אדם מוזהר לא לשכוח להשבית את בהמתו בשבת, כי כך כתוב: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶך" (שמות פרק כג; 12)ָ
לכן אסור להניח עליה משא בשבת, אך מותר להוציא את הבהמה עם רסן משום שאינו נחשב משא. אולם תיש – דרכו לחמוק מהרסן, ויש חשש שהרסן יישאר ביד הבעלים ויבוא לידי טלטולו בשבת ברשות הרבים. לפיכך אסרו חכמים להובילו עם רסן, אלא אם כן חקק בעליו חור בין קרני התיש ותחב את הרסן בחורי הקרניים כדי שלא יישמט. במקרה כזה מותר להוציא את התיש עם רסן. רב יוסף העלה ספק: מה הדין אם הרסן קשור לזקן התיש? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד, צריך להיות מותר משום שהתיש לא ירצה להשתחרר מהרסן כי זה תולש את זקנו ומכאיבו. מצד אחר, קשירה בזקן התיש אינה קשירה חזקה אלא רפויה והרסן יכול להשתחרר מזקן התיש ויישאר בידו של בעל התיש, וכך יבוא לידי טלטול הרסן בשבת. (התלמוד לא הכריע בספק זה. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נב, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"בעי רב יוסף: תחב לה בזקנה מהו? כיון דאי מנתח לה כאיב לה – לא אתיא לנתוחה, או דילמא: זימנין דרפי ונפיל, ואתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים? – תיקו".