האותות והמופתים שעשה ה' לנו במצרים הם מיסודות האמונה ומיסודות קיום התורה והמצוות כמבואר בדברים ד' לד' "הנסה אלהים לבוא לקחת גוי מקרב גוי במסת ובאתת ובמופתים".

ובאנו כאן להסביר מהי אותה האמונה הנקראת בפסוק "וידעתם כי אני ה' אלהיכם".

והרי אלה מהדברים התלויים בלב ושאינם תלויים בנימוק השכל הרציונלי, או בהסבר מדעי ואף לא בעובדות הנראות והנצפות. הנה ה' עשה שפטים גדולים במצרים ע"י שינוי הטבע, נתן עשר מכות וקרע את הים ועל  זה אומר הרמבם  בהלכות יסודי התורה פרק שמיני ה"א "משה רבנו לא האמינו בו  ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכישוף וכו' ובמה  האמינו בו? במעמד הר סיני שעיננו ראו ולא זר ואוזנינו שמעו ולא  אחר וכו' ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא  אמת שאין בה דופי שנאמר הנה  אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי  עמך וגם בך יאמינו לעולם".

והדבר מפליא עד למאוד: האם עשר המכות יש בהם דופי? שבני  ישראל ראו אותם ולא  זר, ואף על פי כן אולי מעשה  כשפים הם? אם כן מדוע מה שראו בני ישראל במעמד הר סיני  אין בו דופי? ואולי מעשה כשפים גם הוא, כמו שמצינו שבלבל  השטן את ישראל כשעלה משה למרום (שבת פט ע"א) "אמר ר יהושע בן לוי מאי דכתיב וירא העם כי בשש משה אל תקרי בושש אלא באו שש בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל , לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא לסוף ארבעים יום בא שטן ועירבב את העולם אמר להן משה רבכם היכן הוא ? אמרו לו עלה למרום אמר להן באו  שש- ולא השגיחו עליו, מת ולא השגיחו עליו הראה להן  דמות מיטתו, והיינו דקאמרי ליה לאהרון (שמות לב א) "כי זה משה  האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו".

ובספר החינוך (בהערת המחבר) יש  תשובה  המסבירה את דעתנו בעניין זה " אין במה  שיוודע מצד הנבואה נופל ספק לעולם וזהו שאמר השם יתברך למשה (שמות יט ט ) "בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם וכו' ולולי שזכו לנבואה בכל האותות שעשה משה לעיני פרעה ולעיניהם היה  יכול בעל דין לחלוק ולומר מי יודע אם עשה הכל בתחבולות חכמת השדים או בכח שמות המלאכים".

דברי ספר החינוך ברורים ומובנים, אדם הרואה נסים ונפלאות  ואפילו רואה את הקולות שה' דבר בהם עדיין יטיל דופי וספק  אם דבר אלוהים הוא, אלא אם כן ראה כל אלה כשהגיע לדרגת נבואה, אז ידע בברור כי כל המעשים אכן נעשו במצות אדון העולם. ומה היא אותה הנבואה המבטלת כל שאלה וספק?

וזאת צריך אתה לדעת שהנבואה אין לה ולא כלום עם השכל והתבונה ואף לא עם חמשת החושים אלא היא ראיית הלב בלבד כלומר הבנת הלב ולא השכל. וכך כתב בספר אור זרוע חלק א הלכות קריאת שמע סימן ז' " הקב"ה מראה כבודו לנביאיו וחסידיו באבנתא דליבא וכו'   נתברר לנו כי זו הראיה האמורה בראיית הלב ולא  בראיית העין היא כי לא יתכן להאמר בראיית העין שנראית דמות להקב"ה שנאמר ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו אלא ראיה בלב הוא וכו' מלמד שמראה לנביאיו דמיון שיכול לראות אבל ראיה ממש ח"ו שיש מי שיעלה על דעתו".

וכך היא האמונה עצמה אין לה עם השכל והחושים ולא כלום אלא כדברי החזו"א באמונה ובטחון "מדת האמונה היא נטיה דקה  מעדינות הנפש"  וכן מבואר בבא בתרא יב ע"ב שסברת הלב של חכם היא כנבואה ומביאה ראיה שלא ניטלה   נבואה מן החכמים גם אחרי חרבן הבית "אמר רב אשי תדע דאמר גברא רבה מילתא ומיתאמרא הלכה למשה מסיני" וכתב רש"י "סברת הלב היא הבאה לו בנבואה וזכה להסכים הלכה למשה מסיני". נמצאנו למדים שהנבואה היא האמונה היא סברת הלב והיא מהדברים שאין להם שעור ואינם ניתנים לנימוק השכל אלא כל לב ולב וסברותיהם.

ולאחר שביארנו שענין האמונה הוא מהדברים התלויים בלב  ואינם ענין להוכחות או לאותות ומופתים מבואר היטב דברי הגמרא בברכות ט' ע"ב בהסבירה את הפסוק במלכים א' יח לז' "ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים ואתה הסבת את לבם אחורנית" אמר ר' אבהו למה אמר אליהו ענני שני פעמים? מלמד שאמר אליהו לפני הקב"ה רבש"ע ענני שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח וענני שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם".

והבן דברים אלה היטב, אליהו הנביא שנותר לבדו רצה להראות גדולתו של ה' ואת רמאותם של נביאי הבעל . לכאורה, לא יחשדו בו שמעשה כשפים הוא עושה שהרי הוא עצמו נגד המכשפים הוא יוצא, אף על פי כן אליהו מתפלל שיאמינו בו ולא יאמרו מעשה כשפים הוא. הרי לך שענין האמונה אינו תלוי בנימוקים רציונלים ואף לא בעובדות אלא היא קביעת האדם החקוקה בלבו, לשון אחרת גחמתו האישית בלבד היא.

התרצן המאמין אין לו עניין בעובדות אלא רק באמיתות אמונתו. כדי לאמץ ולקיים את סברות ליבו יאמר על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. את המציאות  יעשה לשפחת האמונה.

גם אם יוריד אליהו אש של אמת מן השמיים יאמרו אלה, שאינם רוצים בדבריו, כי מעשה כשפים עשה.

ולכן אין אנו מתפלאים בתשובותיהם של אותם המאמינים בתורה שהיא אלוהית. וכשאנו מביאים הוכחות עובדתיות ברורות שחז"ל לא דיברו מפי השכינה כלל, מתרצים הם בכל מיני בוקי סריקי שכל בר דעת עם שכל ישר מגחך עליהם. והרי  הם בדיוק כמו בני ישראל שלא האמינו ואפילו אם יוריד להם אליהו אש מן השמים יתרצו ויאמרו מעשה כשפים הוא. הרי כך בדיוק נהגו אנשי עיתון "המודיע" כאשר כתבו על דברינו כאן "לא מדובר במאבק פיסי או אידאולוגי פשוט, כי אם במלחמה רוחנית ועליונה, כבדה, חמורה ומסוכנת, אשר השטן וכל כוחות הטומאה הרוחניים ניצבים מאחוריה"…!

הבא להם את אש האמת, עובדות ברורות ונחרצות והם, מה הם רואים? הבלי כשפים, "טומאות רוחניות" ושטן!

דבר דעת אמת