דרכם של אנשים לדחות במחי יד מעשיהם של בני אדם כשאלו נתפשים בעיניהם כמשונים ורדיקליים, על אחת כמה וכמה כשהם מיעוט מבחינה מספרית. תגובה זו מובילה לאדישות, לחוסר שימת לב ואי עמידה על המשמר, ועל כך באתי לעורר, משום שהדברים הפוכים בתכלית. למעשה הרדיקליים מלמדים אותנו את האידיאולוגיה הצרופה של הקבוצה הרחבה יותר הניזונה מאותה סמכות – במקרה שלנו ההלכה היהודית – ציות לאלוהי ישראל ש"בחר בעם היהודי כעם סגולה".

המעמיק בהתנהגות בני אדם בחברה סולידרית, שבה האמונה הדתית היא הסמכות והכוח המאחד, ילמד שאין בין קיצוני למתון, אלא הזיקה בין האידיאולוגיה למעשים, בין האמונה הצרופה לאורח החיים היומיומי, בין הרצוי לאפשרי: הקיצוני מממש את רעיונות האמונה הלכה למעשה בכל עת ובכל זמן, והמתון ימתין בסבלנות לעת רצון שתתאים לממש את הרעיונות האמוניים.

רצוני לומר, שאנשים אשר להם סמכות טקסטואלית משותפת (תורה, משנה וגמרא ויתר ארון הספרים היהודי-דתי) השקפותיהם תואמות ונושקות בשורשיהן, והם אינם נבדלים אלא בראיית המציאות הממשית אל מול תביעת הציות לאל. דבר נוסף הגורם להבדלים בין קבוצת אנשים שלהם טקסט מקודש משותף, הוא פרשנות הטקסט בהקשר של החיים והמציאות (בהמשך אתמקד בסוגיה כדי להבין את הפערים הקיימים בין דתיים ציוניים לבין דתיים אנטי ציוניים אף שלשניהם טקסט מקודש משותף).

לכן חשוב לתת את הדעת על "קיצונים" אלה המכונים נטורי קרתא, שהלכה למעשה נפגשו עם מנהיג מדינה שלא ינוח ולא ישקוט עד שיחזה בהשמדת מדינת ישראל.

מנהיגם של נטורי קרתא המתגורר במונסי שבארה"ב, הרב משה דוב (בער) הלוי בעק [נראה בסרט הווידאו בחלוק אפור יושב סמוך לנשיא איראן] כתב מכתב התעוררות: "עיקר הקצף יצא בגלל הציונות וההשכלה כי המלחמה נגד הציונות – שהוא מלחמה לה' בעמלק, נשארה מלחמה עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן". במכתב זה הוא מבאר לכל תלמידי החכמים שבדורנו את היחס לגוי ולכופר וכך הוא כותב:

א.      "התבדלות בין ישראל לעמים, הוא לאו [איסור תורני חמור המוגדר במונחים דתיים "לא תעשה"] 'ובחוקותיהם לא תלכו, ואבדיל אתכם בין העמים…' ועניינו, להיות ישראל מובדלים מן האומות במדעם במלבושיהם בדיבורם ובכל ענייניהם".

דברים אלו של הרב לקוחים מהרמב"ם: "אין הולכין בחוקות הגויים ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשיער וכיוצא בהן שנאמר: וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי… אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו… וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בהן לוקה".[1]

ב.      "התבדלות מרשעי ישראל – באבות, פרק א, נכתב: 'ואל תתחבר לרשע… ובתהילים נאמר "משנאיך ה' אשנא' "

בדבריו "רשעי ישראל" כוונתו לבני אדם שאינם מקיימים מצוות וכופרים בסמכות מחוץ לאדם – אלוהים, כפי שיבואר בהמשך.

עוד מוסיף הרב וכותב:

"מעלותינו [של העם היהודי] גדולה ואין אנו שייכים כלל לערך אומות העולם לומר שאנחנו חשובים מהם, שהם קטנים ואנחנו גדולים מהם, אלא אנחנו בריאה מיוחדת לשמו יתברך סגולה וממלכת כוהנים, והם לכלום נחשב, וכמו נוסח התפילה: 'לעולם יהא אדם ירא שמיים בסתר ובגלוי… הלא כל הגיבורים כאין לפניך, ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי רוב מעשיהם תוהו וימי חייהם הבל לפניך ומותר האדם מן הבהמה אָיִן כי הכל הבל לבד הנשמה הטהורה… וכל הגויים כ אָיִן נגדך… אבל אנחנו עמך בני בריתך…אשרנו כשאנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'. [נאמרת בתפילת שחרית – ספרדים וחסידים מקפידים יותר לאומרה]. הנה אומות העולם עם כל חוכמותיהם העמוקות ונימוסיהם כלא נחשב, אך אותנו קרב הקדוש ברוך הוא לפני הר-סיני ונתן לנו שלמות".

היות והגויים ורשעי ישראל דין אחד להם – צריך להיבדל משניהם.

על מה, אם כן, ראו "נטורי קרתא" לתמוך בגויים (נשיא איראן) ולהתנגד לרשעי ישראל (הציוניים)? תשובה:."לגויים ורשעי ישראל ההלכה קובעת שאין לסייע להם ואין ליילד ולהניק ילדי גויים ורשעים יהודים, אך מפני האיבה ומפני דרכי שלום ההלכה מתירה ליילד ולהניק ילדי גויים אך ההלכה לא התירה ליילד ולהניק ילדי כופרים ורשעי ישראל [חילונים]." (מתוך חוברת שהוציא הרב הנ"ל בשם "דרך ההצלה"). כלומר, על-פי ההלכה, מהכופר היהודי צריך להיבדל לחלוטין, ומן הגויים יש לנהוג בדרכי שלום מחשש לאיבתם. עוד מוסיף הרב שיש היתר הלכתי לסייע לרוצח (במקרה שלנו נשיא אירן) אם בסיוע זה היהודי מציל את עצמו או יהודי אחר. לכן כותב הרב בזו הלשון: "לפי זה מותר לומר לפלשתינים יפה עשיתם שהרגתם, כיוון שעל ידי דיבורים אלו יצמח הצלה להרבה מישראל המתנגדים לציונות".

ואם תתמה: ומה עם הצלת יהודים ציוניים? וכי לא נבראו בצלם? תשובת הרב:

"שלוש דרגות יש בגרימת מוות לאנשים:

1. למאמינים ושומרי מצוות אנו דואגים ומתפללים להצלתם.
2. יהודים שאינם שומרי מצוות אין לדאוג לחייהם ואין לחוש להצלתם [הכוונה לחילונים המאמינים בתורה אבל אינם שומרי מצוות – מעין "תינוקות שנשבו"].
3. יהודים המינים והחוטאים והפורקים עול במזיד, עליהם מתפללים שלוש פעמים בכל יום שיאבדו, יפה שעה אחת קודם, ושמחים על איבודם [חילונים, אתיאיסטים או כאלה המאמינים בכוח עליון שאינו מתערב בנעשה כאן]".

כך ממש, מוסברת האידיאולוגיה באופן הגיוני ובהיר, על-פי ההלכה עצמה, מפיו של מי שהציבור נוהג לפסוח עליו כאילו במשוגעים והזויים מדובר. צריך לתת את הדעת לכך שכל דברי הרב מוסקים מתוך הטקסט המקודש – גמרא, רמב"ם ושולחן ערוך. לעולם אדם לא יוכל להגיע למסקנות אלה מתוך האמנה של האומות המאוחדות, אך מארון הספרים זה ייתכן ואפילו זו פרשנות סבירה וטבעית. לכן אין פלא שדברים מזעזעים אלה נמצא אותם גם בביטאון 'יתד נאמן' המשמש כשופר לנציגים בכנסת ישראל מטעם "יהדות התורה", כלומר אלה הנתפשים בעיני הציבור כ"מתונים".

הצלת חיי אדם הינה הבסיס הטבעי לחיי שותפות, ואנשי הדת המצהירים שמותר להרוג אדם בגלל דעתו, השקפתו ואמונתו, למעשה הכריזו שאין הם מעוניינים בשותפות ואחדות עם החילונים, אלא במלחמת חורמה נגדם – לא רק מלחמה על חיי התרבות, אלא גם על החיים עצמם. לכן אין זה מפתיע לקרוא בביטאון 'יתד-נאמן' התנצלות של מערכת העיתון בנוסח הזה: "התנצלות והבהרה: לצערנו, השתרבבה לגיליון מודעה שאין מקומה ב'יתד נאמן'. המודעה נשלחה על-ידי גוף שרוצה ליצור פיוס בין חילונים לדתיים. עלינו להבהיר, כי כל יהודי המאמין בי"ג עיקרים לא יוכל לרכוש ידידות ופיוס לעולם עם המתכחשים לאמונה בבורא עולם… לעולם לא נוכל לשכוח ולהתפייס עם החילוניות… וכי שמעתם מימכם שאדם שנידון למות יטילו עליו "צו פיוס" עם התליין תוך כדי שמהדקים על צווארו את עניבת החנק?…" (25/12/2000). צו פיוס? אחדות? ידידות? עם מכחישי אמונה? לעולם לא!!! לקרבם בעבותות האהבה, כן! כלומר, לנסות לקרבם אלינו זה ראוי. לנסות לקבלם כמות שהם ולהתפייס עמם – חס וחלילה".

במאמרו של הרב זאב וולף שהתפרסם ב"יתד נאמן" תחת הכותרת "מלחמה בעמלק" כתב כך: "אנו עדים לדבריו של מר"ן הגר"ח מבריסק זצוק"ל, שמטרת הציונות – לא מדינה אלא עקירת התורה. המדינה אינה אלא אמצעי להגשמת מטרה זו…עלינו לדעת שאנו במלחמה ממש וכל אחד מאיתנו חייב לתרום את חלקו. אומנם כן יאבדו כל אויבך ה'… כמה זמן תימשך [המלחמה], אם או כמה ח"ו תהיינה אבידות, זה תלוי בגבורתנו. במשך הזמן ייראו ויתבררו".

ב'יתד נאמן' מיום 9/1/1999 הביאו את דעת מנהיגם הרב ש"ך: "הוא [הרב ש"ך] דימה את הדמוקרטיה למחלת סרטן לא עלינו…זוהי מחלה איומה המתפשטת ומכלה מנפש ועד בשר".

כיצד מתיישבת סתירה חמורה זו לציבור בוחרי דגל התורה? כלומר, מחד הם שותפים במשחק הדמוקרטי ושולחים נציגים לכנסת הציונית, ומאידך קוראים למלחמת חורמה נגד הציונות ונגד הדמוקרטיה, ומכנים את החילונים תומכי הדמוקרטיה "רשעים" ומקווים שיאבדו מן העולם. תשובה לשאלה זו נתן חבר מועצת חכמי התורה של דגל התורה הרב חיים שאול קרליץ וכך כתב ב'יתד נאמן': "עלינו לזכור דבר אחד יסודי – כל כולה של הכנסת, היא נגד התורה, עצם הדבר שקמים להם בני אדם ומכריזים כי הם "המחוקקים", זהו נגד התורה מן השמיים… גם אם יצביעו בכנסת בעד קיום מצוות, זהו נגד התורה… הנציגים בכנסת הם "שתדלנים" שלנו. אין בכך כל הכרה בקיומו של מוסד זה ששמו "בית המחוקקים". (31/5/2000)

נמצאנו למדים שאין מחלוקת רעיונית בין נטורי קרתא לבוחרי דגל התורה. מחלוקתם היא באמצעי להשגת המטרה. הראשונים – המכונים קיצונים – דבקים ברעיון ללא פשרות וללא יישור פינות, בבחינת ייקוב הדין את ההר. האחרונים – המכונים מתונים – דבקים ביישום הרעיון והמטרה, אך בדרך של סבלנות ואורך רוח, בהשגת המטרה תוך חיבור עם כוחות הרשע עד שימוגרו ויאבדו.

עלינו לזכור כי הזרם החרדי על רוב פלגיו, התנגד בחריפות לתנועה הציונית והדבר לא השתנה עקרונית מאז ועד עתה. גם היום רובו של הזרם החרדי מתנגד לקיומה של המדינה, אבל מתפרנס על חשבונה ומקבל ממנה הגנה. כשתנועת הציונות הייתה בחיתוליה החלו החרדים בהתארגנות למאבק בציונות. הם הקימו ארגון בשם "הלשכה השחורה". במקביל הרב דוב בער שניאורסון מילובאוויץ (1773- 1827) הקים קרן למלחמה בציונות. במכתב גלוי בשנת 1899 כתבו רבני קובנה כך: "כל אשר עיניים לו לראות מישרים יחזה ויכיר, כי הדעה הזאת קשה לישראל מכל משיחי השקר שקמו בעמנו… משיח השקר החדש בשם "ציונית" הבא להתחפש במסווה הלאומיות והדאגה בעד צרכי עמנו החומריים, יסודתו על עקירת חוקי התורה והמצווה…". הם אף הוציאו ספר בשם: "אור לישרים" – נגד השיטה הציונית, מאת שלמה זלמן לאנדא והרב יוסף ראביננאוויץ.

כך מתייחסים חרדים – שנציגיהם בכנסת, דגל התורה ואגודת ישראל – שומרי התורה והמצווה לציונות ולהקמת מדינת ישראל; מציאות קשה שבאה להחריב את יסודות עולמם – קיום תורה ומצוות.

ומה עם הדתיים הציונים? הרי גם להם הטקסט קדוש והוא הסמכות העליונה לקביעת אורחות חיים והשקפות עולם. תשובה: לדידם הקמת מדינת ישראל הוא תהליך התואם את ההבטחה האלוהית לשיבת היהודים למולדתם ולארצם המובטחת. מוטי קרפל, אחד מאנשי הרוח, מבית מדרשו של משה פייגלין, העומד בראש קבוצה דתית שחברה למפלגה ציונית-חילונית "הליכוד"] כותב בספרו 'המהפכה האמונית': "עלינו להיות נאמנים למדינה על תנאי שנחולל בה מהפכה… ההנהגה האמונית מיד עם עלייתה לשלטון, עדיין במסגרת המשטר הנוכחי, (תפעל לכך ש) תהיה הכשרת התנאים ליצירה הכוללת שהגדרנו קודם והיא חידוש תורה שבעל פה שמתוכה גם נוכל לכונן את המשטר הראוי". (2003)

כלומר, הסמכות העיקרית והקובעת היא אלוהים, סמכות המתגלמת בתורה, בתלמוד ובשאר ארון הספרים ההלכתי-יהודי. גם הציות לחוק הישראלי נובע מסמכות זו שקבעה "דינא דמלכותא דינה", כלומר יש לציית לחוק הישראלי משום שההלכה התירה זו. במילים אחרות ידה של ההלכה על העליונה וידם של חוקי המדינה על התחתונה וכשיסתרו זו את זה ההלכה תגבר. וכל זה בתנאי שהמטרה לחולל בה מהפכה!

נושא דת ומדינה הוא מן החשובים והקיומיים של החברה הישראלית – חברה הרוצה (עדיין) לתת לאדם את האחריות לקבוע אורחות חיים ללא תלות בישות חיצונית או טקסט "מקודש". האחריות לאושרם של בני האדם תהא קבועה על- פי אמנה חברתית.

לסיכום: קבוצת האנשים המאוחדת על ידי טקסט התורה שבעל-פה – משנה ותלמוד ויתר ארון הספרים היהודי – יש לה מטרה משותפת: לתקן עולם במלכות אלוהים – להביא גאולה ליהודים, שתגרור אחריה גאולה לעולם כולו. מטרה זו יש לעשות על-ידי ביעור הכפירה והרשעים מחד, ומאידך חיזוק נאמני הדת. יש שיעשו זאת תוך חבירה למנהיגים הרוצים להרוג ולהשמיד פיזית את הכופרים (הציוניים), יש שיעשו זאת על-ידי ניצול הכופרים ומשאביהם, מתוך תקווה שבסופו של יום נאמני הדת ינצחו, ויש שיעשו זאת על ידי מאבק פוליטי כדי לעשות מהפכה שלטונית במדינת ישראל.

עוד על סוגייה זו:

ספר: "הדת קמה על יוצריה", ירון ידען, הוצאת גוונים, 2007.

ספר: "הקץ המגולה", אביעזר רביצקי, עם עובד, 1993.

ספר: "המהפכה האמונית", מוטי קרפל, לכתחילה, 2003.

הסבר נוסף על נטורי קרתא