אדם המבייש את חברו צריך לשלם לו דמי בושת, חכמים הם שאומדים את דמי הבושת. כך למשל אמדו את הסוטר לחברו ,(סטירה, מלבד הכאב, גורמת גם בושה) משלם 200 זוזים (בערך 40,000 ₪ כתשלום אונס נערה) ואם סטר לו עם גב היד (שסטירה כזו מכפילה את הבושה) אמדו חכמים ב- 400 זוזים ( בערך 80,000 ₪).
שאל אחד החכמים, אבא בר ממל שמו, המבייש אדם ישן ומת, כך שלא ידע שביישו, האם צריך לשלם את דמי הבושת? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד הוא לי ידע שהתבייש. מצד אחר, אומנם לא ידע בבושתו אך למעשה נגרמה לו זילות בפני רבים. חכם אחר, רב פפא שמו, מנסח את צדדי הספק כך: האם את דמי הבושת משלמים עקב הבושה שנגרמה למתבייש עצמו, ובמקרה שלנו הוא לא התבייש כי ישן ומיד מת. או שמא דמי הבושת עבור בושת המשפחה ובמקרה שלנו, אף שישן ומת, הרי הייתה בושה למשפחתו. (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פו, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"בעי ר' אבא בר ממל: ביישו ישן ומת, מהו? מאי קמבעיא ליה? אמר רב זביד, הכי קמבעיא ליה: משום כיסופא הוא, והא מית ליה ולית ליה כיסופא, או דלמא משום זילותא הוא, והא אוזליה? ת"ש, ר"מ אומר: חרש וקטן יש להן בושת, שוטה אין לו בושת; אא"ב משום זילותא, היינו דקתני קטן, אלא אי אמרת משום כיסופא, קטן בר בושת הוא? אלא מאי? משום זילותא, אפילו שוטה נמי! אמרי: שוטה – אין לך בושת גדולה מזו. מכל מקום ניפשוט מינה דמשום זילותא הוא, דאי משום כיסופא, קטן בר כיסופא הוא? כדאמר רב פפא: דמיכלמו ליה ומיכלם, הכא נמי דמיכלמו ליה ומיכלם. רב פפא אמר, הכי קמבעיא ליה: משום כיסופא דידיה הוא, והוא מיית ליה, או דלמא משום בושת משפחה? תא שמע: חרש וקטן יש לו בושת, שוטה אין לו בושת; אי אמרת בשלמא משום בושת משפחה, היינו דקתני קטן, אלא אי אמרת משום כיסופא דידיה, קטן בר בושת הוא? אלא מאי? משום בושת דבני משפחה, אפי' שוטה נמי! שוטה – אין לך בושת גדולה מזו. מ"מ ניפשוט מינה דמשום בושת משפחה, דאי משום כיסופא, קטן בר כיסופא הוא? אמר רב פפא: אין, דמיכלמו ליה ומיכלם; והתניא, ר' אומר: חרש יש לו בושת, שוטה אין לו בושת, קטן – פעמים יש לו, פעמים אין לו, הא דמיכלמו ליה ומיכלם, הא דמיכלמו ליה ולא מיכלם".