שני גברים הישנים ערומים במיטה אחת ופניהם זה מול זה, אסורים לקרוא קריאת שמע משום שכל אחד רואה ערוות חברו (איבר מינו). שאל חכם אחד את חברו: מה הדין אם ישנים ערומים גב אל גב, טוסיק אל טוסיק? תשובה: היות ופניו אינם מול איבר מינו של חברו ואינו רואה אותו מותר לקרוא קריאת שמע. הקשו ושאלו התלמידים: אבל עדיין, גם לאחר הפניית הגב, העגבות (הטוסיק, הישבן) נוגעים אחד בחברו של השני? והשיבו שעגבות (טוסיק) אינם נידונים כדבר ערווה ומותר לקרוא קריאת שמע [ תרגום זה נעשה על-פי פירוש רש"י. יש פירושים אחרים רבים שונים ומשונים והרבה דיו נשפך על סוגייה זו] (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כד, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"בעי מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה: שנים שישנים במטה אחת, מהו שזה יחזיר פניו ויקרא קריאת שמע, וזה יחזיר פניו ויקרא קריאת שמע? אמר ליה הכי אמר שמואל: ואפילו אשתו עמו. מתקיף לה רב יוסף: אשתו ולא מיבעיא אחר? אדרבה! אשתו כגופו, אחר לאו כגופו! מיתיבי: שנים שישנים במטה אחת – זה מחזיר פניו וקורא, וזה מחזיר פניו וקורא; ותניא אחריתי: הישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו – הרי זה לא יקרא קריאת שמע אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהן. ואם היו בניו ובני ביתו קטנים – מותר. בשלמא לרב יוסף לא קשיא: הא – באשתו, הא – באחר. אלא לשמואל קשיא! – אמר לך שמואל: לרב יוסף מי ניחא? והתניא: היה ישן במטה, ובניו ובני ביתו במטה – לא יקרא קריאת שמע אלא אם כן היתה טליתו מפסקת ביניהן! אלא מאי אית לך למימר – אשתו לרב יוסף תנאי היא, לדידי נמי תנאי היא.
אמר מר: זה מחזיר פניו וקורא קריאת שמע. והא איכא עגבות! מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: עגבות אין בהם משום ערוה. לימא מסייע ליה לרב הונא: האשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה מפני שיכולה לכסות פניה בקרקע, אבל לא האיש. תרגמה רב נחמן בר יצחק: כגון שהיו פניה טוחות בקרקע".