ברית מילה יש בה ארבעה שלבים; מילה– חותכים את עור העורלה העודף, פריעה – מפרידים את עור העורלה שנשארה לאחר החיתוך, החופה את כיפת האיבר, מחיבורה בעטרת איבר המין – זה נעשה בציפורני ידי המוהל. מציצה – המוהל צריך למצוץ בפה את הדם השותת מאיבר המין. חבישה – צריך לחבוש את איבר המין הפגוע. שני השלבים הראשונים; מילה ופריעה, הם ממהות ברית המילה הנדרשת בחוקי ההלכה. מציצה וחבישה הם פעולות רפואיות ואינן ממהות ברית המילה. חכמים קדמונים קבעו שכל ארבעת השלבים דלעיל נעשים גם ביום שבת, המילה והפריעה משום שמעשה הברית דוחה את השבת, מציצה וחבישה משום פיקוח נפש דוחה שבת. אמר אחד החכמים, רב פפא שמו, מוהל שלא עשה את פעולת מציצת הדם מאיבר המין של התינוק, מסכן את התינוק, ולכן מדיחים אותו מתפקידו כמוהל. שאלו התלמידים: דבריו של החכם רב פפא אינם חדשים אלא ידועים כבר מדברי חכמים קדמונים שהתירו למצוץ דם בשבת משמע, המציצה היא פעולה הכרחית לרפואת התינוק ולכן דוחה את השבת. תשובה: מדברי חכמים קדמונים אין הכרח שמציצה היא פעולה הכרחית והימנעות ממנה מסכנת את התינוק הנימול. יתכן, שמציצת דם הברית מאיבר מין התינוק אינה אסורה בשבת משום שדמו מאוכסן באברו ואינו כדם פצע החובל בכלי הדם, ומטעם זה התירו למצוץ דמו ביום שבת ולא מהסיבה שהיא פעולה רפואית הדוחה שבת. לכן החכם רב פפא חידש שמציצת דם הברית כמוה כחבלה בכלי הדם שאסורה בשבת ואף על פי כן מותרת בשעת ברית המילה משום הסכנה הרפואית הדוחה שבת. (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קלג, עמוד א – דף קלג, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"עושין כל צרכי מילה [בשבת]; מוהלין ופורעין ומוצצין, ונותנין עליה איספלנית וכמון…
מוצצין וכו'. אמר רב פפא: האי אומנא דלא מייץ – סכנה הוא, ועברינן ליה. פשיטא, מדקא מחללי עליה שבתא – סכנה הוא! – מהו דתימא: האי דם מיפקד פקיד, קא משמע לן: חבורי מיחבר. ודומיא דאיספלנית וכמון, מה איספלנית וכמון – כי לא עביד סכנה הוא, אף הכי נמי – כי לא עביד – סכנה הוא".