מאמר זה בא לבאר את ידיעת חכמים בארץ  ובגרמי השמיים כדי להוציא מליבותיהם של אנשי האמונה כאילו חז"ל קיבלו מסיני או ששרתה עליהם רוח הקודש וכל דבריהם"כמסמרות נטועים לעד".

הרב סעדיה גאון (רס"ג) נולד במצרים בשנת (882) כתב בספר "האמונות והדעות"בהקדמה: "ואם יאמר אומר איך נשים עלינו לדין העיון בידיעות ודקדוקים עד אשר נאמין אותם כפי מה שיתבררו במלאכת השיעור ויתיישבו [ויובנו ויתקבלו], והעם מרחיקים המלאכה הזאת עד שהם אומרים שהעיון בה מביא הכפירה ומביא אל האפיקורסות?נאמר כי זה אינו אלא אצל עמי הארץ שבהם, כאשר סוברים עמי הארץ שבעיר הזאת כי כל מי שהוא הולך אל ארץ הודו יעשיר… והרבה כזה ממה שראוי לשתוק עליו. .. אבל אנחנו קהל בני ישראל חוקרים ומעיינים".

אליבא דרס"ג כל הירא ומפחד מהחקירה והבדיקה הריהו כעמי הארץ הבודים מליבם דמיונות שווא. לכן כל מי שגחלת "צלם אלהים" מאיר עדיין בגופו ובנפשו צריך לשים פעמיו לדיון נוקב ללא מורא ומשוא פנים. פתיח זה נכתב לכל עמי הארצות -המשתמשים בתגא דרבנות – האוסרים לקרוא את כתבי 'דעת אמת' בטענה שהיא מביאה לכפירה.

ובטרם נביא את ידיעת חז"ל באסטרונומיה נציג לפניך הקורא את הידוע לנו היום[תודתנו לשחר דולב]: אנו חיים על גבי כדור-הארץ, כדור שקטרו 12,756 ק"מ והיקפו בקו המשוה 40,102 ק"מ. פני השטח של הכדור מכוסים ברובם ים (אוקיאנוס) ופחות משליש יבשה. את אזורי היבשה מחלקים לחמש "יבשות": אירופה, אסיה, אפריקה,אמריקה ואוסטרליה שלהן צורות מורכבות ובהחלט לא עיגול. בכל מקרה, אין ים "ללא סוף" משום שבכל כיוון אליו נפליג, תמיד נמצא יבשה לבסוף.

במרחק של כ-384,000 ק"מ חג לו הירח, שגם הוא כדור וקטרו 3,476 ק"מ, הירח אינו מפיץ אור אלא מחזיר את אור השמש. כדור הארץ (ועמו הירח) מקיף את השמש, כל הקפה אורכת שנה (אסטרונומית). השמש הינה כדור של גז המימן בקוטר של כ- 1,400,000 ק"מ. השמש מפיצה חום המתקבל מתגובה גרעינית (בדומה לפצצת אטום)ולא משריפה.  מרחקנו הרב מהשמש (כ-149,000,000 ק"מ) מגן עלינו מהחום הרב. כדור הארץ מסתובב גם סביב צירו כסביבון, כל סיבוב אורך יום. אנו, שנמצאים על הכדור,רואים כאילו השמש ושאר "כיפת" השמים סובבת סביבנו. בנוסף לכדור הארץ והירח,מקיפים את השמש עוד 8 גופים הנקראים "כוכבי לכת" או "פלנטות" והם: ככב, נגה,מאדים, צדק, שבתאי, אורנוס, נפטון ופלוטו. גופים אלו חלקם קטנים מכדור הארץ(כמאדים) וחלקם גדולים מאד (צדק גדול פי 11), אך כולם אינם מאירים כי אם מחזירים את אור השמש. המערכת של השמש וכוכבי הלכת נקראת "מערכת השמש".

בכיפת השמים כ-6000 כוכבים הנראים בעין (בעזרת טלסקופ ניתן לראות עוד רבבות).כל כוכב שכזה הוא בעצם גוף כדוגמת השמש. מרחקו של הכוכב הקרוב ביותר אלינו הוא 13,760,000,000,000 ק"מ. למרות שהוא מאיר כמעט כפליים מהשמש שלנו הוא ניראה כנקודת אור בשמי הלילה עקב מרחקו העצום. שאר הכוכבים מרוחקים אף יותר. המרחק הרב גם אינו מאפשר לנו לדעת בבירור את גודלו, אך היות והוא מאיר כפליים מהשמש הוא כנראה גם גדול ממנה כפליים. ישנם כוכבים הגדולים מהשמש שלנו עשרות מונים.

עקב תפישת המרחק המוגבלת שלנו, בני האנוש, נידמה לנו כאילו כל הכוכבים מרוחקים מאיתנו באותה המידה ולכן מהווים כעין "כיפה" מעל ראשנו.

וזאת הסיבה שקבעו הקדמונים מונח "גלגל מזלות" שצירפו בטעות כוכבים (שמשות הרחוקות אחת מהשניה מרחקי שנות אור) לכדי קבוצות כוכבים הנקראות מזלות.

ידיעות אלו בדבר היקום וגרמי השמים לא נאספו ביום אחד אלא במשך מאות רבות של שנים. להלן נקודות ציון חשובות בתהליך זה שיעזור לך הקורא להבין את דעת רבותינו:בסביבות שנת 500 לפני הספירה למניינם  התפיסה המקובלת היתה שהארץ היא כצלחת עגולה ושטוחה. במרכזה היבשות וסביב הים הגדול – אוקיאנוס. כל העצמים תוארו כמורכבים מארבעה יסודות:  אדמה, מים, אויר ואש. לכל יסוד מקום "טבעי":האדמה, למשל, למטה והאש למעלה. האבן המכילה כמות גדולה של יסוד האדמה תשאף לכן למטה.מאה שנה מאוחר יותר כבר תיארו היוונים את הארץ ככדור. סביב לארץ סובבים כדורי (ספרות) בדולח המוכלים זה בתוך זה ואי אפשר לעבור מכדור לכדור משום שיש חציצה ממשית בניהם. בכדורי הבדולח "נטועים" כוכבי הלכת(הכוללים את השמש, הירח וחמישה כוכבי לכת), הכדור האחרון מכיל את כוכבי השבת.כך, התנועה היחסית של כדורים אלו גורמת לחילופי היום והלילה (כדור השמש), תנועת כוכבי הלכת וסיבוב גלגל המזלות (כדור כוכבי השבת). הספרות השמימיות הן מושלמות ומורכבות מיסוד חמישי – האתר.הפילוסוף היווני אריסטו אף הוסיף כי את האויר העוטף את הארץ (האטמוספרה) עוטפים כדורים נוספים של היסודות הטהורים: אדמה (אדי אדמה), מים אויר ואש וסביבם ספרות הבדולח של כוכבי הלכת. תיאוריה זו החזיקה מעמד כמעט אלפיים שנה ואף אומצה בחום על-ידי הכנסייה הנוצרית.רק במאה ה-16החלו רעיונות חדשים להתחרות בתיאור זה. קופרניקוס הציע תיאור בו השמש במרכז היקום והארץ סובבת אותה, טיכו ברהה(מגדולי האסטונומים, נולד ב-1546 בדנמרק)צפה בכוכב שביט והצליח לחשב כי מסלולו חוצה את גבול הספרות – משמע הן אינן ממשיות כפי שחשבו. מאה שנים לאחר מכן ניסח ניוטון את חוקי המכאניקה והצליח לתאר בדיוק נמרץ את תנועת כוכבי הלכת כפי שאנו מכירים כיום.

ועתה נראה את דעת חז"ל:

על פי חז"ל תמונת העולם נראית כך: היבשה מוקפת ים (אוקיאנוס) ובקצה הים מתחילה כיפת השמים.

מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק ז הלכה לח: "אבא חנן אומר משום שמואל הקטן העולם הזה דומה לגלגל עינו של אדם, לבן שבו, זה ים אוקיינוס, שמקיף את כל העולם כולו, שחור שבו, זה ישוב".

ובירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ג דף מב עמוד ג: "א"ר יונה אלכסנדרוס מקדון כד בעא מיסק לעיל והוה סלק וסלק סלק עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה" [אלכסנדר מוקדון כשעלה למעלה ראה את העולם ככדור ואת הים כקערה – כלומר מקיפה את היבשה].

וכן הזוהר כרך ג (במדבר) פרשת שלח לך דף קסא עמוד ב: "ת"ח כד ברא קודשא בריך הוא עלמא אשרא (ס"א אסדר) לימא דאוקינוס דאסחר כל ישובא דעלמא" [בוא וראה,כשברא הקב"ה את העולם, השרה את ים אוקיאנוס המקיף כל ישוב העולם- תרגום הסולם].

ואף המשנה ברורה [הרב ישראל מאיר מראדין חי במאה ה 20] הסביר מדוע מברכים על הים האוקיאנוס ולא על הים התיכון (סימן רכח ס"ק ב): "דוקא על ים אוקינוס שהוא הים הגדול שבכל הימים שמקיף את כל העולם עליו קבעו ברכה בפני עצמו מפני גדלו אבל על ים שעוברין בו לא"י לא נקרא לענין זה ים הגדול ומברכין עליו כמו על שאר ימים".

ובפרקי ר' אליעזר פרק ג מבואר: "שמימי אוקיאנוס עומדין בין קצות השמים ובין קצות הארץ וקצות השמים על מימי אוקיאנוס הן פרוסין, שנאמר: "המקרה במים עליותיו" (תהלים קד, ג).

הרי לך ברור שלדעת חכמים כיפת השמיים משיקה את הארץ.

אורך הארץ והמרחק בין שמים לארץ

המרחק בין הקצה המזרחי של הארץ לקצה המערבי כמוהו כמרחק הארץ לכיפת השמים כפי שמבואר מתשובת חכמים לאלכסנדר מוקדון (356 – 323 לפנה"ס): " עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב, אמר להם: 'מן השמים לארץ רחוק, או ממזרח למערב? אמרו לו: ממזרח למערב, תדע: שהרי חמה במזרח – הכל מסתכלין בה,[ולא מסתנוורים] חמה במערב – הכל מסתכלין בה, חמה באמצע רקיע – אין הכל מסתכלין בה[משום עוצמת הקרינה, והסיבה שהיא קרובה יותר לארץ כשהיא ברום השמים מאשר נמצאת בקצה המזרחי או המערבי]; וחכמים אומרים: זה וזה כאחד שוין,שנאמר (תהלים ק"ג;יא – יב) 'כגבוה שמים על הארץ ..כרחוק מזרח ממערב' ואי חד מינייהו נפיש נכתוב תרווייהו כי ההוא דנפיש! ואלא חמה באמצע רקיע מאי טעמא אין הכל מסתכלין בה? משום דקאי להדיא, ולא כסי ליה מידי."[ אם היו המרחקים שונים היה הכתוב צריך לתאר את רחמי האלהים במרחק הרב יותר, אלא על כורחך מרחקם שווים, והסיבה שאפשר להסתכל על השמש בשעת זריחתה ושקיעתה משום שהרים וגבעות מפסיקים בין השמש לבנינו והם מכהים את החמה , מה שאין כן כשהשמש ברום הרקיע, למרות שמרחקה שווה, אין אפשרות להסתכל עליה משום שאין דבר המכסה] (תמיד לב ע"א).

המרחק בין קצה המזרחי של הארץ לקצה המערבי ובין הארץ לכיפת השמים  הוא מהלך אדם במשך 500 שנים "[המרחק] מן הארץ עד לרקיע – מהלך חמש מאות שנה" (פסחים צד ע"א), [חז"ל קבעו מרחקים על פי זמן הליכה של אדם ממוצע  ההולך במשך יממה 40 ק"מ  – פסחים צד ע"א: "כמה מהלך אדם בינוני ביום – עשר פרסאות(40 ק"מ)"] לפי חשבון זה המרחק הוא : 365×500 x 40=7,300,000 ק"מ. בניגוד לדעת רבא: "שיתא אלפי פרסי הוי עלמא [24000 ק"מ העולם].

[כאן נביא במאמר מוסגר את תמיהתו של אבן עזרא] פועלי ובוני 'מגדל בבל' תכננו לבנות מגדל עד השמים : "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים"(בראשית יא, ד)ובמדרש בראשית רבה (וילנא) פרשה לח דרשו: "ועל ה' אלהינו, אמרו לא כל הימנו לבור לו את העליונים[אין אנו מקבלים שאלהים לקח לעצמו את העליונים] וליתן לנו את התחתונים, אלא באו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו וניתן חרב בידה ותהא נראת כאלו עושה עמו מלחמה".ותמה אבן עזרא בראשית שיטה אחרת – יא , ה: "ובא בדרש, שרצו להלחם בשם. ויתכן שכת טפשת היתה בהם. כי הנה לפי הדרש שמרחק השמים מן הארץ מהלך חמש מאות שנה. ואלו היה ראש המגדל קרוב אל השמים מתי יעלו הטיט אליו? והנה המגדל, לא ישלם בנינו באלף אלפי אלפים שנים, עד אין מספר, ועוד שצריך להיות רחבו רב. ועוד כי העולה בהר גבוה שהוא בארץ רומאנייא,אם לא יעלה עמו מים שישים בפיו תמיד, אז ימות בצמא. ואיך יוכל אדם להגיע אל ראש גלגל הרוח, אף כי אל גלגל האש, והם תחת השמים? והחומר – איך יאמר ליוצרו 'מה תעשה'? ואיך ילחם אדם עם בוראו (ועם נפשו), ונפשו בידו".

וכמה רקיעים יש לדעת חז"ל?

אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן, שנאמר: (דברים י,יד) הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים.

ריש לקיש אמר: שבעה, ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות.

וילון – אינו משמש כלום, אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית, ומחדש בכל יום מעשה בראשית, שנאמר (ישעיהו מ, כב): 'הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת'.

רקיע – שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין, שנאמר (בראשית א, יז) 'ויתן אתם אלהים ברקיע השמים'. וכן כתב הזוהר – הקדמה דף ח עמוד ב: "הרקיע דביה [שבו]חמה ולבנה וככביא ומזלי".

שחקים – שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים…

זבול – שבו ירושלים ובית המקדש, ומזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן…

מעון – שבו כיתות של מלאכי השרת, שאומרות שירה בלילה וחשות ביום, מפני כבודן של ישראל…

מכון – שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד, ועליית טללים רעים, ועליית אגלים, וחדרה של סופה [וסערה], ומערה של קיטור, ודלתותיהן אש…

ערבות – שבו צדק, משפט וצדקה, גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה, ונשמתן של צדיקים,ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות, וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו מתים…וכסא הכבוד…ומלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם…(עיין במאמר "גופו של אלהים").(חגיגה יב ע"ב)

ובפסחים (צד ע"א) מתבאר עובים של הרקיעים וההפרש ביניהם: " ר' יוחנן בן זכאי  מן הארץ עד לרקיע – מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ובין(כל) רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה,[וכתב רש"י: "עולם מהלך חמש מאות שנה,צא וחשוב עשר פרסאות (שאדם מהלך) ליום, נמצא עולה לכמה אלפים = 7,300,000ק"מ] .

ואף יש השלכות הלכתיות מעשיות לטעותם של חכמים כאילו יש שבעה רקיעים בשמים:

המשנה ברורה מסביר מדוע בתפילת נעילה של יום כיפורים אומרים 7 פעמים את הפסוק 'ה' הוא האלהים': "הטעם ללוות השכינה שמתעלה לעלות למעלה משבעה רקיעים"( משנה ברורה סימן תרכג ס"ק יא)

וכן קבעו את מספר החוליות בגדילי הציצית על פי מספר הרקיעים: "(מנחות לט ע"א) "וכמה שיעור חוליא (של ציצית)? … תאנא: הפוחת לא יפחות משבע, והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה; הפוחת לא יפחות משבע – כנגד שבעה רקיעים, והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה – כנגד שבעה רקיעין וששה אוירין שביניהם".

מסלול השמש לדעת חז"ל : השמש נמצאת ברקיע השני, יחד עם שאר הכוכבים וכן מבואר פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) נספחים פרשה ב: "ר' ינאי וריש לקיש אומר כי הנה היום בא בוער כתנור (מלאכי ג: יט). וצדקה גדולה עשה הקב"ה בעולם הזה שלא נתן את השמש בשמים שאנו רואים… להודיעך שלא נתן הקב"ה אלא ברקיע שני. שני למה, שאם נתון [אם היה ניתן] ברקיע הזו שאנו רואים היה יוצא חמה על תקופתו ושורף את הבריות, אלא [לכן] נתנו ברקיע שני".וכך כתב  רש"י תהלים פרק יט פסוק ז: "ואין נסתר מחמתו – אילמלא ניתן ברקיע התחתון לא היה אדם נסתר מפניו מפני חמימותו שחמה ולבנה ברקיע השני".

וכך מסלולה בזריחתה ובשקיעתה: פסחים צד ע"ב – "חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למעלה מן הרקיע". ובמסכת בבא בתרא כה ע"ב נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע  על מסלולה המדויק: "ר' אליעזר אומר עולם לאכסדרה[כחדר מקורה בעל שלושה דפנות ובצד הצפוני ללא דופן] הוא דומה, ורוח צפונית אינה מסובבת [את הצד הצפוני של העולם, השמש אינה סובבת], וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית – נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע [וממשיכה את סיבובה בגג הרקיע לכיוון מזרח]; ורבי יהושע אומר: עולם לקובה הוא דומה [חדר סגור מכל הצדדים], ורוח צפונית מסובבת, וכיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית – מקפת וחוזרת אחורי כיפה [מעל גג הרקיע שחוצץ את קרני השמש]".

את עובי הרקיע היא עוברת דרך חלונות מוכנים לה מראש: " שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקב"ה ברקיע, מאה ושמונים ושלשה במזרח ומאה ושמונים ושנים במערב,מהן ברא לשמש ומהן ברא ללבנה" ( שמות רבה (וילנא) פרשה טו) וכן בתלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה פרק ב דף נח עמוד א: "שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקב"ה שישתמש בהן העולם מאה ושמונים ושתים במזרח ומאה ושמונים ושתים במערב ואחת באמצעו של רקיע שממנו יצא מתחילת מעשה בראשית" (עיין קונטרס מס' 4).

בא וראה איך שעד עצם היום הזה שלומי אמוני ישראל נוהגים כאילו לא התקדם המדע.חז"ל פסחים דף צד עמוד ב מביאים את דעת חכמי אומות העולם שהשמש בלילה מתחת לקרקע ולא מעל הרקיע. ורבי מביא ראיה וסמוכין לדעת חכמי אומות העולם:

אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו, שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין (שהחמה מחממתן תחת הקרקע – רש"י).תניא, רבי נתן אומר: בימות החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע,לפיכך כל העולם כולו רותח ומעינות צוננין. בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי רקיע,לפיכך כל העולם כולו צונן ומעינות רותחין".

ומתוך מציאות שגויה זו קבעו חז"ל הלכה: " אמר רב יהודה: אשה לא תלוש אלא במים שלנו" [אשה לא תלוש בצק המיועד למצה בפסח במים חמים אלא צוננים לכן צריך לשאוב את המים מהמעינות ולהלינן בכלי שאוב כדי שיצטננו. פסחים דף מב עמוד א]וכך כתב הרא"ש מסכת פסחים פרק ב סימן לף: "אמר רב יהודה האשה לא תלוש אלא במים שלנו. פרש"י משום שבימות ניסן המעיינות חמין שעדיין הוא ימות הגשמים וחמה מהלך בשיפולי רקיע הלכך ממלא מבערב ומצטנן עד למחר. כתב רבינו אבי העזרי לפי טעם זה השואב בבוקר ומניחן עד הערב שפיר דמי ואיכא למימר דהכי עביד בפפוניא. אי נמי שואבן מן הנהרות. אבל ה"ר אליעזר ממי"ץ היה מפרש הטעם לפי שהחמה מהלכת בלילה תחת הארץ כחכמי אומות העולם ואמרינן לקמן (דף צד ב) שנראין דבריהן, הלכך אין להם תקנה אלא שלא יהו בלילה במחובר ולפי זה השואבן בתחלת הלילה מותרין מיד. ואסור לשואבן אחר תחלת הלילה. ומנהג כשר של הראשונים שהיו ממלאין אותן מן הנהרות בתחלת ליל ארבעה עשר שהמעיינות ובורות רותחין אבל לא נהרות דתניא בפרק מי שהיה טמא (שם) בארבעה שבילין החמה מהלכת ניסן ואייר וסיון החמה מהלכת בהרים וכו' אלמא שבניסן אינה מהלכת במים".

וכך פסק המשנה ברורה החי במאה העשרים תוך התעלמות מוחלטת מהידוע : משנה ברורה סימן תנה ס"ק ב: "אלא במים שלנו – היינו לינה בכלי לאחר שאיבתן והטעם כתב רש"י בגמרא שהמעינות בימי ניסן הם חמין מפני שהחמה הולכת באותו זמן בשיפולי רקיע סמוך לארץ ומחממת המעינות ויש מפרשים מפני שבלילה החמה מהלכת למטה מהקרקע ומחממת המעינות ולפיכך אסרו חכמים להשתמש בהם לצורך לישה תיכף משיוציאן מן הארץ [דהוי להו כעין מים חמים שאסור ללוש בהם וכדלקמן סעיף ג'] עד שיעמדו בכלים ויצטננו מחמימתן".

התשובה המעניינת ביותר והמעוררת גיחוך לכל בר דעת היא תשובתו של "הבן איש חי"בספרו "בן יהוידע פסחים – דבריו צוטטו בעיתון המודיע מיום יד' אייר תשנ"ט על ידי הרב דוב  לנדאו כמתן תשובה לשאלת 'דעת אמת': "מה שאמרו חכמי ישראל: חמה ביום מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע, לא קאי (לא חל) על גוף החמה אלא קאי (חל, מדובר) על כח הנשמה שלה" הפלא ופלא גוף השמש מתחת לקרקע אך"נשמתה" מעל הרקיע. ואין סוף להבלים.

עניין הוילון – שהוא הרקיע הראשון –  המצוין לעיל אינו התברר דיו, לדעת רש"י הוילון יוצא בערבית וחוצץ מפני השמש ודבריו תמוהים, שאם כך כיצד רואים את הכוכבים בלילה שגם הם נמצאים ברקיע השני כפי ששאלו התוספות, ואף פרשנות התוספות שהוילון עצמו הוא הגורם להאיר תמוהים מאוד הרי השמש היא המאירה ולא הוילון כפי שהקשה בעל טורי אבן.

והנראה בעיניי  – לדעת חז"ל –  שהוילון באמת אינו משמש לכלום והוא שקוף ותפקידו לצאת ולהכנס ללא מטרה מוגדרת. אך מהגמרא  בברכות (נח ע"ב) משתמע אחרת: "רב הונא בריה דרב יהושע אמר: וילון הוא דמקרע, דמגלגל ומחזי נהורא דרקיעא"ופרש"י שהוילון נקרע ודרך הקריעה נראה אור.

כוכבי לכת – על פי ההגדרה באניצקלופדיה העברית (ערך כוכבי לכת) : "גרמי שמים מוצקים הנעים מסביב לכוכב שבת…במיוחד השם ניתן לגופים המוצקים הסובבים את השמש" על פי הגדרה זו מיד אתה מבין שכדור הארץ הוא כוכב לכת שכן הוא סובב את השמש ודבר נוסף שהשמש היא כוכב שבת ולא לכת.

חז"ל שסברו שכדור הארץ הוא מרכזו של עולם והשמש והכוכבים סובבים אותו קבעו שהשמש היא כוכב לכת וכמובן שכדור הארץ לא נכלל: "כל הכוכבים משרתים לשבעה ככבים של שעות, ואלה שמותן, חמה, נוגה, ככב, לבנה, שבתאי, צדק, מאדים" (פרקי דרבי אליעזר פרק ה).

וכן הוא בזוהר כרך ג (דברים) פרשת האזינו דף רפז עמוד א: "רקיעין שבעה אינון כמה דתנינן, [רקיעים שבעה הם כמו שלמדנו] וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות, …שבעה ככביא, שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה".

כוכבי הלכת – לדעת חכמים כפי שהתבאר לעיל –  נמצאים אף הם ברקיע השני.

מזלות – לדעת חז"ל ,אף  המזלות נמצאים ברקיע השני יחד עם השמש הירח ושאר הכוכבים. וכן כתב רש"י מסכת ראש השנה יא ע" ב: "גלגל חמה עגול הוא, חציו למעלה מן הקרקע וחציו למטה מן הקרקע, ושנים עשר מזלות קבועין בו, וזה סדרן: טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים, …, ששה מהן שקועין למטה, וששה מהם למעלה, וכשהגלגל מגלגל – זה עולה מצד זה, והראשון שבצד האחר שוקע, וכן לעולם, ושתי שעות שוהה המזל בעלייתו, וכן שכנגדו בשיקועו, שיהו כולן משמשין בעשרים וארבע שעות של יום, ובניסן לעולם טלה מתחיל לעלות לאור הבקר".[לפי דעה זו יוצא שהכוכבים קבועים בגלגל , והגלגל מסתובב]

המהרש"א בחידושי אגדה תמה על כך במסכת חגיגה יב ע"ב: רקיע שבו חמה ולבנה קבועין… גם זה שלא כדעת התוכניים שדעתם שחמה ולבנה אינן קבועין בגלגל אחד אלא כדרך שצ"ם חנכ"ל [כלומר רקיע נפרד לכל כוכב : רקיע לשמש רקיע לצדק וכן הלאה].

וכך היא תנועת כוכבי המזלות:

תנו רבנן, חכמי ישראל אומרים: גלגל קבוע ומזלות חוזרין, וחכמי אומות העולם אומרים:גלגל חוזר ומזלות קבועין. אמר רבי: תשובה לדבריהם – מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כבוצינא דריחיא, אי נמי – כצינורא דדשא." [תרגום – לדעת חז"ל הגלגל – שהוא הרקיע ובתוכו נמצאים כוכבים בצורת מזלות – אינו זז ומסתובב אלא קבוע, והכוכבים הם אלה שנעים…רבי מביא ראיה לדעת חכמים, שאם נסבור כדעת חכמי אומות העולם, שהגלגל הוא הנע ונד אם כך היינו צריכים לראות את העגלה בדרום – משום מה רבי הבין שהגלגל מסתובב מדרום לצפון – ובדיוק על כך שואלו רב אחא : אולי הגלגל מסתובב על ציר ממזרח לכיוון מערב ולכן לא תראה עגלה בדרום, ובאמת דברי רבי קשים מאוד להבנה.(פסחים צד ע"ב).

גודל הכוכבים בשמיים – חז"ל הבינו דבר תמוה מאוד, שגודל הכוכב כגודל הארץ או כלשונם כגודל הישוב וראייה לדבריהם הביאו מתוך התבוננות בהליכתם ממקום למקום ועדיין הכוכב נמצא באותה זווית , ולא העלו על דעתם שהמרחק העצום הוא הגורם שזוית הכוכב לא תשתנה למרות שהאדם הלך ממזרח למערב.

כדי שדברי הגמרא יובנו לקורא נביא הקדמה קצרה: לדעת רבא אורך העולם (הארץ,היישוב) הוא שש אלף פרסה (24,000 ק"מ) ועל דעה זו מביאה הגמרה פירכה: "רבי נתן אומר: כל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב. תדע, שהרי אדם נותן עינו בכוכב אחד, הולך למזרח – עומד כנגדו, לארבע רוחות העולם – עומד כנגדו. מכלל דכל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב! – תיובתא": (פסחים צד ע"א) וכך פירש"י רש"י: "כל הישוב כולו – של בני אדם. תחת כוכב אחד עומד – וכמה כוכבים יש ברקיע – לאין מספר, וכיון דכוכב אחד מחזיק את כל הישוב ורואין אנו [יודעים אנו] שהישוב יותר מאלף פרסה, הרי כמה כוכבים שברקיע ישוב אחד לכל כוכב בימים ובנהרות ומדברות, ואילו אין ברקיע אלא ששה כוכבים הרי כאן ששת אלפים פרסי לעלמא וכל שכן שיש כוכבים יותר מששת אלפים כוכב לכל פרסה. הולך למזרח – לסוף העולם לקץ שנים הרבה יראה אל אותו מקום שהיה רואהו כשהיה עומד במערב ואילו לא היה מחזיק כל הישוב כשהוא עומד במערב ורואהו על ראשו כשהוא למזרח לא היה רואהו על ראשו אלא מן הצד באלכסון כפי מה שעבר ונמשך מתחתיו." נמצא שכדי לדעת את אורך העולם צריך לספור את הכוכבים שבשמיים ולהכפילם באלף פרסה, דברים משונים שקשה היום להבין כיצד חשבו חז"ל בתקופתם.

בעלי התוספות שאלו על מאמר תלמודי מוזר זה, שהוא סותר אמירה אחרת האומרת'שהעולם כולו שליש ימים שליש מדברות שליש ישוב' ולפי דעת חז"ל שהישוב כולו נגד כוכב אחד היו צריכים להיות בשמיים שלושה כוכבים בלבד . על שאלה זו השיבו כמה תשובות ומהן תלמד עד היכן מגיע הגיחוך והאבסורד: שים האוקינוס אינו נכלל בשטח הימים, ושטחו גדול מאוד והכוכבים הרבים נמצאים כנגדו. או שדברי חז"ל מתייחסים רק לכוכבים שנמצאים בגלגל המזלות בלבד ואילו שאר הכובים קטנים מאוד. דבר נוסף ששאלו הוא: אם אורך שטחו של הישוב מהלך 500 שנה (7,300,000 ק"מ) וגודל כוכב אחד כגודל היישוב אז כיצד השמיים מכילים כל כך הרבה כוכבים ועל זה השיבו תשובה נוספת מלבד הקודמות: שכיפת השמיים גדולה ויש בה מקום להכיל כוכבים רבים גדולים, אלא שהוסיפו לתמוה כיצד המדרש אומר שכוכב אחד ראשו היה בארץ ואם גודלו כגודל היישוב כיצד יכל לצאת ליישוב?

[ ולמעיין נביא את דברי התוספות ככתבם וכלשונם: (חגיגה יב ע"א) "מסוף העולם ועד סופו – מהלך ת"ק שנה (לקמן יג.) שנאמר שדי שאמר די שלא להרחיב יותר שנאמר אני אל שדי פרה ורבה אני שאמרתי די לעולם ותימה מנא לך הא שיש ת"ק שנה ולא יותר ולא פחות? ויש לומר דנפקא לן מן שדי בשדי יש ג' אותיות שי"ן דל"ת יו"ד קח י"נ ל"ת ו"ד הנעלם מן שדי ויעלה ת"ק כך שמעתי מר' מנחם ברבי עזריאל וצ"ע למ"ד פרק מי שהיה טמא (פסחים צד. ושם) כל העולם כולו תחת כוכב אחד עומד היכי קיימי כל הני כוכבים הנראין ברקיע ויש מפרשים שעל ים אוקיינוס הן עומדין כדאמרינן בפרקי דר"א כל השיעורים לא נאמרו רק על שאר ימים אבל ים אוקיינוס בוראו יודע מדתו אך במדרש אחר מצינו ששליש ימים שאמר הוי בים אוקיינוס וכן יסד ה"ר בנימין ביוצר שלו זה הים שליש עולמו במאה וששים ושש ועוד סיימו וצריך למימר שאותו מדרש פליג אההיא דפסחים ומיהו יש להעמיד ההיא דהתם במזלות של גלגל אבל שאר כוכבים קטנים הם ולי נראה דיש ליישב כל אותן מדרשים שהם תלוין בכיפת הרקיע והוא גדול הרבה מן הארץ אם היה נמתח עליה זו כזו לפי גבול הארץ בא וראה אהל מתוח על הארץ כמין כיפה גבוה באמצע שתופס כפלי כפלים אם היה נמתח בקו הארץ אך היה קשה מדכתיב גבי סיסרא (שופטים ה) מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם ומוכח מינה בנימוקי רש"י וכן איתא במדרש שאורך הכוכב מהלך ת"ק שנה כמן השמים ועד הארץ שהיה ראש אחד תחוב ברקיע והשני היה בארץ והיכי היה יצא באויר העולם כיון דכולו תחת כוכב אחד הוא עומד וצ"ל שהם חולקין יחד אם לא נחלוק בין מזלות הגלגל לשאר מזלות".]

כסיל – עש – כימה – קשה לעמוד ולהבין את דעתם של חכמי התלמוד בכוכבי מזלות אלה , הנה כך השיב בעל החוות יאיר שנשאל על דברי רש"י התמוהים בברכות נח ע"ב:עקרב – היינו כימה וממזל טלה הוא…לא ידענו פה כי מה ענין מזל עקרב למזל טלה והמה רחוקים זה מזה כמעט כרחוק מזרח ממערב…וזו תשובתו בסוף ( שו"ת חוות יאיר סימן ריט): "הן אלה קצות מבוכותיי מעט מהרבה לכן אל תוסף עוד ראות פני בחקירות ודרישות בחכמה זו כי אתי היתה ולרוב יגיעה ומיעוט השגה שלחתיה לנפשי וגם אתה עשה כן ופנית והלכת אל גופי תורה".

ואלה דברי התוספות (בבא מציעא קו ע"ב): "פירש בקונטרס (רש"י) דכימה זנב טלה כדאמר בברכות (דף נח:) ולא דק [לא דייק] אלא אמרינן התם דעש זנב טלה אלא שכימה סמוכה לה".

ודעת  אבן עזרא (איוב לח, לא): "והקדמונים אמרו כימה הם שבעה כוכבים קטנים והם בסוף מזל טלה והנראים הם ו' והנכון בעיני שהוא אחד והוא כוכב גדול יקרא עין השור השמאלי".

לכן מצאנו לנכון להעתיק את דברי האנציקלופדיה העברית ערך אסטרונומיה ( עמוד808 – 809) כדי שיראה הקורא את המבוכה ולא יתלה את דברי חכמים ברוח הקודש או שהיה להם ידע אסטרונומי יותר מאשר ידעו חכמי אומות העולם: "המזל כסיל לדעת מפרשי המקרא הקדמונים (ר' סעדיה גאון, ר' יונה אבן ג'אנח ואחרים) קאנופוס, אבל לפי השבעים, הוולגאטה ורוב הפרשנים החדשים כסיל הוא אוריון… מזל כימה לדעת מפרשי המקרא הקדמונים ורוב המפרשים החדשים – קבוצת הפלידאות…ר' אבן עזרא מתנגד לפירוש מקובל זה והוא מזהה את כימה עם אלדבראן. בשני מקומות בוולגטה מתורגם השם כימה – ארקוטורוס. מקצת הפרשנים החדשים סבורים, שכימה הוא סריוס. מדברי שמואל (ברכות נח ע"ב) נראה שזיהה את כימה שבמקרא עם עקרב  שבגלגל המזלות [עיין מה שכתבנו לעיל שרש"י חיבר את עקרב עם מזל טלה].. מזל עש..לדברי רב יהודה בר יחזקאל עש הוא המזל הנקרא בארמית יותא, והתלמוד (ברכות נח ע"ב) מעיר על כך, שיש אומרים שיותא  נמצאת בזנב טלה ויש אומרים – בראש עגל…קרוב לשער, שזנב טלה הוא הפלידאות, שמקומן למטה מזנב טלה, ואילו ראש עגל הוא ההיאדות, שנמצאות בראש בראש מזל שור…ואילו השבעים מתרגמית עש ועישכוכב הערב הוא נוגה…מקצת חכמי ישראל ובכללם ר' אברהם בר חייא הנשיא, ובעקבותיהם כמה ממפרשי המקרא החדשים, סוברים שעיש ובניה הם כוכבי הדוב הגדול והקטן,הנקראים בערבית בנאת נעש – בנות מיטתו של מת' , כלומר האבלות ומקוננות".

ומחמת שחז"ל שגו בידיעת הכוכבים והגלגלים כתב הרמב"ם בספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק יד: "ולא תבקש ממני שיסכים כל מה שזכרוהו מענין התכונה למה שהענין נמצא, כי החכמות הלמודיות היו בזמנים ההם חסרות, ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים, אבל מאשר הם חכמי הדורות בענינים ההם, או מאשר שמעום מחכמי הדורות ההם, ולא מפני זה אומר בדברים שאמצא להם שהם מסכימים לאמת שהם בלתי אמתיות או נפלו במקרה, אבל כל מה שאפשר לפרש דברי האדם עד שיסכים למציאות אשר התבאר מציאותו במופת, הוא יותר ראוי באדם המעולה המודה על האמת לעשותו".

ועכשיו נביא את דעת הרבנים התוכניים  – הרמב"ם אבן עזרא ואברהם יחיא הנשיא – שדעתם שונה מחכמי התלמוד כפי שתווכח בעצמך:

לדעת הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ג הלכה א:

"הגלגלים הם הנקראים שמים ורקיע וזבול וערבות, והם תשעה גלגלים, גלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח, והשני שלמעלה ממנו הוא גלגל שבו הכוכב הנקרא כוכב, וגלגל שלישי שלמעלה ממנו שבו נוגה, [ בספר מורה הנבוכים חלק שני פרק טכתב הרמב"ם: "דע כי גלגל נוגה וכוכב יש מחלוקת בהם בין הראשונים מאנשי הלמודים אם הם למעלה מן השמש או תחת השמש"],  וגלגל רביעי שבו חמה, וגלגל חמישי שבו מאדים, וגלגל ששי שבו כוכב צדק, וגלגל שביעי שבו שבתי, וגלגל שמיני שבו שאר כל הכוכבים שנראים ברקיע [גלגל המזלות], וגלגל תשיעי הוא גלגל החוזר בכל יום מן המזרח למערב והוא המקיף ומסבב את הכל, וזה שתראה כל הכוכבים כאילו הם כולם בגלגל אחד ואף על פי שיש בהן זה למעלה מזה, מפני שהגלגלים טהורים וזכים כזכוכית וכספיר לפיכך נראים הכוכבים שבגלגל השמיני מתחת גלגל הראשון".

וכך נכתב בספר מורה נבוכים חלק ראשון פרק עב: "כמו שראובן על דרך משל הוא איש אחד והוא מחובר מאברים מתחלפים, בבשר ועצמות וגידים, ומליחות משתנות,ומרוחות, כן זה הכדור בכללו [היקום כולו] מחובר מן הגלגלים ומן היסודות הארבעה,ומה שהורכב מהם, ואין רקות בו כלל, אלא מקשה מלא נקודת, מרכזו כדור הארץ,והמים מקיפים בארץ, והאויר מקיף במים, והאש מקיף באויר, והגשם החמשי מקיף האש, והם כדורים רבים אחד תוך שני, אין פנוי ביניהם ולא רקות כלל, אלא הקפתם מתוקנת מדובקים אחד באחד, כולם מתנועעים תנועה סבובית שוה אין מהירות בדבר מהם ולא איחור, רוצה לומר כי כל כדור מהם לא ימהר פעם ויאחר פעם אחרת. אבל כל אחד דבק לטבעו במהירותו ואופני תנועתו, אלא אלו הכדורים קצתם יותר ממהר התנועה מקצתם והממהר תנועה מכלם היא תנועת הגלגל המקיף בכל…אבל הגופים ההם העגולים הם חיים בעלי נפש בה יתנועעו"

וכן דעת אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) כ , יד:

" אמר אחד מחכמי הדור, ידענו כי תשעה גלגלים הם כנגד תשעה מספרים, שהם עיקרי כל מספר, וככה אלה התשעה דברים (מעשרת הדברות). והנה הדבור הראשון שאיננו ממספר התשעה, שהוא כנגד כבוד השם הנכבד המדבר, כאשר הוא האחד במספר העשרה. והנה הדבור השני, שהוא לא יהיה לך, הוא כנגד גלגל העליון, שהוא מוליך כל הגלגלים הפך תנועתו ממזרח למערב בעשרים וארבע שעות. ואמר כנגדו אלהים אחרים, להודיע כי בכח השם ירוצון הגלגלים. ורבים חשבוהו שהוא הבורא בעבור שאיננו גוף. והדבור השלישי, שהוא לא תשא, כנגד גלגל המזלות, ששם כל צבא השמים חוץ מהמשרתים השבעה. והנה הגוף הנכבד מקיף כל הגופות וצורתם, והדבור הרביעי, דבור השבת, כנגד גלגל שבתי, כי חכמי הנסיון אומרים, כי לכל אחד מהמשרתים יש יום ידוע בשבוע, שבו יראה כחו, … והדבור החמישי, שהוא כבד, כנגד גלגל צדק, שהוא יורה על שלום וצדק וחסד, ולשלם שכר, ולכבד מי שהוא חייב. והדבור הששי, לא תרצח, כנגדגלגל מאדים, שהוא יורה על שפיכות דמים ועל החבורות. ויש מחלוקת בין חכמי המזלות,אם נוגה הוא למעלה מהשמש, או למטה ממנה. וחכמי הודו הביאו ראיות כי נוגה הוא למעלה. והנה הדבור השביעי, שהוא לא תנאף, כנגד גלגל נוגה, שתולדתה להורות על כל משכב וזנות. והדבור השמיני, לא תגנוב, כנגד גלגל השמש, שהוא יורה על אונס,ולהסיר כל כח משרת שיתחבר עמה שלא יראה אור בעבורה. והנה דבור התשיעי, שהוא לא תענה, כנגד גלגל כוכב חמה, שהוא יורה על הלשון והנה הדבור העשירי, שהוא לא תחמוד, כנגד גלגל הלבנה, שהוא השפל מכל הגלגלים, והיא תורה על החמדה".

וכן כתב הרב אברהם בר חיא הנשיא (ראשית המאה ה – 12, ברצלונה, מאמין היה בהשפעת הכוכבים על גורל בני האדם , אנצ' עברית ערך אברהם בר חיא) בספרו 'צורת הארץ ותבנית כדורי הרקיע וסדר מהלך כוכביהם' שער שני : "דע כי חכמי הפילוסופים החוקרים על עיקר יצירת השמיים ויצירת כל הנמצאות בעולם גזרו על רקיעי השמיים שהם תשעה רקיעים מהם 7 ל 7 כוכבי לכת והשמיני רקיע המזלות וכל כוכבי שבת נתונים בו והתשיעי הרקיע המגלגל את הכל.. והוא דעת הפילוסופים, ויש מהן אומר שהן עשרה רקיעים …וחכמי מלאכת הכוכבים לא חששו לרקיע התשיעי…מפני שאין להם עדות עליו ממראה העין …והם מונים בשמיים 8 רקיעים הגבוה מכולן רקיע המזלות המסבב את שאר הכדורים".

המעיין בספרו יראה שכל דבריו מובאים מתוך חכמי יוון וחכמי ישמעאל ולא הזכיר כלל את דעת חז"ל והמבין יבין.

הרב אלשקר ששם לב לשינוי בין דעת הרמב"ם לחכמי התלמוד בדבר מהלכה של השמש שיש בזה נפקותא לזמן יום ולילה לעניין כניסת ויציאת השבת (עיין קונטרס מס' 4) כתב (שו"ת מהר"ם אלשקר סימן צו )

: "אמנם שאר המפרשים ז"ל והמחברים ז"ל והרמב"ם ז"ל בפרק ח' מהחלק השני מהמורה והגאונים ז"ל סוברים כחכמי אומות העולם דגלגל חוזר ומזלות קבועים ושהחמה מהלכת בלילה תחת הארץ ובכי האי גונא [ועל פי הסבר זה] אין צורך להליכת עובי הרקיע ולא לנגד החלון [כפי שסברו חכמי התלמוד] כי הגלגל הוא ששוקע בה תחת האופק ואין שם כי אם שקיעה אחת אלא שעגולת החמה שוקעת ונבלעת מעט מעט תחת האופק עד שתכנס כלה ותעלם מן העין".

ויש מרבותינו האחרונים שלא עשו הבחנה והבדלה בין חכמי התלמוד לדעת הרמב"ם ושאלו שאלות ונשארו במבוכה רבתי (שו"ת חוות יאיר סימן ריט) וצריך עיון אם היא[השמש] למעלה בגלגלה איך נראה אור הכוכבים שהם בגלגל השמיני ואם ביום אינם נראין מפני אור היום איך נראין בלילה והלא השמש בגלגלה למטה מהם ואור דידה היה ראוי להאיר דרך גלגלה כי הגלגלים כלם ספיריים [שקופים] שעל כן נראין הכוכבים דרך ז' רקיעים".

ולא שם לב שלדעת חכמי התלמוד הכוכבים בגלגל שני כפי שבארנו לעיל יחד עם החמה ושהגלגלים אינם שקופים לכן אין נראה אור השמש.

ולסיום חלק זה נראה לך התלמיד הנבון איך שרבותינו משיבים על סתירות שנמצאו מנסים הם בכל כוחם ליישב את רבותינו עד שמגיעים דבריהם לגיחוך ואבסורד.

הנה כך השיב החתם סופר רבי משה סופר, נולד בפרנקפורט  -( 1839- 1762) על הסתירה שנמצא בין חכמי התלמוד לדעת הרמב"ם בדבר אורכה של הארץ ,שלדעת חז"ל מהלך 500 שנה שהם 7,300,000 ק"מ  ולדעת הרמב"ם 24,000 ק"מ.

(שו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן צא):

תשובה. דברי חז"ל בזה, ובכיוצא בזה, נעלמו מהשיג, וחשבונם יותר דק ויותר עמוק מכל דרכי הפלוספים. אמנם בכל זאת שלא יאמר המפקפק בזה אתה פוטרני, בוא ואראך דבר נפלא ומשם נדע שאין להרהר ח"ו…והנראה בזה, כי ידוע שרוחב הגלגל הוא 360מעלות, ולהיות הגלגל עגול, וחלול ממולא, ורוחב אלכסונו שוה בכל צד, אם כן יש בו360 חלקים או מעלות בכל צד שתפנה שם …ועתה בואו חשבון, אם היקף כדור הארץ24 אלף מיל, … יצטרך שש מאות ימים בכיוון, זהו להיקף [כדור הארץ] פעם אחת,וכשיקיפנו 360 פעמים על דרך האמור, נצטרך להכפיל 360 פעמים שש מאות ימים ויעלה לחשבון 216 אלף ימים, בזה יצא ידי חובת היקף העולם לדעת מוצאיו ומובאיו כמבוקש… והוא יותר מחמש מאות שנה סך 33 אלף חמש מאות ימים, שהם 89 שנים 15ימים, נמצא לפי חשבונינו מהלך העולם 589 שנים 15 ימים, היות כן על כרחך צריכים אנו לומר אחד משלשה דברים, או מה שאמרו חז"ל 500 שנים הוא לאו דוקא שלא חשו ל 89שנים 15 ימים הנ"ל כיון שלא הגיעו לסך 100 שנים, וכונתם 500 שנה ופרוטרוט, וזה נראה קצת דוחק לומר כן על מספר גדול כזה 89 שנה שהיא קרוב למספר מאה. או נאמר שהיה חשבונם יותר מדוקדק מחשבונו של הפלוסופים שעל פיהם כתב הרמב"ם שהוא24 אלף מיל, הם (חז"ל) דיקדקו יותר ואולי אינו אלא עשרים אלף מיל ופרוטרוט, ולהם נשמע שהם נאמנים יותר. או אמור כשתרצה שלא כוונו חז"ל כלל לזה החשבון שכתבתי אלא לחשבון אחר ואנחנו לא נדע … וכל דברי חז"ל קיימים נצבים".

הנה כך ממש מהלך תשובות רבותינו דהיום לשאלות 'דעת אמת'.

בתחילה קובעים שדברי חז"ל נעלמו מהשיגם.

לאחר מכן ממציאים ומייחסים לכוונת חז"ל דבר שלא אמרו : "ההיקף הנאמר הוא ל360 המעלות שחולק העיגול".

ואם עדיין הדברים אינם מתיישבים , מסבירים שחז"ל לא דייקו בדבריהם, או שאנשי המדע טעו, או שהיה הסבר אחר להבנת חז"ל. ומסיימים בדברי שבח ועידוד "וכל דברי חז"ל קיימים נצבים".

וכל הרואה ישחק וכל השומע יגחך כיצד רבותינו מתפתלים ובלבד לא להודות  טעינו.

השפעות הכוכבים על עולמנו

רבותינו התיחסו לכוכבים ולמזלות ואף לגלגלים עצמם כבעלי תודעה עצמית והנם בעלי נפש, כפי שכתב רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ג הלכה ט: "כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם, והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם,כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים, וכשם שמכירין הקב"ה כך מכירין את עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן, ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם".

וכן כתב בספר העיקרים מאמר שלישי פרק ד: "הגלגלים, עם היותם בעלי נפש משכלת כפי הסכמת כל החכמים".

ולא רק שהנם בעלי נפש אלא שהם המתווכים ומשפיעים בין העולם הגשמי לעולם העליון כפי שכתב  אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרק ו פסוק ג: "ידענו כי השם ברא ג' עולמות (שמות; ג,טו: עולם שפל, עולם אמצעי, ועולם עליון) שהזכרתי. והעולם השפל יקבל כח מעולם התיכון [הגלגלים והכוכבים] כל אחד מהפרטים כפי מערכת העליונה.ובעבור כי נשמת האדם גבוהה מן העולם האמצעי, אם היתה הנפש חכמה והכירה מעשה השם שהם בלא אמצעי וע"י אמצעי, והניחה תאות העולם השפל, והתבודדה לדבקה בשם הנכבד, אם יש במערכת הכוכבים בעת ההריון רעה שתבא עליו ביום ידוע,השם שדבק בו יסבב סבות להצילו מרעתו. וככה אם יש במערכה שיהיה עקר, השם יתקן לו כח תולדתו ויוליד, על כן אמרו חז"ל, שהשם אמר לאברהם צא מאצטגנינות שלך. וקרוב מזה הטעם אין מזל לישראל… וזה הוא סוד כל התורה".וכך ביאר הרב יוסף טוב עלם (המאה ה-14 למניינם) בספרו (צפנת פענח, פרשת אחרי מות) את דעת אבן עזרא מדוע יעקב נשא שתי אחיות בניגוד לאיסור המפורש בתורה: "ועיקר כל זה הוא כי איסור העריות הוא בארץ-ישראל לבדה, בעבור העליון המושל עליה, שהוא [הכוכב]מאדים, אויבו של [הכוכב] נוגה המושל על התענוגים והמשגל, כי מאדים שונא זימה[ועריות במשפחה], גם בעבור שיש ל[כוכב] שמש ממשלה [שליטה] בארץ-ישראל, ויש בחלק השמש – [השפעה על התגברות] הנפש המשכלת , ואלה הדברים מפורשים בספר "ראשית חכמה" שלו'".

וכן כתב הרמב"ן בהסברו את הפסוק: ויתן אותם אלהים ברקיע השמים…למשל ביום ובלילה' בראשית פרק א פסוק יח: "ויתכן שהממשלה עוד כח אצילות שהם מנהיגי התחתונים, ובכחם ימשול כל מושל, והמזל הצומח ביום ימשול בו, והמזל הצומח בלילה ימשול בה, כענין שכתוב (דברים ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים. והוא מה שאמר הכתוב (תהלים קמז ד) מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא, וכן לכלם בשם יקרא (ישעיה מ כו). כי קריאת השמות היא ההבדלה בכחותם, לזה כח הצדק והיושר,ולזה כח הדם והחרב, וכן בכל הכחות, כידוע באצטגנינות, והכל בכח עליון ולרצונו".

הואיל ומערכת הכוכבים והמזלות משפיעים על עולמנו השפל כתב הרמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק ב הלכה א: "עיקר הצווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים לא מלאך ולא גלגל…ואע"פ שהעובד יודע שה' הוא האלהים והוא עובד הנברא הזה … כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור [מתווך]ביניכם ובין הבורא".

נמצא שלדעת רבותינו עבודת כוכבים ומזלות יש בה ממש כלומר הכוכבים הם משפיעים על העולם הגשמי , ועבודת כוכבים ומזלות נאסרה לבני ישראל, כדי שיעבדו את האלהים ללא תיווך עולם הגלגלים והכוכבים.

וכך תבין את דעת הרמב"ם שכתב שעיקר נתינת המצוות הכתובות בתורה היא עקירת עבודת הכוכבים  הגלגלים והמזלות כדי להאמין באלהים ללא מתווכים, כלומר , בזמן הקדום האמינו כולל היהודים שעולם הכוכבים והמזלות הינם מתווכים בין האלהים לבני אדם  (ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק כט) : " כבר ידעת שלשון התורה במקומות רבים שהכונה הראשונה מן התורה כולה היתה להסיר עבודה זרה ומחות זכרה… כי תורתנו כלה שרשה וקטבה אשר עליו תסוב, הוא למחות הדעות ההם מן הלבבות וזכרם מן המציאות, ולמחותם מן הלבבות … והוא היה הכונה הראשונה הכוללת לכל התורה כלה, כמו שהודיעו אותנו ז"ל בפירושם המקובל לאמרו יתברך: 'את כל אשר צוה ה'אליכם ביד משה', אמרו הא למדת שכל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כלה וכל הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה כולה, והבן זה".

ועכשיו נביא ראיות מהתלמוד להשפעות הכוכבים על העולם השפל הוא עולמנו:

שבת דף קנו עמוד א: – תרגום חופשי – :אדם הנולד ביום ראשון מימות השבוע יהיה צדיק גדול או רשע גדול, ביום שני יהיה רגזן, ביום שלישי יהיה עשיר ונואף, ביום רביעי חכם, ביום חמישי גומל חסדים ביום שישי יחזר אחר המצוות ביום שבת יהיה פרוש וקדוש.לדעת רבי חנינא לא היום מימות השבוע קובע אלא הנולד כנגד שעה המשמש את אחד משבעה הכוכבים (עיין סדר השעות ברש"י שבת קכט ע"ב ד"ה דקיימא ליה מאדים):הנולד בזמן חמה יהיה גבר הנהנה משלו בלבד ואינו יכול לשמור סוד, כנגד נוגה יהיה עשיר ונואף, כנגד כוכב יהיה חכם, כנגד לבנה יהיה גנב מוצלח, כנגד שבתאי מחשבותיו יתבטלו, כנגד צדק יהיה צדיק במצוות כנגד מאדים יהיה מוציא דם או כרופא או כשוחט או כרוצח או כמוהל. רבי חנינא אומר מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל ותפילה וצדקה לא תשנה את המזל רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל ותפילה וצדקה תשנה מהמזל  כפי שהשיב אלוהים לטענת אברהם שהסתכל בחכמת המזלות וראה שלא יוולד לו ילד: 'צדק שהוא מזלך שנמצא בצד מערב הגורם שלא תלד אעבירו לצד מזרח כדי שתוכל להביא זרע'. . [לדעת כולם יש השפעה למזלות, השאלה היא האם תפילה תשנה אותו וכך מבואר מדעת התוספות שהביאו את הגמרא מועד קטן כח ע"א: אריכות חיים ילדים ופרנסה תלויים במזל ולא בצדיקות שהרי רבה ורב חסדא שניהם צדיקים גדולים היו ואחד מת בגיל 92 והשני בגיל 40 – על זה כתבו התוספות : "בזכות גדול המזל משתנה ופעמים שאין משתנה"].

ומעשה שהיה עם שמואל וחוזה כוכבים נכרי שראו אדם הולך , אמר החוזה בכוכבים אדם זה ילך וימות לאחר שיכישו נחש, ענה לו שמואל אם ישראלי הוא יחיה בזכות המצוות, לבסוף נמצא האדם חי והנחש מת חתוך לשניים משום שקיים מצוות צדקה..

מעשה נוסף ברבי עקיבא שהייתה לו בת אמרו לו החוזים בכוכבים שבתו תמות מהכשת נחש רבי עקיבא דאג מאוד לבסוף בזכות מעשה צדקה נמצא הנחש מת מהכתר שעל ראשה.[ובמסכת עבודה זרה נה ע"א: "א"ל זונין לר"ע: לבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית בה מששא (אין בה ממש)" יתכן שיש הבדל בין חוזים בכוכבים שיש בהם ממש  לעובדי עבודה זרה שמרפאים חולים ומביאים גשמים ועיין שם],

מעשה נוסף , אמו של רב נחמן בר יצחק אמרה לו שעל פי החוזים בכוכבים בנו יהיה גנב,  לכן צריך הוא להקפיד שלא יהיה ראש בנו ללא כיפה , כדי שתהיה עליו יראת שמיים ולא יגנוב, במקרה נפלה כסות ראשו והתגבר עליו יצרו וגנב אשכול תמרים

ובמסכת שבת  קיט ע" א מסופר שחוזה בכוכבים אמר ליוסף מוקיר שבת שהוא יקבל את כל כספו של שכנו העשיר, וכך היה , שהשכן העשיר מכר כל נכסיו ורכש אבן טובה והרוח העיפה את האבן לתוך מים , דג בלע אותה , ויוסף קנה את הדג יחד עם האבן הטובה.

וכן מבואר ברכות סד ע"א: שרצו חכמים למנות את  רב יוסף לראש ישיבה והוא סירב משום שהחוזים בכוכבים אמרו לו שלאחר שימלוך שנתיים הוא ימות.

וזו דעת הזוהר – רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רטז עמוד ב: " בוא וראה כל בריות העולם, קודם שניתנה תורה לישראל, היו תלוים במזל, אפילו בנים, חיים ומזון אבל אחר שניתנה תורה לישראל הוציאם מן החיוב של של כוכבים ומזלות….ואם אין כוונתו לקיים המצוות, אין מתבטל ממנו החיוב של כוכבים ומזלות וכל שכן עמי הארץ שהם נמשלים לבהמות… ודאי שלא נתבטל מהם חיוב כוכבים ומזלות" – תרגום הסולם".

ובשבת קכט ע"ב הורה שמואל שלא להקיז דם ביום שלישי שבו מזל מאדים אחראי על הדם והחרב.

ואחרי דברים אלו שכתבנו גם תבין היטב את המאמר התלמודי המדגיש את גודל התאווה והרצון לעבוד עבודה זרה ( סנהדרין קב ע"ב ): " מאחר דחכימתו כולי האי, מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה? אמר ליה: אי הות התם – הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי." (תרגום – אמר רב אשי למנשה המלך בחלום ' אם אתם בקיאים כל כך בהלכות ובדקדוקי המצוות מדוע אתם עובדים עבודה זרה? השיבו המלך מנשה שאם הוא היה חי בתקופתו הוא היה רץ אחריו לעבוד עבודה זרה).

תלמודים אלו  סותרים את דעת הרמב"ם בפירוש המשניות ע"ז פרק רביעי: "הטובים החסידים מבני דתנו [כנראה התכוון לחכמי התלמוד כמו שמואל, ורבי עקיבא] חושבים שהם דברים אמיתיים אלא שהם אסורים מהתורה בלבד , ואינם יודעים שהם דברים בטלים כוזבים ונצטוינו בתורה שלא לעשותם כמו שהזהירה על הכזב…".

וכך העיר הבית יוסף על דעת הרמב"ם יורה דעה סימן קעט אות א (ג), ב ד"ה כתב הרמב"ם בהביאו את דעת הרמב"ן [שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן רפג]: "ומההיא שמעתין דפרק מי שהחשיך (שבת;קנו ע"א) נמי משמע דמותר לשמוע להם[לחוזים בכוכבים] ולהאמין דבריהם מאברהם דאמר נסתכלתי באצטגנינות ומדרבי עקיבא (שם:) דהוה דאיג אמילתא דברתיה טובא ולאחר שניצלה דרש דמשום צדקה ניצלה ממיתה ממש שמע מינה מאמין היה בהם ומעובדא דרב נחמן בר יצחק (שם) נמי אלא שפעמים הקב"ה עושה נס ליראיו לבטל מהם גזרת הכוכבים והם מן הנסים הנסתרים שהם בדרך תשמיש של עולם שכל התורה תלויה בהם לפיכך אין שואלים בהם אלא מהלך בתמימות שנאמר (דברים;יח,יג) 'תמים תהיה עם ה' אלהיך' ואם ראה בהם דבר שלא כרצונו עושה מצוה ומרבה בתפילה אבל אם ראה באצטגנינות יום שאין טוב למלאכתו נשמר ממנו ואינו סומך על הנס וכסבור אני שאסור לבוא נגד המזלות ולסמוך על הנס".

ואתה התלמיד הנבון ראה והבן שאחרי שחכמי אומות העולם במאות האחרונות גילו לנו שאין הבדל בין כוכב הארץ שלנו לשאר כוכבי הלכת , ואין בשמיים גלגלים, וכל המונח גלגל המזלות הנם בדותות ממילא כל האמונה שהכוכבים משפיעים נפלה בבירא עמיקתא וכבר אין אנו זקוקים למצוות כדי להסיר את עבודת הכוכבים מליבנו וכבר זכינו לאמת בליבנו את כוונת התורה הראשונה לעקור את העבודה זרה דווקא מתוך גילויי המדע והבנת המציאות לאשורה. והבן דבר זה שאת אמיתת מציאותו נבין ונשכיל רק מתוך התבוננות ומחקר ללא משוא פנים.

ונסיים בשני מאורות גדולים, המאור הקטן והמאור הגדול הכותבים ואומרים באופן ברור שקדמונינו אמרו דבריהם מתוך הבנתם ולכן גם שגו:

המאירי בספרו בית הבחירה (שבת קנו ע"א) ביחסו למחלוקת חכמינו האם יש מזל לישראל אם לאו: "ואל תביט למאמר האומר יש מזל לישראל שפעמים היו קצת חכמים נבוכים בראותם העדר הסדור באופני עונש וגמול בני אדם…שלא הביאו לומר כן אלא מה שראה למי שהיה צדיק וחכם וחסיד וראהו קשה יום ובלתי מצליח…וכל זה הוראה שאינם אלא מאמרים נאמרים לפי מה שהיו רואים בעצמם או בזולתם מקשי יומם".

והפילוסוף הגדול ברוך שפינוזה בספרו "מאמר תיאולוגי מדיני" (פרק ב עמ'25): "במין פחזות מפליאה שכנעו את עצמם הבריות כי הנביאים ידעו כל מה שהשכל האנושי עשוי להשיג. ואף שבמקומות מסויימים בכתבי הקודש חוזרים ואומרים לנו במלוא הבהירות כי הנביאים לא ידעו דברים מסוימים, הבריות מעדיפים לומר כי הם לא מבינים את כתבי הקודש במקומות הללו, מאשר להודות שהנביאים לא ידעו דבר מן הדברים, או שהם מנסים לעקם את הכתובים שיגידו מה שביפרוש אינו מכוונתם…יתר על כן אם מותרת הבדותא כי כתבי הקודש נתכוונו לדבר אחר, אך מטעם לא ידוע לנו בחרו לכתוב מה שכתבו, הרי התוצאה היחידה היא עקירה גמורה של כל כתבי הקודש, שהרי כל איש רשאי באותה מידת צדק להגיד כזאת על כל פסוקי המקרא, ולפיכך כל איוולת וכל רעה שהשחיתות האנושית עלולה להמציאה תהא ניתנת להצדקה ולביצוע תוך קיום סמכותם של כתבי הקודש".