החכם, רבי יצחק שמו, טען שהמדבר בגנות אדם מת כאילו דיבר בגנות אבן, כלומר אין בעיה לדבר בגנותו. יש מן התלמידים המנמקים את אדישות המת לגנותו משום שאינו יודע ואינו שומע מה מדברים עליו בני אדם, ויש מן התלמידים הסוברים שהמתים שומעים ויודעים אלא שלא אכפת להם מהם. שאלו התלמידים: והלא החכם, רב פפא שמו, סיפר מעשה שהיה לאחר מותו של גדול הדור "שמואל מנהרדעא", שאחד האנשים דיבר בגנותו ונפלה קורה על ראשו ורצצה את מוחו? משמע, אדם המדבר בגנותו של מת נענש, משמע, המת נפגע ונעלב כשמדברים בגנותו. תשובה: אומנם המת לא שומע או שלא אכפת לו, אך במקרה של גנות תלמיד חכם הקדוש ברוך הוא שומר על כבודו ומעניש את המדבר בגנותו. (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף יט, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר רבי יצחק: כל המספר אחרי המת כאלו מספר אחרי האבן. איכא דאמרי: דלא ידעי; ואיכא דאמרי: דידעי ולא איכפת להו. איני? והא אמר רב פפא: חד אישתעי מילתא בתריה דמר שמואל ונפל קניא מטללא ובזעא לארנקא דמוחיה! שאני צורבא מרבנן, דקודשא בריך הוא תבע ביקריה".