ביאור דברי האדמו"ר מליובאוויטש רבי מנחם

מענדל שניאורסון זצ"ל, השביעי בשושלת

אדמו"רי בית ליובאוויטש ומנהיגי תנועת חב"ד

בטרם נתחיל לבאר ענייניו של הרבי שנכתב ולוקט ע"י מערכת חב"ד בספר "אמונה ומדע" והוצא לאור ה'תשל"ז ראוי להקדים הקדמה , מדבריו של הרבי עצמו במכתבו בשנת ה' תשי"ט (עמ' 29 בספר), כותב הוא בהאי לישנא "באם רוצים להבין איזו שיטה ועל אחת כמה וכמה השקפת עולם, השקפה המקיפה את כל החיים צריכים לבטל כל הנחה מוקדמת" והדבר פשוט שדבריו מכוונים גם לשומר תורה ומצוות. וממקורות אחרים נוסיף ונצטט את ר' חיים מוולוז'ין ברוח החיים על מסכת אבות פ"א מ"ד "אסורלו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד" וכן את דברי הרב ישעיה דטרני בתשובה סב' "אך זאת איתי כל דבר שאינו נראה בעיני, אי אמרה יהושוע בן נון לא צייתינא ליה" ועל אחת כמה וכמה אם אמרו הרב לא צייתינא ליה.

ובדבר החקירה והדרישה עודדנו הרבי הקדוש עצמו במכתבו כא' שבט ה'תשט"ז (עמ' 16) "אם להאמין באמונה פשוטה או להזדקק לחקירה ודרישה — שניהם מוכרחים" והואיל וכוונתו באמונה הפשוטה היא להאמין בתמימות ללא חקירה ובדיקה והוא העניין הקשור בנפש האדם ולא בשכלו, וכמו שכתב הרבי עצמו  (עמ' 9( "הרי ענין הרגש והתאמתות הנחות בנפש קובעים יותר מאשר מסקנות שאדם מגיע אליהן ע"י השכל וכו' והנפש היא חלק אלוה ממעל ממש — והפניה אל הנפש ולאו דוקא ע"י אמצעות השכל כוחה יפה יותר".

והדבר ברור שענייני הנפש אינם ניתנים לוויכוח, וכשם שפרצופיהם של הבריות שונים כך גם נפשותם ודעותם שונים ואין בדברים אלה נימוקים רציונלים, ויש שנפשו של אדם מאמינה בבורא עולם שנתן תורה ומצוות ויש המאמין בבורא עולם שנתן לאדם להחליט בעצמו את ערכיו וחוקיו, ויש הסבור שאין אלוה כלל, ואיש איש ואמונתו שאינה ניתנת לוויכוח. כי כל עוד באמונה ולא בעובדות עסקינן הכל אפשרי שאין גבולות למספר ולסוגי האמונות.

וכאן המקום להעיר על דברי הרבי שכתב במכתבו (עמ' 12) "לאיש דתי להתנהג כחילוני הרי זה נגד מצפונו, מה שאין כן לאיש חילוני להתנהג כאיש דתי, אין זה אלא נגד הנוחיות שלו" דברים אלו של הרבי לולא נכתבו לא היה ראוי להתייחס אליהם, וכי אין אמונה ומצפון לחילוני? איך יוכל אדם שנפשו מקבלת את הערכים הנפלאים של הדמוקרטיה ושוויון הזכויות ללא הבדל דת גזע ומין, להתנהג כאדם דתי אשר מתיחסלגוי כאל אדם מסוג ב' ולכן אין להשיב אבידה לגוי ומצווה להלוותו בריבית, ופיקוח נפש של גוי אינה דוחה שבת, ובא וראה דבריו הקשים של הרבי (עמ' 31) "לאינם יהודים אין כל אותן האפשרויות שישנן לבני ישראל וכו' שישראל באומות כ-לב בגוף" ואיך אצלנו האישה פסולה לעדות, ואינה יורשת את אביה וכיוצא באלו דברים רבים, הן מן הדבריםשאין הנפש ההגונה סובלתם ואף מתקוממת נגדם. הסירו נא מחשבת פיגול זו, והתחילו להתייחס לעובדות ולמציאות, ערכי הדת היהודית אכן פוגעים ממש בציפור הנפש של המאמין החילוני ולא בנוחיות כלל מדובר כאן.

ולאור זאת ניגש אל תחום אשר השכל נוגע בו והוא המחקר והדרישה, אך זאת שים לנגד עינך ואל תסור מהם הלא המה דברי הרבי בעמ' 38: "אם האדם חסר אומץ להתייצב מול האמת, אזי ינסה להצדיק את התנהגותו השלילית בכל מיני אמתלאות והצטדקויות במקום לתקנה וכו' במקרה זה מתוך שנקלע לתסבוכת שלא ימצא ממנה מנוס, ינסה להמציא לעצמו "פילוסופיה אישית" אשר תצדיק התנהגותו השלילית וילך מדחי לדחי" ודבריו מכוונים לכל אדם גם לאדם המאמין, לכן עליך לאזור אומץ ולהתייצב ממש אל מול האמת כדברי הרבי.

הרבי כתב במכתבו (יד' מנחם אב ה' תשי"ט) עמ' 31-32 , לאחר שנשאל, האפשרי להוכיח שהתורה ניתנה מסיני ע"י הקב"ה? והשיב שכמו שהאדם בחייו מסתמך הוא על עדות אחרים ואפילו בדבר ניתוח מסוכן, סומך הוא על אחרים ועל עדותם שרופא פלוני טוב הוא, וכן סומך על היסטוריונים, ואפילו באם הפרטים סותרים אחד לחבירו מכריעה דעת הרוב ובפרט אם הרוב הוא גדול, ואחר הקדמה זו כתב וז"ל: "הענין שהתורה ניתנה מסיני ע"י הקב"ה אינה סברא שנתחדשה בתקופתנו, שהרי שמענו אותהמאבותינו ואבותינו מאבותיהם, וכן עולה מסורה וסיפור זה מדור לדור (ובכל דור נמסר הסיפור בנוסח מדויק ע"י מאות אלפים אנשים מחוגים שונים אחד מהשני בתכלית, ובכל זאת בנוסח שווה ומהזמן דמתן תורה לא היה אף פעם שהמסורה נשתנתה ואפילו מאומות העולם) ועד לדור בניהם של אלו בני ישראל שנכנסו לארץ עם יהושוע , שהם שמעו מאבותיהם יוצאי מצרים שהם עצמם עמדו בהר סיני ושמעו הקול יוצא "אנוכי ה' אלוהיך" מובן וגם פשוט שאם היתה לפתע פתאום שמועה מתחדשת שמועה האמורה באחד הדורות שבנתיים הרי אי אפשר שמאות אלפים יתדברו בניהם להפיץ שמועה שהיה הענין דמתן תורה, ובודאי היה אחד אומר לחברו מה זאת חדשה בארץ שלא שמענו מעולם, כשיתבונן בכל האמור יוכל להרחיב דיון מחשבה זו יותר".

אבל מה נעשה וטיעונו של הרבי אינו עומד במבחן הביקורת ההגיונית והשכלית כלל.

כותב הוא שהתורה שניתנה מסיני ע"י הקב"ה אינה סברא שנתחדשה אלא קיבלנו מאבותינו מסיני עד היום הזה, ובאופן העובדתי לחוקר האמת דברים אלה אינם נכונים אחד מקרא ואחד מגמרא ואחד מן המדע.

מקרא כתוב מפורש (מלכים ב' פרק כב' פסוק ח') "ויאמר חלקיהו הכהן הגדול על שפן הספר ספר התורה מצאתי בבית ה' ויתן חלקיה את הספר אל שפן ויקראהו וכו' ויצו המלך את כל העם לאמר עשו פסח לה' אלהיכם ככתוב על ספר הברית הזה כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה כי אם בשמונה עשרה שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה לה' בירושלים וגם את האובות ואת הידעונים ואת התרפים ואת הגלולים ואת כל השיקוצים אשר נראו בארץ יהודה ובירושלים בער יאשיהו למען הקים את דברי התורה הכתבים על הספר אשר מצא חלקיהו הכהן בית ה'."

וכיוצא בזה בספר דברי הימים ב פרק לד' פסוק טו'. הרי לך מקרא מפורש שנמצא פתאום ספר התורה אשר איש לא ידע ולא הכיר עד אז! ובני ישראל עשו הפסח שלא עשו לפני כן, ואם כך הדבר הרי שאין לנו מסורת מסירה כלל מיהושע ועד יאשיהו, והבן זה היטב. לא מאות אלפים מסרו למאות אלפים אלא לא ידע איש עד שנמצא הספרובו הסיפור וקיבלו עליהם יאשיהו ודורו כדבר הסיפור. לא בנים מאבותיהם אלא מעשה שנמצא כתוב ואיש לא ידעו! והאמינו בסיפור וקיבלוהו מאז.

והראיה השניה מהגמרא סנהדרין כא' ע"ב "אמר מר זוטרא ואי תימא מר עוקבא בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמית" והרי לך עדות מהגמרא שעזרא שינה הכתב מהמקובל וכתב מחדש התורה כולה בשפה אחרת (היא הארמית) ושוב אין רצף מסורת מאב לבן, גם אין הגמרא מפרשת כיצד נהפכה לשון התורה שוב לעברית ומתי, ואין בידינו מסורת גם בעניין זה. ומי יאמר שעזרא לא הוסיף או גרע מן הכתוב בתורה, הנה מצינו ששינה הוא במצוה הראשונה שניתנה לנו "החדש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" וכמו שכתב הרב יוסף אלבו בספר העיקרים מאמר שלישי פרק טז "וכאשר עלו מבבל ראו לעשות זכר לגאולה השנית ועשו זה בשני דברים האחד שהניחו כתב עברי ובחרו להם כתב אשורי זכר שגלו אל אשור ונגאלו משם וכו' וכן עשו דבר אחר זכר לגאולה השנית והוא שהניחו מלמנות מנין החדשים מניסן כמו שהיו רגילים למנות זכר ליציאת מצרים וחזרו למנות מנין אחר לחדשים בשמותם תשרי חשוון וכו' " וכן כתב הרמב"ן שמות יב' ב' "שמות חדשים עלו עמנו מבבל וכו' חזרנו לקרוא החדשים כשם שנקראים בארץ בבל להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו השי"ת כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים וכו' ועד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם ניסן ותשרי" והנה עדותם של שני רבנים שאומתנו הושפעה מכתבם ומשפתם ומלשונם של תרבויות אשר הוגלו לשם, וביטלו את המצווה הראשונה שניתנה לנו בסיני, ומי יאמר שלא הושפעו מדברים אחרים והתחילו במסורות אחרות וחשוב וחקור בדבר זה.

ועכשיו נבוא לדבר האחרון והוא הגדול מכולם. כדי לאמת עובדה היסטורית צריך לעשות אימות מכמה מקורות, כי לא על עדות אחת יקום דבר — והטיעון שיש שש מאות אלף עדים ודאי הוא טיעון הבל, שהרי דבר זה כתוב בתורה עצמה, והרי זו התורה עצמה שעומדת לבדיקה לראות האם כנים דבריה או שמא סיפורי מיתוסים ואגדות המה, ואיך יביא מישהו ראיה מן הדבר אשר הוא הוא הדורש הוכחה? והבן כי מה שעבר מאב לבן אינם הסיפורים האישיים שחותם אמת ניכר בהם כגון — מה עשתה האמא בזמן מתן תורה, האם החליפה בגדים תינוק או שבדיוק בישלה דייסה וכיוצא באלו — כי מה שעבר מאב לבן הוא ספר המקרא עצמו אשר הוא הוא הנידון, ואם כן כדי לאמתו צריכים אנו לפחות איזה מקורות חיצוניים שיתאימו לכתוב בו, וכשבדקו זאתהארכיאולוגים והמדענים וכתבו על זה ספרים, הנך עומד נרעש ונפעם מהגילויים של הפפירוסים והכתבים הקדמונים שהיו בתקופת יציאת מצרים. אין סימן ואין זכר ואין אף לא מילה אחת בכל הכתבים והספרים והמגילות והמצבות. אף מילה על ישראל במצרים ואף מילה על יציאת מצרים. והנה מתברר לך שלא היתה יציאת מצרים ולא כבשו בני ישראל את ארץ כנען וסיפור המדבר וסיני לא היה ולא נברא. ועיין בספרים והבן מדברים כיוצא באלה שלא רק שאין ראיה לאמיתות התורה אלא ההפך הוא הנכון והמוציא מחבירו עליו הראיה. על גילויים אלה ועל

דומים להם נוציא קונטרס מיוחד המראה באופן ברור מה היה ומה לא היה בתולדות היהודים.

ונסיים ביצורים הקטנים המלמדים אותנו דבר גדול הלא הם הכינים והתולעים שלדעת חז"ל נוצרים מן הרקב והעיפושים (עיין קונטרס מס' 1), וגם הרב נשאל על כך, וזאת תשובתו (עמ' 131) "בנוגע לתולעים המתהוות מעצמן, העניין פשוט. ניסויים אכן מאפשרים לעקוב אחר תהליך של התפתחות תולעת מביצה, וכאשר ישנן גם תצפיות של תהליך הטלת ביצים אלו, זה מאפשר לקבוע שהתולעת המסוימת נוצרה בדרך של הולדה, אולם כאשר בדגימה של רקב נמצאו ביצים שזוהו כשייכת למין מסוים, וכן תולעים בעלות סימני זיהוי של אותו מין, הרי עובדות אלו אינן מוכיחות כלל את אי האפשרות של הופעת תולעים גם ללא הולדה, בדרך של התהוות מעצמן". ומלבד שדברי הרב רחוקים מן השכל הישר לכל בר דעת המעיין בהם, הרי שגם מבחינה הלכתית שגה שגיאה חמורה, שלדעתו יש כינים המתהוות מביצים, ואותו סוג כינים יכול להתהוות מעצמו, אם כן מדוע התירו חז"ל להרוג את הכינה בשבת, אולי זו כינה שנוצרה מביצים (מזכר ונקבה) שההורגה בשבת חייב סקילה? ופליאה רבתי שנעלמה מהרב קושיא פשוטה זו.

ומה שעליך לעשות עתה הוא לקיים את דברי הרבי ולעמוד באומץ מול האמת אף אם היא סותרת את הנחות האמונה ולקבל האמת ללא כחל וסרק וללא משוא פנים אלא בחקירה ובדרישה ובבדיקה אמיתיים עד אשר תתישב דעתך.

והיה אם ברצונך להרחיב דעתך בנושאים אלה כתוב נא אלינו או התקשר.