והנה יעקב אמר לא יסור שבט מיהודה, וסר גם סר המלוכה מיהודה!

ותירוצו של הרמבן למה הוא דומה? דומה לנביא שניבא "בעוד שלשה ימים ירד גשם" והנה, ליום שלישי דוקא הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה. במקום להסיק מיד שנביא שקר הוא ,אנו נלך בשיטתו של הרמבן ונאמר שהנביא התכוון שאם יהיה יום חורפי אזי ירד גשם וכוונתו שלא ירד שלג או ברד אבל עכשיו שיום קיצי הוא הרי אין בזה סתירה לנבואתו. והבן זה היטב .

אבל הרשבם פירוש אחר לו " עד כי יבוא יהודה לשילה [העיר] הוא רחבעם בן שלמה שחדש המלוכה בשילה" (ואע"פ שרחבעם חידש מלכותו בשכם תירץ הרשבם ששכם קרובה לשילה). והוסיף הרשבם וכתב "ופשט זה תשובה למינים שלא כתוב כי אם שילה שם העיר [ לא ידענו למי נתכוון מינים ] , ולא "שלו" כתוב כאן כדברי העברים (רש"י וחז"ל),ולא שליח כדברי הנוצרים" ודע לך שרש"י בדברי הימים ב' י' טו' פירש כדעת הרשבם נכדו ולא כדעת חז"ל (ויתכן שרש"י מקיים את דברי נכדו הרשבם שציטטנו בפרשת וישב) "הסיר ממנו י' שבטים ליתן לירבעם וזהו לא יסור שבט מיהודה , לא ירד ממלכותו עד כי יבוא שילה, פתרון עד כי יבוא יהודה שילה להמליך שם רחבעם וכו ושם נחלקה המלכות ואבד מלכות של עשרה השבטים"

ראה זה פלא, דברי נבואתו של יעקב לאחרית הימים מתפרשים כדבר והיפוכו: לדעת הרמבן "לא יסור שבט מיהודה" היינו לא תעבור המלוכה לשבט אחר. ולפירוש רש"י והרשבם "לא יסור" הוא עד שבא רחבעם ובדיוק כן סרה המלוכה לשבט אחר…

הרי זאת עלינו לדרוש מהנביא בטרם ינבא , ששפתיו ברור ידברו כדי שנדע למה התכוון וכך נוכל לבדוק אם נביא אמת הוא שנתקיימה נבואתו או חלילה נביא שקר הוא.

אכן בדיקה זו צריכה להעשות לכל נביאינו ישעיה ירמיה וכו'. תחילה נברר את לשונם אם ברורה היא ואח"כ נבדוק אם נתקיימו כל דבריהם בדיוק. ואתה, החפץ באמת, קום ובדוק ותראה דברים מוזרים.

וכיוון דאתינא לעניין המשיח נימא בה מילתא, הגמרא בסנהדרין צח ע"א נראה שאינה מתיחסת בכובד ראש ראוי למשיח צדקנו עד שהלכו ושאלו מה שמו של המשיח "דבי רבי שילא אמרי שילה שמו שנאמר עד כי יבוא שילה, דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו וכו' , דבי רבי חנניה אמרי חנניה שמו" וכתב רש"י שכל אחד היה דורש אחר שמו.

כל אחד מדביק שמו לשם המשיח ושמו של משיח נהפך, בעיני האמוראים, למשל ולשנינה.

ואם לא די בכך הרי שלדעת רבי הלל בכלל אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו, ופירש רש"י "שחזקיה היה משיח ועליו נאמרו כל הנבואות" (כי הרי לא דברו הנביאים ברור ואין לדעת בוודאות על איזה תקופה הם מנבאים ).

ומדעתו של רבי הלל הסיק ר' יוסף אלבו בספר העקרים מאמר ראשון פרק ראשון "בלי ספק רבי הלל לא היה מאמין בביאת המשיח כלל ואף על פי כן לא היה נמנה בכלל הכופרים לפי שאין ביאת המשיח עיקר לתורת משה". והרי זה דבר מדהים אם אין משיח אין גאולה ואין תחיית המתים ואם כך למה אנו עמלים?

במסכת ע"ז ט' ע"ב " אמר ר' חנינא אחר ארבע מאות לחורבן הבית אם יאמר לך אדם קח שדה שווה אלף דינר גם בדינר אחד לא תיקח" ומסביר רש"י שהיא קץ הגאולה ותקבץ להר הקודש לנחלת אבותיך ולמה תפסיד הדינר..!

הנה כבר עברו 1900 שנה ואין קץ הגאולה וגם משיח לא בא. טוב אמר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן (סנהדרין צז ע"ב ) תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא ,שוב לא בא. הנה כבר חישבו כל קץ אפשרי ולא בא דבר ולא היה דבר.

אלא מה ראוי לו לאדם החושב? ראוי לו לקוות אל הגאולה שבליבו פנימה, ולכל לב גאולתו שלו.

דבר דעת אמת