אסור להוציא חפצים לרשות הרבים ביום שבת, פעולה זו היא אחת ממלאכות האסורות ביום שבת והיא נקראת הוצאה או טלטול ברשות הרבים. אומנם מותר לאדם לצאת לרשות הרבים עם חפצים שהם חלק ממלבושו או חלק מקישוט מלבושו; טבעת ושרשרת, כובע נאה וכיוצא באלה העונים על ההגדרה של מלבוש וקישוט. אך דברים שאינם מלבוש או קישוט אסור לצאת איתם לרשות הרבים; אסור לצאת עם מחט התחובה בבגד אם אינה לנוי, וכן אסור לצאת עם עפרון על אוזנו שאינו קישוט. וכיוצא באלה דברים עסקו חכמים מה מוגדר מלבוש וקישוט ומה לא. אחד הדברים שדקדקו בדינו הוא הקמיע – מעין אגרת כתב או שורשי צמחים המהווים מרפא למחלות ואותם עונדים כשרשרת.
חכמים קדמונים (תנאים) קבעו שרק אם הקמיע כבר ריפא והוכיח את יעילותו, ובלשונם: "קמיע מומחה", מותר לענוד אותו כשרשרת ולצאת אתו ביום שבת. ומתי נחשב הקמיע ל"מומחה"? תשובה: לאחר שריפא שלושה פעמים. ואין זה משנה אם אדם עונד את הקמיע לאחר שהוא חולה כגון חולה אפילפסיה או בעודו בריא כדי שלא יחלה באפילפסיה. אחד מהתלמידים, רב פפא שמו, עושה הבחנה בין "מומחיות" הקמיע לבין "מומחיות" האדם הכותב או עושה הקמיע. מתוך כך קבע שאם אדם כתב שלושה קמיעות שונים והצליח לרפא בהם שלושה בני אדם הרי שהכותב הוא מומחה לכתיבת קמיעות וכל קמיע שיכתוב מותר לענוד אותו כשרשרת ולצאת אתו לרשות הרבים ביום שבת. כך הדין אם כתב קמיע מסוג אחד ונתן לשלושה אנשים חולים ונרפאו הרי שהקמיע עצמו "מומחה" אבל הכותב עדיין לא. שאל רב פפא: מה דין אדם שכתב שלושה קמיעות שונים ונתן אותם לאדם אחד ובשלושת המקרים הצליח לרפאו, האם הכותב ייחשב מומחה או לא? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד הרי ריפא שלושה פעמים עם שלושה קמיעות שונים, מצד אחר ריפא אדם אחד בלבד ויתכן שהצלחתו נבעה ממזלו של החולה ולא ממומחיות כותב הקמיע. ספק זה לא הוכרע בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף סא, עמוד א – דף סא, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"תנו רבנן: איזהו קמיע מומחה? כל שריפא, ושנה, ושלש. אחד קמיע של כתב, ואחד קמיע של עיקרין. אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה, לא שנכפה – אלא שלא יכפה. וקושר ומתיר אפילו ברשות הרבים, ובלבד שלא יקשרנו אמר רב פפא, פשיטא לי: תלת קמיע לתלת גברי, תלתא תלתא זימני – איתמחי גברא ואתמחי קמיע. תלתא קמיע לתלתא גברי, חד חד זימנא – גברא איתמחי, קמיעא לא איתמחי. חד קמיע לתלתא גברי – קמיעא איתמחי, גברא לא איתמחי. בעי רב פפא: תלתא קמיע לחד גברא מאי? קמיעא – ודאי לא איתמחי: גברא איתמחי או לא איתמחי? מי אמרינן: הא אסי ליה, או דילמא: מזלא דהאי גברא הוא דקא מקבל כתבא? – תיקו".