בכתובים מסופר שיהושע בכניסתו לארץ פגש איש והשתחווה לפניו כי כך כתוב: "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ" (יהושע, ה; 13-14). שאלו התלמידים: הכיצד יהושע השתחווה לאיש שאינו מכיר בניגוד להוראה – אסור לאדם לומר שלום לאדם אחר שנפגש עמו באקראי בלילה שמא הוא שד בדמות אדם העלול לסכנו. תשובה: היה ברור ליהושע שאינו שד אלא אדם אמיתי משום שהציג עצמו לפניו ואמר לו: "כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה'". המשיכו התלמידים לשאול: ואולי השד שיקר ואמר שהוא שר צבא ה' כשלמעשה הוא שד? תשובה: השדים לא מוציאים מפיהם את שם ה' לחינם ובודאי לא יתחזה לשר צבא אלוהים. (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ג, עמוד א)

נוסח התלמוד כלשונו:

" ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו [וגו'] וישתחו (לאפיו). והיכי עביד הכי? והאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה, חיישינן שמא שד הוא! שאני התם דאמר ליה כי אני שר צבא ה'. – ודלמא משקרי? – גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה".