כדי שיהיה ראוי לעונש על אכילת דברים האסורים באכילה חייב אדם לאכול מהם כמות בנפח של זית (משהו כמו 30 גרם) ומעלה. אם אכל פחות מכך – לא ייענש.
החכמים נחלקו בדעותיהם בשאלה מה דינו של מי שאכל חצי כמות "כזית", הקיא אותה וחזר ואכל אותה: מצד אחד, הוא נהנה מן האכילה כאילו אכל כמות שלמה (חצי כזית ועוד חצי כזית), אך מצד שני בתוך קיבתו יש רק חצי כזית בלבד. התלמוד פוסק שההנאה היא הקובעת, ולא מה שנמצא בקיבה, על כן אדם זה יהיה חייב בעונש.
לפיכך נגזר גם דבר אחר: ידוע שכדי לקיים מצוות אכילת מצה בפסח, מחייבת ההלכה לאכול מצה לפחות בשיעור "כזית". נקבע, אם כן, שאם יש לאדם רק חצי כזית מצה לקראת פסח, הוא יצליח לקיים את המצווה אם יאכל את המצה שברשותו, יקיא אותה ושוב יאכל.
(תלמוד בבלי מסכת חולין דף קג עמוד ב )

נוסח התלמוד כלשונו:

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: אכל חצי זית והקיאו, וחזר ואכל חצי זית אחר חייב, מ"ט – הרי נהנה גרונו בכזית. בעא רבי אלעזר מר' אסי: אכל חצי זית והקיאו, וחזר ואכלו, מהו? מאי קא מיבעיא ליה? אי הוי עיכול אי לא הוי עיכול, ותיבעי ליה כזית! אלא, אי בתר גרונו אזלינן אי בתר מעיו אזלינן, ותפשוט ליה מדרבי אסי! רבי אסי גמריה איעקר ליה, ואתא ר' אלעזר לאדכוריה, והכי קאמר ליה: למה לי חצי זית אחר, לימא מר בדידיה, דאיכא למשמע מינה תרתי, שמעינן מינה – דלא הוי עיכול, ושמעינן מינה – דהרי נהנה גרונו בכזית! אישתיק ולא א"ל ולא מידי, א"ל: מופת הדור, לא זימנין סגיאין אמרת קמיה דרבי יוחנן, ואמר לך: הרי נהנה גרונו בכזית.