לו ספר התורה (בראשית , שמות, ויקרא, במדבר ודברים) היה מוצע להוצאת ספרים בימינו הוא היה נדחה מיד. הבלבול, חוסר העקביות, כפילויות מיותרות, חוסר רלוונטיות, טלאי על טלאי של סיפור מתמשך שהקורא לא מוצא בו יד ורגל. רצוני לומר, אין לך עלבון גדול יותר ל"אלוהים" מאשר לייחס לו חיבור מבולבל זה. את התורה כחיבור אנושי הצגנו על ידי הבאת

טעויות עובדתיות המשמשות כראייה לאנושיות התורה עיין בתשובתנו "האם יש סתירות בתנ"ך".

כמו כן משמעות פסוקים המראים על זמן כתיבה מאוחר, עיין מה שכתבנו "בפרשת דברים".

אך גם עריכה של טקסט באופן מבולבל, לא עקבי וחוזר על עצמו מעיד על עריכה אנושית לא מן המשובחות של כמה מחברים שונים.

אציג מקצת מהבלבול באופן טלגרפי (על פי הזכרון) ואשאיר לקהל הקוראים מקום להתגדר בו ולהביא בפנינו את אשר העלתה ידם:

1. בבראשית (א, 27) מתוארת בריאת האדם: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם".

ובפרק ב, פסוק 4 , שוב חוזר עורך התורה לבריאת האדם "ואלה תולדות השמים והארץ….ויצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה…ויבן ה' אלוהים את הצלע, אשר לקח מהאדם, לאישה" (שים לב לכפילות ולשינויים).

2. פעמיים מספר המספר על תוספת שם ליעקב: פעם אחת (בראשית, לב; 29) איש שנאבק עמו הוסיף לו שם: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל" ופעם נוספת (בראשית, לה; 10) אלוהים בעצמו הוסיף לו שם: "ויאמר לו אלוהים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל ".

3. פעמיים מספר הכתוב שיעקב שינה את שם המקום "לוז" ל"בית אל": פעם ביציאתו מארץ כנען ופעם בחזרתו אחרי שנים רבות שוב שינה את שם המקום מ"לוז ל"בית אל" : ביציאתו מכנען נאמר: " וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ: וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה בראשית , כח; 18).

ושוב בחזרתו נאמר: " וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ: וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו" (בראשית פרק לה; 7).

4. פעמיים מנה הכתוב את מניין בני יעקב שירדו למצרים: פעם אחת בבראשית (מו, 8): "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרים….כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים". ופעם נוספת בשמות (א, 1) : "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה…ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש".

5. יעקב , לפני מותו, מבקש מבניו שיקברו אותו במערת המכפלה ולא במצרים. פעם אחת מסופר שביקש זאת מיוסף ופעם אחרת ביקש זאת מיתר בניו.

בתחילה ביקש מיוסף: " וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:

וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ:

וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה" (בראשית, מז; 29-31).

לאחר מכן שוב מבקש יעקב שיקברו אותו במערת המכפלה (נביא את כל הציטוט על-אף אריכותו כדי להראות כמה דיו שפך עורך התורה כדי לתאר את מקום קבורת יעקב הידועה כבר לקורא):

" וַיְצַו אוֹתָם (יעקב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי: בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר: שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה:מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת: וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (בראשית, מט; 29-33).

6. פעמיים מספר הכתוב שאלוהים ממנה את אהרון כדוברו של משה פעם ראשונה נכתב: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה'… הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא … וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים (שמות, ד; 10-16).

שלושה פרקים לאחר מכן מצוין שוב משה בא בטענה שדיבורו אינו רהוט ושוטף, ושוב ה' ממנה את אהרון כדוברו: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה? וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ " (שמות, ז; 1).

7. ראה דבר משונה המעיד על הכנסת טקסט באופן לא טבעי. הכתוב מספר שמשה לא רוצה לקבל את שליחותו בגלל שהוא מגמגם ואין דיבורו רהוט. ופתאום יש הפסקה המתארת את תולדות משה ואהרן שכבר ידועה לנו מפרקים קודמים, ושוב חוזר הכתוב ומספר את טענת משה לסירוב קבלת השליחות.

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם (וכאן נכנס קטע 15 פסוקים המתארים את תולדות משה ואהרן) אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן…(ושוב טוען משה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה? (שמות, ז; 12-30).

8. פעמיים מספר הכתוב שמשה ואהרן פנו לפרעה שישלח את בני ישראל ממצרים, פעם ראשונה: " וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּח (שמות ה; 1) ואז החליט פרעה להוסיף עבודה על בני עקב בקשת משה לשחררם. ואז פתאום שוב מסופר כאילו מההתחלה שמשה ואהרן ניגשים לפרעה ומבקשים שישלח את בני ישראל (שמות ז).

9. פרשת התגלות האלוהים במעמד הר-סיני , אמירת עשרת הדיברות וקבלת לוחות הברית מסופרת בצורה מבולבלת ומקוטעת עד שהקורא צריך לחבר קטעי סיפורים מפוזרים ולנסות להשלימם. בתחילה כתוב: "וירד ה' על הר סיני…(ואמר את עשרת הדיברות)…וכל העם רואים את הקולות ויעמוד העם מרחוק ומשה ניגש אל הערפל (פרקים יט- כ) לאחר מכן הפסקה של 3 פרקים (כא-כג) בהם יש דיני נזיקין ודיני חגים ומועדים ועוד. ושוב חוזר הכתוב בפרק כד ואומר: "ואל משה אמר עלה אל ה' …וניגש משה לבדו אל ה' וכתב את ספר הברית ויקרא באוזני העם ויאמרו : "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" ואז כרת ברית דמים בין ה' והעם. ושוב חוזר הכתוב (בפרק כד, 12) : ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם…ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. ושוב הפסקה של 7 פרקים (כה- לא) ובו יש פירוט של בניית המשכן , הקורבנות ועוד. ובפרק לב חוזר לסיפור המקוטע: "ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות לוחות אבן". העם ראה שמשה מתעכב ובושש להגיע הקימו לעצמם עגל שיהווה תחליף לאלוהים ולכן מחליט משה לשבור את הלוחות. בפרק לד מצווה אלוהים את משה לכתוב את הלוחות השניים, במשך פרק שלם אלוהים חוזר על דברים שכבר ידועים לקורא ושוב בפסוק כז חוזר לעניין לוחות הברית: "ויאמר ה' אל משה כתוב לך את הדברים האלה …ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים. לאחר שיורד משה מהר סיני שוב אומר לבני ישראל את שכבר נכתב לאורך 7 פרקים (לה-לט) פירוט של בניית המשכן , הקורבנות ועוד. ספר שמות מסתיים בהקמת המשכן : " בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן" ומפסיק בספר ויקרא המתאר את מעשה הקורבנות ועוד וחוזר להמשך הסיפור רק בספר במדבר: וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים" (במדבר, א; 1).

היות וספר ויקרא כולו פירוט הלכות ואיסורים ואינו נוטל חלק בסיפור יציאת מצרים ומהלכות נביא מקצת מהדינים והמצוות שנכתבו יותר מפעם אחת להראותך את הכפילויות המיותרות :

איסור אכילת דם:

1. כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ( ויקרא , ג ; 17)

2. וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה:כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל דָּם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ ויקרא, ז; 26-27).

3. וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ:כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם: וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר:כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת: (ויקרא, יז; 10-14).

איסור אכילת חלב (שומן הדבוק לבשר הבהמה):

1. כָל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ( ויקרא , ג ; 17).

2. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ (ויקרא, ז; 23).

פירוט החיות והעופות המותרות והאסורות באכילה (בספר ויקרא ושוב בדברים):

1. דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:

כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלו….ּ (ויקרא יא).

2. זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים: אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר: וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלו….ּ(דברים , יד ).

דיני לקט ופאת השדה

1. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט: וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יה' אֱלֹהֵיכֶם (ויקרא, יט; 9).

2. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם (ויקרא , כג ; 22)

:

לא למסור את הבנים למולך (עבודה זרה)

1. וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה' (ויקרא, יח; 21).

2. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן (ויקרא, כ; 2).

וכהנה עוד ……

נמשיך כעת בספר במדבר:

אמרנו כבר לעיל שספר במדבר הוא למעשה המשך ספר שמות מבחינת סיפור קורות בני ישראל בלכתם במדבר עד הגעתם לערבות מואב סמוך לירדן הנמצא ביריחו.

נביא גם כאן כפילויות מיותרות המובאות תוך כדי סיפור מסעות בני ישראל, המפקד החסר משמעות ועוד:

הכתוב מציין ציווי שכבר נאמר בפירוט בספר ויקרא:

"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶש"ׁ (במדבר, ה; 2). והלא פרשת מצורע נאמרה כבר:

" וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע …כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויקרא, יג; 45-46).

ראה עכשיו דבר משונה , לפתע פתאום מתוך הכתוב ללא קישור מתאים מתחיל הכתוב בספר במדבר (ז,1) כך: "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" למעשה חזר אחורה להקמת המשכן המובאת כבר בספר שמות (מ, 17): " ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן" לאחר שספר במדבר התחיל, מבחינת ציון הזמן, "באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים" (במדבר, א; 1). ושוב בפרק ט חוזר המספר לזמן בו התחיל: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחודש הראשון לאמר" (עד כמה מתעלל עורך התורה בקורא המריץ אותו הלוך ושוב מבחינת זמני האירועים עד שאינו יכול לדעת היכן הוא נמצא).

סוף סוף בפרק י' פסוק 11 ממשיך המספר את מסעות בני ישראל: "ויהי בשנה השנית בחודש השני בעשרים בחודש…ויסעו בני ישראל למסעיהם…" אך תוך כדי תיאור אופן הצבת השבטים בהליכתם צץ לו סיפור: " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ: וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם"(במדבר , י ; 29). והלא כבר מסופר הסיפור על חותן משה בספר שמות (פרק יח), עוד לפני התגלות האלוהית לבני ישראל, ושם דווקא מסופר שמשה שילח את חותנו: "וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו".

הנה הכתוב מספר על תלונות בני ישראל שלא מקבלים בשר: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר (במדבר,יא ; 4) . ואלוהים הביא להם את השלוים מן הים.

והלא כבר התלוננו על כך בני ישראל כפי שסופר בספר שמות (פרק טז) ומסופר שם שקיבלו את השליו: " בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם".

לפני שנמשיך צריך להזכיר לקורא שמבחינת לוח הזמנים אנחנו נמצאים בחודש השני בשנה השנייה מצאת בני ישראל ממצרים . והנה בפרק כ פסוק א' נכתב: "ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם" חודש ראשון של איזו שנה? לא נכתב!! תשובה לכך אפשר למצוא על ידי רמז מהמשך הכתובים בציינו את שנת מות אהרון היא שנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים. המספר דילג לו 38 שנים בלי לעדכן את הקורא.

כאן אני מפסיק להביא את הבלבול וההתעללות הספרותית של עורך התורה ומשאיר לקורא להתבונן בעצמו ולהביא בפני הציבור את אשר מצא.

בברכה

דעת אמת