ביאור בידיעת חז"ל בדבר כדוריות הארץ

ב"דעת אמת" איננו נוהגים לכתוב דברים שאין בהן נפקותא הלכתית (שהרי כבר אמרו רבותינו: "אין אנו סומכין על דברי אגדה", וכמו שכתבנו בפרשת וישב, ועיין שם). אבל כאן חרגנו ממנהגנו וזאת על שום שאנשי הדת היהודית ובעיקר עדת ה"מחזירים בתשובה" מתפארים בחוכמת התלמוד והזוהר (על ספר ויקרא, וראה להלן) כאילו ידעו חז"ל בתקופתם דברים נכונים על כדור הארץ (כגון שהוא עגול) וחכמי האומות של תקופתם לא ידעו זאת כלל. ומכאן, כביכול, יש ראייה שנתגלתה שכינה או רוח הקודש לחז"ל ולבעל הזוהר וגילתה להם סודות מבנה כדור הארץ. ועושים מזה עניין גדול והוכחה עצומה לגילוי שכינה וכיוצ"ב.

שני נושאים בדיוננו: האחד, ידיעת חכמים האם כדור הארץ הוא המרכז וסביבו נעים הכוכבים (היא התפיסה הגיאוצנטרית המיוחסת לאריסטו) או שהשמש היא במרכז מערכת כוכבי הלכת (היא התפיסה ההליוצנטרית). והשני, ידיעת חכמים בדבר כדוריות הארץ.

ונאמר מיד כי לחז"ל לא היה מושג בדבר היות השמש מרכז מערכת כוכבי הלכת וטעו בעניין זה לגמרי.

גם בעניין כדוריות הארץ נוכיח כי, ראשית, היו ידיעות חכמי יוון בעניין זה מוקדמות במאות שנים (!) לידיעת חז"ל ושנית, כי מה שידעו חכמינו על כדוריות הארץ היה מוזר ומשונה ובלתי נכון.

לעניין היות השמש מרכזה של מערכת כוכבי הלכת (כידוע לכל, נכונה היא התפיסה ההליוצנטרית). בעניין זה טעו חז"ל וסברו כתפיסה השגויה של אריסטו (הגיאוצנטרית) שהשמש סובבת סביב כדור הארץ וכבר ביארנו כל זאת בקונטרס 4 ועיין שם (ותראה המוזרות של דברי חז"ל על מקומה של השמש ביום ובלילה). וכדי להסיר ספק נצטט את דברי הרמב"ם מהלכות יסודי התורה פ"ג ה"ד: "כל הגלגלים האלו המקיפים את העולם הן עגולים ככדור והארץ תלויה באמצע". ואין אף מאמר או רמז בשום מקום בדברי רבותינו לתפיסה שהשמש היא המרכז והארץ סובבת סביבה.

לעניין כדוריות הארץ נביא בקצרה את מה שהיה ידוע לחכמי יוון בעניין זה. כך נכתב באנציקלופדיה העברית ערך "ארץ" עמוד 1047: "בניגוד לדעה הרווחת, המייחסת לקולומבוס את חידוש ההכרה בדבר כדוריותה של הארץ… משעה שנשתלטה דמות העולם האריסטוטלית-פטולמאית היו בהכרת כדוריות הארץ והמושג הנכון (בקירוב) בדבר גדלה, נחלתם של כל המשכילים".

הראשון שהגיע להכרת כדוריות הארץ היה פיתגורס שחי במאה השישית לפנה"ס, עיין אנצ' עברית ערך "פיתגורס" עמוד 805 .

וארטוסתנס שחי במאה השלישית לפנה"ס (כחמש מאות שנה לפני רבי שמעון בר יוחאי שהוא "מחבר" ספר הזוהר) אף חישב את היקפו של כדור הארץ, ועיין באנציקלופדיה העברית ערך "ארטוסתנס" עמוד 801 ותראה את דרך חישובו הגאונית וכך נכתב עליו: "חישובו של ארטוסתנס – למרות אי הדיוק שבו, שהיה בלתי נמנע בתנאי מידותיו – אחד מן החישובים הגאוגרפיים האסטרונומיים המופתיים, והוא הנחיל למדע מושג נכון (בקירוב) על גודלו של כדור הארץ".

ונאמר דרך אגב כי תפיסת העולם ההליוצנטרית באסטרונומיה הייתה גם היא ידועה לחכמי היוונים, והיא מיוחסת לאסטרונום היווני אריסטרכוס מסמוס (ע"ע עמ' 874) שחי במאה השלישית לפנה"ס. אלא שתפיסתו לא נתקבלה בגלל תורתו של אריסטו, שהיתה גיאוצנטרית – עד שבא ניקולאוס קופרניקוס (שחי בשנים 1473-1543) וקבע את תפיסת העולם ההליוצנטרית עד עצם היום הזה (ועיין ערך "אסטרונומיה", עמוד 784).

הנה ברור וידוע לכל שכדוריות הארץ הייתה ברורה וידועה למשכילי אומות העולם עוד במאה השישית לפנה"ס, מאות שנים לפני חז"ל והזוהר. ולא רק שידעו חכמי היוונים כי הארץ כדור, אלא השכילו אפילו לחשב את היקף כדור הארץ – וזאת לפני 2300 שנה!

כדוריות הארץ הייתה ידועה וברורה ליוונים, כפי שבארנו לעיל, אבל לרבותינו לא היה דברים אלה ברורים וחד-משמעיים כלל, וכפי שנבאר להלן.

הגמרא במסכת חגיגה יב ע"א: "אמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, שנאמר: 'למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ' (דברים ד, לב), וכיון שסרח – הניח הקדוש ברוך הוא ידיו עליו ומיעטו, שנאמר: 'אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה' (תהלים קלט, ה). אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון – מסוף העולם ועד סופו היה [- כשהיה שוכב היה ראשו למזרח ורגליו למערב – רש"י], שנאמר: 'למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים' [- על הארץ היה ומגיע לשמים – רש"י] ועד קצה השמים. כיון שסרח – הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר 'ותשת עלי כפכה'. – אי הכי קשו קראי אהדדי! [שני הפסוקים סותרים – ממזרח למערב או מהארץ לשמים?] – אידי ואידי חד שיעורא הוא [כלומר: אין סתירה. המרחק מארץ לשמים הוא כמרחק מזרח למערב]". הנה הגמרא האומרת במפורש שהארץ שטוחה – שהרי אדם הראשון שכב מ"סוף עולם" במזרח ל"סוף עולם" במערב. וכך כתב בשו"ת שבות יעקב (מאת רבי יעקב בן יוסף רישר, שנולד בשנת 1670 בערך), חלק ג, סימן כ: "דבריהם [של חכמי יוון] בנוים שהעולם הוא ככדור נגד משמעות סוגיא דש"ס דידן (חגיגה יב ע"א)". היינו, עפ"י השבות יעקב נמצא שרב יהודה, שחי במאה השלישית לספירה (כלומר 900 שנה לאחר פיתגורס!), עדיין סבור היה שהארץ שטוחה.

ובעל המאור (ר' זרחיה הלוי גירונדי מהמאה ה-12) על מסכת ראש השנה כ ע"ב (נמצא על פירוש הרי"ף) בהסבירו את "סוד העיבור" כתב כך: "הראשונה – קצה המזרח, ויושביה הם השוכנים על שפת הים האוקינוס במזרח. והנקודה השנית היא שכנגדה, והוא קצה המערב, ויושביה גם הם שוכנים על שפת ים אוקינוס במערב. והנקודה השלישית היא אמצעית בין שתי הנקודות הראשונות האלה על פני כל הארץ, והיא נקראת טבור הארץ, ויושביה הם יושבי ירושלים וכל ארץ ישראל והנקודה הרביעית שכנגדה מתחת לארץ, וגם היא אמצעית בין שתי הנקודות הראשונות, והיא נקראת טבור הים או לב הים או נקודות תהום, ויש בין כל נקודה ונקודה מארבע נקודות אלו עד הנקודה שכנגדה מרחק מהלך י"ב שעה וכו' ומכל נקודה אל נקודה הסמוכה לה מהלך 6 שעות וכו' והמשל על זה כי כשיהיה בוקר לשוכני מזרח לא יהיה בוקר לשוכני ירושלים עד 6 שעות לאחר מכן" .

בדוק וראה כמה טעויות טעה בעל המאור כאשר בא לגלות לנו את סוד העיבור. ירושלים אינה המרכז בין המזרח [אסיה] למערב [אירופה ואפריקה], והצד שכנגד ירושלים אינו "תהומות", אלא יבשות וים. (אבל דע לך שמדברים המוזרים האלו של בעל מאור למדו רבותינו מהיכן מתחיל היום ההלכתי, המכונה "קו התאריך", ועיין חזון איש, אורח חיים, קונטרס י"ח שעות שהאריך בדברי בעל המאור).

ובירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ג דף מב עמוד ג: "שהעולם עשוי ככדור. א"ר יונה, אלכסנדרוס מקדון כד בעא מיסק לעיל והוה סלק וסלק סלק [אלכסנדר מוקדון עלה מעלה מעלה] עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה". הנה מבואר מהירושלמי שראה את הארץ כדור בתוך קערה של מים, אם כי אינו ברור לנו דיו האם אלכסנדר "ראה" את העולם ככדור ממש, או שראה אותו עגול (ככדור) בהיקפו בלבד אך שטוח כמטבע. ודווקא בדברי הרד"ק (על ישעיהו מב ה) מבואר שהבין שהעולם עגול בהיקפו בלבד, כמטבע: "והנה הארץ עגולה ככדור והנה האל כשהקוה המים אשר על פני הארץ אל מקום אחד להיות עליה צמחים וכולל אות' במלת וצאצאי' עשה הארץ שהיא היבשה כאלו היא שטוחה לשבת עליה כאדם הרוקע דבר ושוטח אותו כמו הצורף ששוטח הטסים".

ואף הרמב"ן סבר כירושלמי (במדבר ז, ב): "לכך הקריב ]נחשון נשיא שבט יהודה[ קערה, כנגד הים שהוא מקיף את העולם כולו ודומה לקערה וכו' מזרק אחד כסף כנגד העולם שהוא עשוי ככדור".

וכן התוספות מסכת עבודה זרה דף מא עמוד א ד"ה ככדור: "שהעולם עגול כדאיתא בירושלמי שאלכסנדרוס מוקדון עלה למעלה עד שראה כל העולם ככדור ואת הים כקערה פי' ים אוקינוס שמקיף את כל העולם".

ואנו נביא לך כאן את דברי החתם סופר שחי כבר קרוב לימינו (1762-1839), והוא מאלה המלמדים את תלמידיהם דברים "נאותים" ללא בדיקה ועיון אמיתיים אלא יושבים בבית המדרש ודנים מדברי חז"ל ומסברתם על מבנה העולם. זאת יעשו במקום לפתוח ספרי מדע וללמוד מהם לבל יכשילו את תלמידיהם בדבר טעות. בשו"ת חתם סופר, קובץ תשובות, סימן כו, ד"ה פרק שני: "יתבארו בו כמה דברים וידיעות נאותות לתלמידים בעזה"י, מיסודי עוה"ז ובנינו ונעותיו [תנועותיו]: א. ביום ברוא אלקים ארץ, יסדה ע"י ד' יסודות שסימנם ארמ"ע, אש, רוח או אויר, מים, עפר. ולהם ד' טבעים שסימנם חלק"י, חם, לח, קר, יבש. והנה זאת הארץ היא יסוד העפר, והוא הגס והעבה מכולם, נבראת כדורית עגולה ככדור ממש, והמים סובבים אותה ממש מכל צד ופנה, אין ריקות מהם, ולא נראה אז מן הארץ כלל משום צד. ודק המים דקים מן הארץ, ע"כ הם מוגרים במורד וקלים מ"מ הם עבים וגסים. והאויר סובב המים מכל צד כמו כן, והוא דק יותר מהמים, וכל אשר תעלנה מדרגה אחר מדרגה הרי הוא מתדקדק יותר. ויסוד האש סובב כדור האויר כמו כן מכל סביבותיו. ואמרו, שאינו מאיר כאש שלנו שא"כ הי' מאיר לנו הלילה. ואל תחשוב שמפני דקותו אינו נתפס בחוש הראות, כמו האויר שהוא למטה ממנו ואינו נתפס בראות מפני דקותו, זה אינו, כי אם הי' מאיר הי' נתפס, שהרי עינינו רואות זהרורית החמה והככבים שהם יותר דקים בלי ספק שהרי הם למעלה מהם ומפני זהרוריתם נראה, ומזה מופת חותך שיסוד האש אינו גוף מאיר. ויש מן הקדמונים אומרים שיסוד אש איננו עליון אלא תחתון בגוף בנין הארץ הוא קבור, וע"ז כתוב וחשך ע"פ תהום שזה היסוד נקרא חשך, ומזה נמצא האש בהרים באיי הים וויזיפוס במדינת ניאפלי, אטהאנא בציציליע, ומגדל אש באיי הים, ועיין רמב"ן פ' בראשית [א' א']". אוי לנו מדברי הבל. כדור הארץ כבצל העטוף במים (?) והמים עטופים באויר והאויר עטוף באש אשר "איננה מאירה"? ואין לכל הדברים הללו יד ורגל ממש.

וכל עניין זה של ידיעת חז"ל וחכמי ישראל לדורותיהם במבנה כדור הארץ אין טוב מלסיימו אלא בסיכום מן האנציקלופדיה העברית בערך "גאוגרפיה" (עמוד 69) וזה לשונו: "הדעה השלטת בקרב חכמי ישראל עד המחצית השניה של המאה העשירית היתה זו של חוג ארץ [ארץ עגולה ושטוחה – כמו מטבע] המוקף מי אוקיינוס וצף על פני תהום כאניה בים (מדרש פרקי דרבי אליעזר, ה' (מן המאה ה8-9) , וכן מדרש "כונן" (מהמאה ה10)). ידיעת כדוריות הארץ הגיעה לחכמי ישראל בארצות האיסלם באמצעות האסטרונומיה הערבית, היא נזכרת בספר על חכמת העיבור מאת ר' חסאן בר' חסמאן הדיין בקורדובה בשליש האחרון למאה ה10 , ובערך באותו זמן דחו גם רב שרירא גאון ורב האי גאון את הדעה שהשמים כקובה על פני ארץ שטוחה. במאה ה11 כבר היתה כדוריות הארץ מקובלת בקרב חכמי ישראל בארצות האיסלאם, ומהם עברה לפרובינציה ולאיטליה. גבירול מניחה ביסוד הקוסמולוגיה שלו ב'כתר מלכות'. את החיבור הראשון בעברית על 'צורת הארץ' ככדור חיבר ר' אברהם בר חיא הנשיא קרוב לשנת 1125. לפי ספר זה – ההולך בעקבות פטולמאיוס – חציו המזרחי של הכדור הוא יבשה וחציו המערבי – אוקינוס. היבשה מחולקת לאקלימים (=אזורי רוחב), והספר רושם את הארצות שבכל אקלים. עם הכרת כדוריות הארץ תוקנה הדיעה בדבר מרכזיותה של ירושלים ע"י החלפת אמצעיתו של העולם ב'אמצעיתו של הישוב'. הדעה המוטעית, שהמרחקים בין קו האורך של ירושלים לקו האורך של קצה חצי האי האיברי במערב ובין קו האורך של ירושלים לקצה סין במזרח שווים ל90 מעלות, היתה רווחת בין היהודים (ונוצרים) עד התגליות הגדולות בסוף המאה ה15. היא מובאת בהרחבה בספרים מפורסמים ומקובלים באומה: הכוזרי (ב' י"ח-כ') לר' יהודה הלוי; ס' המאור הגדול… [הבאנו אותו לעיל] לר' זרחיה הלוי גירודני; ס' יסוד עולם (ב, פ"ג) לר' יצחק בן יוסף הישראלי. פעם אחת נזכר בזוהר (ויקרא ג' א') [הוא הזוהר שנצטט להלן] שהארץ סובבת על צירה [ע"ע 'ארץ' עמוד 1046: 'את רעיון סיבובה היומי של הארץ על צירה הביעו לראשונה הראקלידס מפונטוס והפיתאגוראי אקפאנתוס (במאה ה4 לפנה"ס).'] ובני אדם העומדים על הכדור על רגליהם למעלה ולמטה, ובשעה שלאלה יום לאלה לילה ולהפך – ז. א.: מצויים 'אנטיפודים' [בני אדם, שנמצאים משני צדדיו של כדור הארץ באופן שכפות רגליהם מכוונות זו כלפי זו. אפלטון היה הראשון שהשתמש בצירוף זה כדי לציין את תושביה של היבשת המשוערת שעל כדור הארץ מצידו השני; השערה זו נבעה מתוך הכרת כדוריותה של הארץ על ידי פיתאגורס ובית מדרשו (במאה ה6 לפנה"ס)] בחצי הכדור המערבי".

עתה נחזור לדברי הזוהר (ואין אנו נכנסים כלל לשאלה מי כתבו, האם רבי שמעון בר יוחאי שחי במאה השניה לספירה או משה די ליאון שחי במאה ה-12, ועל זה נוציא מאמר מיוחד).

לפני שנביא את דברי הזוהר, צריך אתה לדעת שהזוהר כתב דברים רבים על הידוע לו אודות העולם, וגם שגה בדברים רבים. כבר הבאנו בפרשת בראשית את דבריו (זוהר, כרך א', פרשת בראשית, דף לג ע"ב): "רבי אלעזר אמר: 'יהי מארת' – אספקלריאה [מראה] דלא נהרא מגרמה [לא מאירה מעצמה] אלא על ידא דנהורין עלאין דנהרין לה כעששיתא [אלא ע"י אורות עליונים שמאירים לה כעששית/מנורה] דלקטא נהורא דנהיר". וכמובן, תלמידי חכמים שלחו לנו מכתבים רבים, וכולם דיברו בסגנון אחד – שהזוהר דיבר על העולם הרוחני ולא הגשמי, וכבר הקדימם בזה הרמח"ל בספר אדיר במרום, ח"א, בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא: "…כי הלא כלנו יודעים שהרקיע מסבב את כל העולם מכל צד, והשקיעה של השמש אינה אלא רדתה למטה, ואיך נצייר שנכנסת למעלה מן הרקיע. אך באמת גם כן מסדרי התפלה סדרו, ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה וכו', וכל הדברים האלה נראים שאינן אמתיים לפי הנראה בחוש העין, אך האמת הוא אעפ"י שהגלגלים והכוכבים הם דברים גשמיים, הנה בתוכם מתלבשין פנימיות מהשרשים, בסוד הספירות של העשיה. וכל הדברים שתמצא שאומרים רז"ל בענין השמש ושאר הכוכבים, שאינן עומדים לפי הנראה לעינינו, מדבר הכל בזה הפנימיות שלהם, שבהם עיקר ההנהגה. ומי שאינו יודע דרכי החכמה אינו יכול להשיג אלא חיצוניות הדברים הנראה לפי הגשמיות. אבל העיקר הוא בפנימיות ההולך לפי דרכי ההנהגה הפנימית וכו' וכו'… והאמת כי כל זה הוא בסוד העליון והתחתון, שאין התחתון מקבל אלא מסוף העליון כמבואר במקום אחר".

היוצא מדברים אלה שאי אפשר ללמוד מרבותינו דברי מדע מציאותיים כלל, כי הרי הכל הוא "בסוד העליון והתחתון" ולא ישיגוהו משיגי האמת המציאותית כלל. אך עדת ה"מחזירים בתשובה", שאינם בוחלים בשקרים וכזב, אם מוצאים הם בדברי רבותינו איזה דברים התואמים את המציאות מיד קופצים כמוצאי שלל רב, ומביאים הדברים בשמחה להוכיח את ידיעת חז"ל במדעים אמיתיים. ולא השכילו להבין כי בכך הם מביאים לעג וקלס על עצמם כי כל זמן שמדובר "בסוד העליון והתחתון, שאין התחתון מקבל אלא מסוף העליון" אין מה לבדוק ולהקשות כי על כל הבל יכסון המסתורין. אבל אם דיבר הזוהר במדע הגלוי והאמיתי, הרי נקל להראות שטעה במקומות רבים ושונים.

ואנו נתחיל בכך שנצטט את דברי הזוהר, כרך ג, פרשת ויקרא, דף ט ע"ב-י ע"א (על פי תרגומו של הסולם, אות קלד-קמה): "ר' יהודה פתח: 'ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים' וגו' – בוא וראה: בשעה שברא הקב"ה את העולם, ברא ז' רקיעים למעלה, ברא ז' ארצות למטה וכו' וכל הרקיעים הם אלו על אלו, כקליפות בצלים המלבישות אלו על אלו, אלו למטה ואלו למעלה וכו' כעין זה ז' ארצות למטה, וכולם בישוב, רק שאלו עליונים ואלו תחתונים, וארץ ישראל היא למעלה מכולם וירושלים היא העליונה מכל הישוב, וחברינו יושבי הדרום ראו בספרי הראשונים ובספרו של אדם, שכך מחלק כל אלו הארצות, אשר כולם נמצאים למטה כמו אלו הרקיעים שלמעלה, דהיינו אלו על אלו ואלו על אלו ובין כל ארץ וארץ יש רקיע המחלק בין זו לזו, ועל כן כל הארצות מפורשות בשמות, ובניהם גן עדן וגיהנם ויש בניהן בריות משונות אלו מאלו כעין של מעלה (ברקיעים) שמהם בב' פנים, ומהם בא', ומראה של אלו אינה כמראה של אלו וכו' כאלו התולעים הנמצאים בארץ, מהם בקליפות אדומות, שחורות ולבנות, ומהם מכל הצבעים, כך כל הבריות הן כעין זה, ואינן נמצאות בחיים רק עשר שנים. ובספרו של רב המנונא סבא, מפרש יותר, כי כל הישוב מתגלגל בעיגול ככדור אלו למטה ואלו למעלה [כלומר, שהבריות שעל הכדור מסביב, נמצאים אלו כנגד אלו, וז' חלקים שבכדור הם ז' ארצות – פירוש הסולם], וכל אלו הבריות שבשש ארצות הן משונות במראיהן על פי השינוי שבאויר שיש בכל מקום ומקום ועומדים בקיומם כשאר בני אדם, ועל כן יש מקום בישוב שבעת שמאיר לאלו שבצד זה של הכדור, הוא חושך לאלו אשר בצד זה של הכדור, ונמצא שלאלו יום, ולאלו לילה, ויש מקום בישוב שכולו יום ולא נמצא בו לילה רק בשעה אחת קטנה. וזה שאמר בספרי הראשונים, ובספרו של אדם הראשון, [- שז' ארצות הן זה תחת זה, ורקיע מפריש בין כל ארץ וארץ – פירוש הסולם] כך הוא [- דהיינו שאינו חולק עליהם, במה שאמר שכולן הן כדור אחד הנחלק לז' חלקים – פירוש הסולם] כי כך כתוב: 'אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך', וכתוב: 'מה רבו מעשיך ה' ', ועל כן הכל טוב [- כי אלו ואלו דברי אלהים חיים, ואין לשאול איך אפשר זה שיצדקו ב' הפירושים, הלא סותרים זה את זה – פירוש הסולם], כי סוד זה נמסר לבעלי החכמה, ולא למחלקי גבולים גבולים [טבעיים – פירוש הסולם], כי הוא סוד עמוק שבתורה. כעין זה יש בים, שיש בו כמה בריות משונות זו מזו. זה שכתוב: 'זה הים גדול ורחב ידיים, שם רמש ואין מספר, חיות קטנות עם גדולות וכו' ' – וכולן כעין של מעלה וכו' ר' נהוראי סבא ירד לים הגדול, ונסער הים ונאבדו כל אלו שהיו באניה, וקרה לו נס וירד בשבילים ידועים בלב ים, ויצא מתחת הים לישוב אחד. וראה מאלו הבריות, שכולן קטנות והיו מתפללות תפילה, ולא ידע מה אומרות. קרה לו נס ועלה. אמר: אשרי הם צדיקים שמשתדלים בתורה, ויודעים הנסתרות של סודות עליונים, אוי לאלו החולקים על דבריהם, ואינם מאמינים, מיום ההוא והלאה, כשבא לבית המדרש שהחכמים היו אומרים דברי תורה, היה בוכה. אמרו לו: למה אתה בוכה? אמר להם: בשביל שעברתי על אמונה בדברי חכמים [- דהיינו שלא האמין שיש ז' ארצות שבהם בריות משונות עד שראה אותן – פירוש הסולם], ואני מפחד מן הדין שבעולם ההוא".

הרי לך ערבוביה רבא של בעל הזוהר. הלך והביא שתי אפשרויות לתפיסת העולם וקיבל את שתיהן. האחת, קרובה למציאות שהכדור עגול והארצות על פניו והשניה מופרכת ודמיונית לחלוטין, ועל שתיהן אמר שהן נכונות! ויתירה מכך, הביא סיפורי מעשיות שאין להן שחר (גן העדן והגהינום בתוך שאר ארצות וכיוצ"ב) ועוד הביא הסיפור על ר' נהוראי שנפל בים וראה ישוב מתחת למים; וכל השומע יצחק.

אבל בוא וראה מה כתב על סיפורי המעשיות המצוצות מן האצבע הרב קורדברו (נפטר 1570), שהיה רבו של האריז"ל, בספרו "פרדס רימונים" (שסיים כתיבתו ב-1548, שנים מספר לפני גילויי קופרניקוס) שער ו, שער סדר עמידתן, פרק ג: "ובתוך הארץ הם ז' ארצות. ולעינין זה מז' ארצות היינו משתוממים בכל המציאות הזה בעצמו עד שעלה בדעתנו לומר שענין ז' ארצות האמור במעשה בראשית ובדברי הרשב"י ע"ה היא ענין האקלימים אשר חלקו התוכניים – עד שזכנו האל ברחמיו ואנה לידנו מאמרים הרבה המכחישים סברא הזאת ומסכימים כי שבעה ארצות ממש הם בתוך הארץ וכו' [וכאן העתיק את לשון הזהר שהעתקנו]. וידענו כי הדברים האלה קשים אל השכל האנושי ומבהילים לב המעיינים, ואין ראוי למאמין בקבלתם לספק בהן. כי לא לחנם הביא הזהר שנסתפק ר' נהוראי עם היותו מגדולי ישראל וממעתיקי השמועה וכו' ועם רוב חסידותו וחכמתו נסתפק בו ונענש בענין אבידת הספינה, וראה בעינו קצת מן הענין – ולכן הנשארים ישמעו ויראו ולא יזידון עוד. והנה מתוך דברי המאמר יובן איך הם בעצמם לא היו בקיאים בענין הזה בבירור וכו' והדברים מוכרחים מצד עצמם מכח הקבלה האמיתית, ואין להרהר. ואפילו נמשך מזה אל המעיין ספק או ספקות כאשר יקרה לנו – ראוי להעלימם ולהסתירם אחר שאין להם כעת תירוץ, שלא יבוא אחר מן הנרפים בדברי רז"ל ויקנתר מתוך דבריו".

וראה איך הרמ"ק בעצמו מתפתל אבל סופו שהוא מקבל את דברי ההבל של הזוהר אודות קיומם של שבע ארצות, האחת מתחת לשנייה…

ומה אומר על כך הרמח"ל?  בספרו אדיר במרום, ח"א, בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא, הביא קטע מדברי הזהר הנ"ל וכך כתב: "ועל כל הדברים האלה אמר רשב"י (ויקרא, דף י ע"א): 'לאו למפלגי תחומין אתמסר'. כי הם [חכמי אומות העולם] אינם רואים אלא דרכי החיצוניות. ומפנימיות, שהוא העיקר, אינם יודעים כלום".

האח, מה נפלאות הן "דרכי הפנימיות" שאינן משועבדות למציאות. לא ניסוי ולא בדיקה, לא תפיסת החושים ולא הבנה, לא מבחן ולא תוצאה, לא חוק ולא תיאוריה, לא טובה ולא תועלת. רק ערפילי מילים ומלמולי מסתורין, מילים פורחות ונוסחים מתפתלים, דבר והיפוכו פיתוי לכסילים, הרחקת עדות וקשקוש בכלים.

והרי מכל אלה לא תצמח אמת לעולם ולא תבוא דעת לאיש.

דבר דעת אמת