ליאור,

אתה צודק במאה אחוז..זו מצווה דתית נטו..ואני עושה זאת כי דתי אנוכי..ולפחות אתה אמיתי עם עצמך [רק באיזה מקום ניראה לי שאתה מנסה בכוח להיתנתק מהקולקטיב החברתי..ולכן הגבתי ואמרתי לך שבאיזשהוא מקום בינך כן יפגע מבחינה חברתית..[אבל הכל לשיקולך].

יוסי.

א..תודה על התגובה..רק אני יאמר שיש כאן צד של פילפול במידה מסויימת כי כל מעשה הברית וברכותיה היא מצווה נטו..ולהפוך זאת לאקט חברתי לא ניראה רציני מה שאין כן זה כבר הישתרש כ"כ שאי אפשר לשנות זאת..[אפילו שלא מובן מבחינה רציונלית למה לעשות זאת]..ולליאור אומר שהרבה מחקרים גילו שהמקום העורלה בהישארות של זמן מביאה מחלות ולכן כיום כמעט רוב התרבות האירופאית ובפרט בארה"ב עושים סוג של חיתוך העורלה וזה אפי" מומלץ על ידיי רופאים בכירים שם..וזה שאתה לא תטיל מום בבנך ע"י הברית רוב הסיכויים שהמום כשחביריו יידעו שהוא לא מהול יהיה הרבה יותר קשה גם פיזית וגם פסיכולוגית ורוב הסיכוי שהוא יעשה זאת בעצמו .אז המלצתי לך אם יבוא לך ילד תעשה לו ברית מילה כמובן בצורה הכי נאותה ובטוחה שיהיה.

בברכה יוסי..

דעת אמת היטיבו להסביר מה ערך רגשי נושאת בחובה המילה ומדוע חילונים מוסיפים לנהוג בה בימינו גם כאשר אין הם מאמינים בדת עצמה. הם גם הסבירו את ההיגיון הקדום שהיה במנהג זה – ההיבדלות משאר העמים.

אך לשאלה אחת לא ניתן המענה, והיא מהו מקור המנהג.

ברית המילה הוא טקס מושאל, ומקורותיו מצריים. במצרים נמצאו תמונות ופסלים של גברים נימולים, ואף תבליטים המראים את מעשה המילה עצמו (ראה אנצקלופדיה מקראית, "מילה", עמ' 896, וראה את הקישור הבא: http://www.hofesh.org.il/alternatives/brit_mila/circumsition_egypt1.jpg)

כמו כן, כמה מן החנוטים נבדקו, ונמצא שהיו נימולים. ההיסטוריון היווני הרודוטוס מתאר את המילה כמנהגה של מצרים, ואף ראה במצרים את המקור למנהג המילה (הורדוטוס, היסטוריות ב', עמ' 104). ומנהג המילה במצרים לא פסק עם הגעתם של ישראל לזירה המקומית: אנו יודעים כי במקביל לגזרות הרומאים על המילה בישראל, נגזרו גזירות דומות גם במצרים, שם עוד היה הטקס נפוץ.

ארצה רק להוסיף דבר הנוגע לבחירת המילים של דעת אמת, שהייתה כנראה עדינה ודיפלומטית משהו, כאשר דיברו על "הכאבה" לתינוק מסיבות דתיות. יש הרבה יותר על מה לקבול כאן מאשר על הכאב לבדו:

ברית המילה היא הטל מום בילד שעלולה לגרור, וכבר גררה אינספור פעמים בעבר, סיבוכים רבים וקשים לילד הנימול. ידועים מספר מקרים לא מבוטלים שבהם מילה שהשתבשה גררה נזק בלתי הפיך לאיבר המין ואף למוות, וגם כשהמילה מוצלחת, הרי שנגרם נזק רב לתפקוד המיני של האדם הנימול – ולפחות על פי הרמב"ם – זו היא גם מטרתה של הברית מלכתחילה, וראה הרמב"ם, במורה נבוכים חלק שלישי פרק מט':

"ולא ניתנה מצוה זו [ברית המילה] להשלים חסרון הבריאה, רק להשלים חסרון המידות והנזק ההוא הגופני המגיע לאבר ההוא הוא המכוון וכו' אבל תחסר בו התאוה היתרה על הצורך, והיות המילה מחלשת כוח הקושי [המילה מחלישה את הזיקפה] ופעמים שתחסר ההנאה [ומקטינה את ההנאה מיחסי המין], הוא דבר שאין ספק בו כי האבר כשישפך דמו ויוסר מכסהו [הערלה] מתחילת בריאתו יחלש בלי ספק, ובביאור אמרו החכמים ז"ל 'הנבעלת לערל קשה לפרוש ממנו', זהו החזק בטעמי המילה אצלי".

עפ"י גדול הפוסקים בכל הזמנים, אכן הסיבה הגדולה ביותר לברית המילה היא הרצון להקטין אצל גברים יהודים את הכושר וההנאה המיניים ואצל נשים יהודיות את הפיתוי מהנאה מינית יתרה הנובעת מיחסי מין עם ערל.

לעורלה תפקידים שונים בחיי האדם, ואלו משתנים במשך חייו, בהתאם לבגרותו הגופנית. בתחילת חייו, העורלה צמודה לעטרת הפין, ומאפשרת רק לשתן לעבור דרך קצה הפין החוצה. בשלב זה תפקידה העיקרי הוא לשמור על הפין, ובעיקר על העטרה, מלכלוך הנובע מהפרשות הצואה והשתן. לתינוק עטוי חיתול שעבר ברית מילה יש דווקא *יותר* סיכוי לחטוף זיהום מאשר לא נימול.

לרוב אין העורלה נפרדת מהעטרה באופן ספונטני ומתקפלת מעל ראש הפין, אלא לקראת גיל שלוש, ובמקרים רבים גם יותר מאוחר, אפילו עד גיל ההתבגרות. במשך כל הזמן הזה, העורלה המכסה את העטרה של הפין, שומרת על העטרה כאיבר פנימי, ועור העטרה נשאר דק, רך ולח.

תפקידה העיקרי של העורלה אצל הגבר הבוגר הוא, כמובן, בזמן יחסי מין. כאמור, בעת הזקפה מכסה עור העורלה את כל הפין, אשר נעשה עבה יותר. גם לאחר שהוא מכסה את הפין נשארת העורלה כעור רפוי, אשר חלקו הקדמי מכוסה בשכבה רירית דקה, כמו החלק הפנימי של הלחיים, או החלק הפנימי של העפעפיים. בעת קיום יחסי מין, המגע בין הפין לבין דפנות הנרתיק של בת הזוג, הוא בעיקר בעורלה. גם השכבה הרירית הדקה, וגם העובדה שעור העורלה רפוי, גורם לכך שלא נוצר חיכוך בין הפין לדפנות הנרתיק, ובזמן התנועה פנימה והחוצה, העורלה היא זו ש"סופגת" את המגע, ועוזרת בסיכוך המקום. העורלה עצמה עשירה מאד בסיבי עצב ובקצות עצבים, והתנועה הזו היא שגורמת לגבר את התענוג העיקרי בעת קיום יחסי מין. גם לאישה התענוג גדול יותר, משום שאין חשיבות כמעט לכמות חומרי הסיכה שהיא מפרישה, וכך התנועה של הגבר בתוכה אינה יוצרת חיכוך אלא הבדלי לחץ בדפנות הנרתיק, ולכן החוויה עדינה ומרגשת יותר.

בנוסף לכך, כאשר אתה מסיר בניתוח כירורגי את העורלה מעל האיבר, אתה בפשטות קוטע וחותך את כל קצות העצבים הללו. העצבים לא מאחים את עצמם ואין גידול של עצבים במקומות נוספים באיבר כ"פיצוי", והתוצאה היא פגיעה גדולה בהנאה משעת קיום יחסי המין. לדוגמא הנה קישור לתמונה של פרונולום אחד האזורים הכי רגישים בפין.http://www.camurology.org.uk/imgs/infosheets/frenuloplasty.jpg

האם יש לך את הפרנולום במלואו?

והנה תמונה שמשווה בין עטרה של שלמים לעטרה של נימולים: http://www.britmila.org.il/%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/%D7%A0%D7%96%D7%A7%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A8%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%A6%D7%99%D7%94/circumcision-brit-milah-complications-penis-glans-keratinization.jpg

אני מודה שזה מצב קיצוני, אבל תשאל את עצמך, האם העטרה אצלך הוא אזור רגיש? לא חסר אנשים שיגידו לך שהם לא מרגישים שם כלום.

כאמור – הרמב"ם מסביר שזו היא בדיוק הסיבה לכך שעושים מילה מלכתחילה.

מבחינת היות הסרתה "תהליך מונע" למחלות שונות, כגון איידס (שזהו אחד התירוצים הנפוצים ביותר בעניין, בין מצד אנשי הדת העומלים לשמר את המנהג ובין אם מצד חילונים שמתביישים מלהודות בפה מלא שהם עושים זאת מסיבות של לחץ חברתי גרידא), אגיד לך רק את זה:

היום 1 מכל 9 נשים בעולם מאובחנת כחולה בסרטן השד. זה כמעט פי 2500 יותר ממספר הגברים המאובחנים כנשאי אידס. אם על בריאותנו התורה מנסה לשמור, מדוע היא לא קבעה שיש לבצע לכל בת שנולדת כריתת שד מונעת? כריתת השד הוא בכל מקרה הטיפול הנפוץ ביותר לטיפול בסרטן משזה התגלה, ואם בהקדמת תרופה למכה עסקינן, הרי שאקט שכזה היה הגיוני הרבה יותר.

אבל אם מחקרים הם בתת עיניך, אז הנה אחד: http://www.starmed.co.il/News/2360

והנה עוד אחד: http://www.icgi.org/2007/03/study-confirms-male-circumcision-is-genital-mutilation/

וקישור ישיר:

http://www.circumstitions.com/Sexuality.html#sorrells

זה האחרון הוא מחקר שבדק 19 מקומות שונים על הפין, ואת מסקנותיו אתה יכול לקרוא.

זו רשימה של סיבוכים אפשריים למילה: http://www.gonnen.org/complications.htm

אפילו אם זה סיכוי של אחד למיליון, למה להעביר תינוק ניתוח לא הכרחי? בעיקר אם אין מצידך כל סיבה דתית לשם כך?

תהיה בטוח שאני לא אטיל מום בבן שלי.

בברכה,

ובתקווה ודעת אמת יסכימו לפרסם את הדבר למרות חלקיו הגראפיים,

ליאור הלפרין

שלום יוסי,

מבחינה דתית, שאלת ביטול מצוות מילה היא בסמכות האחראים לכך, אלה שהציבור הדתי מקבל עליו לשמוע בקולו ואנשי דעת-אמת אינה בכללם.

ואלה מן הסתם, לשמע שאלתך, קירות לבם ירעדו מחלחלה. ועצם השאלה מהווה כפירה בעיקר.

לכן, אם הבנתי נכון, שאלתך מופנית אלינו מתוך ההיבט החילוני.

התשובה תתרכז בהיבט הזהות הקולקטיבית היהודית, שהיא המניע "החילוני" היחיד שאני יכול לשייך לברית מילה.

ככלל אין הבדל בין אדם לאדם וסדנא דארעא חד הוא.

אלא שהבריות, מתוך אגו למימוש משמעות החיים, חושקות בייחודיות ובהבדלה מהאחר.

זאת הסיבה שקבוצות אנשים, שמתאגדות לתועלת חייהם, רוצים סמלים המיוחדים להם על-פני האחרים.

פטריוטיות לשפה, לאוכל, למקום, ללבוש, למנהיגי הקבוצה וכו' וכו' הם חלק מהרצון לייחודיות.

דברים אלה מתגבשים בתהליך מתמשך בקרב האנשים עד שאפשר לומר שהם מהדברים התלויים במזל. כלומר, קשה מאוד לעקוב אחר התהליך מדוע טקס זה קיבל משנה תוקף והאחר פחות.

היהודים, החזיקו מעמד שנים רבות כקבוצה עם סמליה המיוחדים לה (הדת). אחד הדברים שייחדו אותם מאחרים, באופן בולט במיוחד, שחקקו בבשרם על איבר מינם, סימן, באמצעות חיתוך עור העורלה המכסה את כיפת איבר המין. כלומר לא רק הבדלה בלבוש, שפה, טקסי נישואין וגירושין אלא הבדלה פיזית, התערבות כירורגית, שאינה ניתנת לשינוי. על כורחו של הרך הנולד "נכנס הוא בברית הקולקטיב הייחודי של היהודים".

מבחינה רציונלית, התערבות כירורגית ברך הנולד כמוה כהתערבות כירורגית בדגדגן הנשים.

בעולם חדש, שתודעת האדם מפנימה את השוויון כלומר, שהתרבות אינה אלא מלבוש ותפאורה ואילו מהותנו כאדם חד המה, אין מקום לפצוע ולהכאיב לתינוק כדי שיהיה שותף על כורחו לקולקטיב היהודי שאינו אלא קליפה.

ויתירה מכך, זוהי התעללות בילד. הורה שיטיף דם מבנו במזיד– שלא תחת קטגוריה המכונה "ברית מילה" – הוא עבריין על-פי החוק הישראלי.

אלא שנושא הזהות הקולקטיבית הוא מתחום הרגש ולא מתחום התבונה.

לכן תשובה לשאלתך מורכבת יותר כשאנו באים לדון בה מתחום הרגש. הרגש סובל סתירות ואין הוא בן חורין לקבוע את רצונו.

והנה המציאות הרגשית, של האנשים הרוצים להשתייך לקבוצת האנשים המכונה יהודים, היא להכאיב לרך הנולד כדי שיעבור את "הזובור" הקולקטיבי וכך הוא ייכלל, ללא עוררין, לקבוצה.

רצוני לומר, שברית המילה אינה שאלה של לבטל כן/לא, כי אין חוק חילוני המחייב זאת. חיתוך העורלה נעשה מתוך רצון חופשי/על כורחו והוא לכאורה בבחירת ההורים.

אני יכול לתת הסבר לשריד היסטורי זה בקרב החילונים הנאורים. לחתוך עור ולהכאיב זו התערבות חד פעמית ואינה גוררת אחריה התלבטויות ולבטים כשהילד נהפך לנער ומתבגר. שמירת שבת, שמירת הלכות נידה, וכשרות דורשות התמדה ופעילות מתמשכת לכן החילונים זנחו אותם. כי אין התרבות, שלדידם אינה אלא כחליפה, שווה מאמץ מתמיד שכזה.

מאידך, אי חיתוך העור "עלול" לגרום ללבטים, התעסקות מתמדת בנושא ואולי גם להתמודדות חברתית. ומדוע שאדם יהיה חלוץ לשבירת נורמות, מוזרות ככל שיהיו, העלולות להביא עיסוק מיותר בזהותו.

עד כדי כך הדברים מגיעים, ששיקול ההורים האם להכאיב פיזית לתינוק בהתערבותם הכירורגית באופן חד פעמי או להכאיב לו נפשית למשך זמן מרובה, אם לא יכאיבו לו, הוא שיקול שאי אפשר להתעלם ממנו. לכן יש שמוצאים פתרון בהתערבות אלימה זו על- ידי רופא מקצועי ומרדים.

היהודים, אלה שרוצים להיכלל כיהודים ולשמר את הקולקטיב היהודי, שרויים במלכוד 22.

וכדי להצליח לשנות זאת (וראוי לשנות זאת) כלומר, להישאר קבוצה יהודית מבלי להזדקק לאות בבשר החי, צריך תעוזה והקרבה.

בברכה

דעת – אמת

הטענה הבריאוית מדברת על הדבר הבא:

העורלה מפרישה חומר שנקרא 'סמֶגמָה', וחוסר שמירה על היגיינה אישית יכול להביא להצטברותה, דבר המושך אליו מזיקים וחיידקים, ויכול להוביל לדלקות בעורלה, באבר המין ובדרכי השתן, ויש הסוברים כי הצטברות סמגמה והיותה מספקת תנאים לריבוי חיידקים גם יכולה להוביל להתפתחות סרטן במקום.

אבל למה להטיל מום בילד ולכרות לו את העורלה למטרה זו, גם אם היא נכונה? למרות שלכאורה אתה רואה תועלת בריאותית בתהליך, הפגיעה הגופנית בילד רחוקה מכל פרופורציה. הבעיות הנ"ל נגרמות בשל הצטברות יתר של סמגמה, כך ששמירה על היגיינה בסיסית במקלחת, מים וסבון רגיל מבטלים למעשה את הסיכון הרפואי הכרוך בשמירה על העורלה. מלבד זאת, שימוש בקונדומים (כשיגיע בנך לגיל המתאים) מבטל כליל את הסיכוי להידבקות באיידס, ללא קשר לשאלה האם הגבר ערל או נימול. אם תלמד את ילדך כיצד לשמור על היגיינה ובעתיד כיצד להשתמש בקונדום לא יהיה צורך להטיל בו מום מיותר כזה.

ולמה הדבר דומה? למישהו שיבקש לכרות את אפו של בנו בתואנה בריאותית שהדבר ימנע ממנו ללקות בנזלת, תוך התעלמות מהמחיר המשולם בפגיעה בחושי הריח והטעם.

בחיפוש קצר תוכל למצוא אינספור מחקרים, שבניגוד לטענתך- מגנים אותו, וכבר הפניתי אל לא מעטים. מעבר לכך, גם הסברתי מדוע הדעה שהציווי הדתי להסרת העורלה ניתן משום שהינו "תהליך מונע" למחלות שונות, כגון סרטן הינה משוללת יסוד: היום אחת מכל 9 נשים מאובחנת כחולה בסרטן השד. זה כמעט פי 11,000 יותר ממספר הגברים המאובחנים כחולי סרטן הפין ופי 2500 ממספר הגברים החולים באיידס. וכבר שאלתי קודם: אם על בריאותנו התורה מנסה לשמור, מדוע היא לא קבעה שיש לבצע לכל בת שנולדת כריתת שד מונעת? כריתת השד הוא בכל מקרה הטיפול הנפוץ ביותר לטיפול בסרטן משזה התגלה, ואם בהקדמת תרופה למכה עסקינן, הרי שאקט שכזה היה הגיוני הרבה יותר. אין זאת אלא שהסיבה לאקט המילה אינה בריאותית כי אם דתית בלבד.

וכבר הסברתי בהרחבה את תפקיד העורלה וחשיבותה. בעת קיום יחסי מין, המגע בין הפין לבין דפנות הנרתיק, הוא בעיקר בעורלה, העשירה מאד בקצות עצבים,ותנועות החיכוך הן שגורמות לגבר ולאישה את התענוג העיקרי והמיוחד בעת קיום יחסי מין.

בהעדר עורלה קיים מתח לא רצוי ולא נעים על גוף אבר המין המעובה והמוארך. גם לאחר שהוא מכסה את הפין נשארת העורלה רפויה, וחלקה הקדמי מכוסה בשכבה רירית דקה, היא הסמגמה שהזכרתי קודם, שהינה למעשה חומר סיכה לכל דבר ועניין, והיא גם חומר הדומה לחומר הסיכה שיש לנשים.

הסיכונים בקיום הסמגמה אצל נשים זהים לאלו של הגברים, ודרך המניעה שלהם זהה ופשוטה: שמירה על היגיינה. משום מה עוד לא שמעתי מישהו שמציע לצרוב את הבלוטות שמפרישות סמגמה אצל בנות המין שני.

לדעתי לחלוטין לא רצוי ולא מקובל שהורה יפגע בתפקוד המיני העתידי של ילדו. גם הבאתי לפניך את עדות הרמב"ם שלא למטרות בריאות נעשה הדבר הזה, אלא להפך – הדבר מהווה פגיעה בתפקוד המיני של הגבר.

פעם נוספת אביא את הדברים לפניך (מורה נבוכים חלק שלישי פרק מט'): "ולא ניתנה מצווה זו [ברית המילה] להשלים חסרון הבריאה, רק להשלים חסרון המידות והנזק ההוא הגופני המגיע לאבר ההוא הוא המכוון וכו' אבל תחסר בו התאווה היתרה על הצורך, והיות המילה מחלשת כוח הקושי [המילה מחלישה את הזקפה] ופעמים שתחסר ההנאה [ומקטינה את ההנאה מיחסי המין], הוא דבר שאין ספק בו כי האבר כשישפך דמו ויוסר מכסהו [הערלה] מתחילת בריאתו יחלש בלי ספק, ובביאור אמרו החכמים ז"ל 'הנבעלת לערל קשה לפרוש ממנו', זהו החזק בטעמי המילה אצלי".

לא את בריאותנו מחפש כאן הרמב"ם, ולא תרומה הוא מבקש לתת לנו. מי שעובר מילה גדל בעולם חיוור בו לעולם לא יוכל ליהנות יחסי מין כמו אלו שיש להם עורלה. ראה כמה נזקים גורמת כריתת העורלה, וכל זה לצורך פולחן דתי – לא לצורך בריאות.

ובאשר לטענתך שיש הרבה מקומות נוספים בעולם בהם עושים ברית מילה, "כמעט רוב התרבות האירופאית ובפרט בארה"ב" –

ראשית כל, הדבר שאתה אומר תופס אולי לגבי ארה"ב (בחברות הן חלק גדול מהגברים נימולים, ההורים נוטים לכרות את עורלת בניהם גם אם הם רחוקים מן הדת או מן המסורת רק בגלל סיבה זו) אבל לחלוטין לא לגבי אירופה.

הנה קצת סטטיסטיקה עדכנית לגבי מקומות אחרים בעולם:

ארה"ב: 50%-60%

קנדה: 25%

אוסטרליה: 10%

ניו-זילנד: 12%

אנגליה: 0.5%

סקנדינביה ושאר ארצות אירופה: פחות מ 1%

ולמרות זאת, בוא ונזרום איתך באמירה שהדבר נפוץ גם באירופה:

מה שאתה כעת אמרת סותם את הגולל על היות המילה סממן לאומי, שהרי הם אינם בני העם היהודי, כזכור.

בכל מקרה, העובדה שהם עושים זאת אינה סיבה מספקת שגם אני אעשה כמותם. אני יודע שאין לדבר שום יתרונות בריאותיים שמצדיקים את הנזקים שהדבר גורם, ומבחינתי אין לכך גם כל יתרון אסתטי. להפך: פגם בשלמות גופי או גופו של בני והשארת צלקת על איבר מינו הוא רעיון שדוחה אותי מכל וכל.

כשהחברה כולה נוהגת בטירוף הדעת אין זו הצדקה לנהוג כך בעצמך. לך יש אחריות כלפי הילד. אני מותיר לו את זכות הבחירה בנושא לכשיבגר, ושומר בכך על זכותו הבסיסית ועל אחריותי כאב לשלמות גופו. אם לכשיבגר תשובתו תהיה "לא", ושברצונו להישאר לא נימול, הרי שבמעשה המילה בהיותו תינוק הייתי פוגע בו פגיעה גדולה חמורה הרבה יותר מכל הרגשת שונות – פגיעה פיזית אמיתית שאינה ניתנת לתיקון. בסופו של דבר אתה כאב צריך לעשות את החשבון האם באמת את טובתו של ילדך אתה מבקש, או שמא אתה דואג לעצמך ולדרך בה החברה והמשפחה תשפוט אותך. השאלה הזו תופסת במיוחד אם גם אותך מלו, ואינך יכול לדמיין איך המצב היה נראה אחרת.

והאם באמת אתה חושב שפגיעה פיסית בתפקוד בנך בשל כניעה ללחץ חברתי מצדיקה את המעשה?

לאחר עיון ארוך ומעמיק בנושא על כל צדדיו השונים הגעתי למסקנות הבאות:

1. הסיבה המרכזית והיחידה שחשובה לקיום טקס ברית המילה, בו מוטל מום בילד היא הסיבה הדתית. אנשים דתיים לא יראו בכך רע, כי עבודת האל הוא ערך חשוב אצלם יותר מערך שלמות הגוף של בנם. לכל אלו שרואים עצמם אתיאיסטים אין כל סיבה לקחת בכך חלק.

2. לעיתים הלחץ מצד החברה והמשפחה הוא כה עצום עד שההורים נוטים להיכנע ובלבד שייצאו מטווח האש. במקרה שכזה הם נקלעים למצב של דיסוננס קוגניטיבי, ואותו הם מתרצים בכך, שדווקא על הילד הם מגוננים, ולא חלילה על עצמם.

3. דרך נוספת להיפטר מבעיית הדיסוננס הקוגניטיבי היא לשכנע את עצמך כי לדבר יש יתרונות בריאותיים, ולו גם קלושים שבקלושים, העיקר שיוכלו לומר בגאון שלא ללחץ חברתי הייתה כניעתם – אך יש לשקול היטב דווקא את הנזקים האפשריים.

4. אנשי הדת מודעים לבעיות הללו שבנפש ההורה, ולכן ירעיפו עליו את מירב הטיעונים האפשריים לצורך המשך קיום המנהג הזה. הכל מתמצת את עצמו לשורה אחת מבחינתם: מכל נקודת המבט של הטוען והטענה הדתיים, מדובר בפולחן דתי ותו לא.

ליאור הלפרין

תוכן:   למה עשיתי לבני ברית מילה:

נשבעתי פעם שאם מישהו יתקרב לילד הקטן שיוולד לי בעתיד עם סכין אהרוג אותו במקום . הייתי מוכן להסתכסך לתמיד עם משפחתי החרדית ובלבד שלא להכאיב ולהטיל מום בתינוק קטן (ועוד שלי). היתה זו אשתי ששכנעה אותי שהנזק הפסיכולוגי שיכול להיגרם לילד לא נימול במדינת ישראל הוא אדיר. אם בכל פעם שהמטפלת תחליף לו חיתול היא תעשה פרצוף , אם יצביעו עליו בחוף הים או בגן הילדים כשהוא ערום , הילד יגדל בידיעה שיש לו משהו לא תקין שם למטה ולך תדע איך זה ישפיע עליו פסיכולוגית.

אנקדוטה מעניינת: למרות הכל המשפחה החרדית שלי התפלצה כששמעה שאני מתכוון לעשות ברית מילה בהרדמה עם רופא (שהוא גם מוהל מוסמך ודתי) וטענה קודם כל שזה פסול, אחר כך הם ביררו וגילו שזה לא פסול אבל עדיין התרשמתי שדעתם לא נוחה, האנשים המוסריים וההגונים האלו התעקשו שעלי לגרום כאב לילד קטן בן 8 ימים (הוא לא יצא יהודי טוב אם לא יכאב לו או משהו כזה) למרות שאין לזה שום ביסוס בהלכה, מוזר לא?

עדו

תוכן:   התלבטתי רבות בשאלה זו למרות שמלתי את בני. כיום, כשאני כבר סבא לאחר שנים כה רבות, נושא הברית, שבזמנו לא חשבתי אפילו על אפשרות לדלג עליו, מעורר בי מחשבות אחרות.

ראשית, כמו שכתבו לפני, המנהג מקורו מצרי. הדת היהודית אמצה מנהגים רבים שהיו מושרשים בקרב העם, אך נתנה להם נקודת מבט יהודית. לדוגמא- מזוזה (שמירה על הבית מפני האלים הרעים), תפילין _שמירה נגד השפעת אלים רעים על האדם) וברית מילה (שסיבתו ניסתרה מעיניי).

שנית, אם מנהג זה כה נפוץ בעולם, איך הוא מייחד אותנו היהודים?

ושלישית, מאחר והממסד הדתי הצליח בחכמתו כי רבה ןבעסקניו הקטנוניים להרחיק ממני את מה שעוד נשאר מהדת, הפכתי לחילוני גמור.

המסקנה מכל זה היא שכמו מצוות רבות שאנו לא מקיימים עקב חוסר ההגיון שבהן, אינני רואה סיבה לקיים מצוה זו. כרגע אני סב לנכדות, כך שהבעיה היא תיאורטית בלבד, אך אם אהיה סב לנכד- לא אנסה להשפיע על מילה בשום דרך.

רם

תוכן:   ליאור ויוסי.

משום מה אף אחד מכם לא הזכיר שגם המוסלמים עורכים את הטקס ונימולים. ובנוסף זה גם רשום בתורה זה היה אחד התנאים שגם הם יוכלו להיכנס לארץ או לקבל חלק ממנה לא זכור לי בדיוק מה אז זה לא רק מנהג של היהודים.

דבר שני ליאור הייתי עם כמה גברים בחיי, יהודים במערכות יחסים ארכות ואף לא אחד מהם טען פעם בבעייה בעת קיום יחסי המין עם רובם היה סקס טוב וכולם הגיעו לאורגזמה כיפית ומהנה.

שרון

תוכן:   שלום רב.

ברצוני לשאול לגבי השאלות תשובות מיום ה8.10.09 בנושא מצוות ברית מילה.

בתשובתך אל יוסי או ליאור גם אתה כמותם לא הזכרת שגם המוסלמים נימולים ועורכים טקס עם תפילה ושייח. ובנוסף זה עוד מוזכר בתורה כאחד התנאים של הישמעאלים. אם כך זה לא רק מנהג יהודי בו הם רוצים להיבדל מעמים אחרים. ואם הם רוצים זה לא הרבה יעזור להם מכיוון שיש עוד עם שרוצה להיבדל….

בנוסף ענה לי כי לא הבנתי האם אתה בעד ברית מילה? אם כן זה וודאי רק מהיבט בריאותי.

תודה…

שרון

תוכן:   שלום שרון,

את צודקת בטענתך שגם המוסלמים נימולים. אך לא בניתוח רציונלי עסקינן אלא כיצד הדת היהודית תופסת עצמה ואת הברית מילה. הברית מילה נתפסת בתודעת היהודים כסמל המבדיל משאר העמים (אף שאין זה נכון מעשית, כפי שציינת). ברית זו מציינת את הברית "הבלעדית" בין העם היהודי לאלוהיו. בניגוד לשאר העמים שאותם לא בחר "אלוהי העולם". כלומר, העם היהודי נבדל משאר העמים מתוקף היותו נבחר ומיוחד, ואת ייחודיותו הוא ממחיש בסימן על גופו. הנה כך מנסח זאת ספר החינוך (מצוה ב):

"משרשי מצוה זו [של ברית מילה], לפי שרצה השם יתברך לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו אות קבוע בגופם, להבדילם משאר העמים בצורת גופם כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם"

לשאלתך האחרונה, כבר אמרתי שברית מילה כמוה כברית הדגדגן.

סוגיית הבריאות בנדון ברית המילה היא אידיאליזציה משובשת של רצון האדם לנהוג בטקס שאינו מרגיש נוח עמו. אמרתי משובשת מבלי לקבוע עמדה אם כן/לא יש נימוק בריאותי כי איני רופא, וזה באחריות משרד הבריאות לצאת בהוראות למען בריאות האזרחים. אך ברור לי שזה אינו הנימוק האמיתי, אלא הוא תירוץ בדיעבד. וכי ינתחו ההורים תוספתן של בנם כדי שלא יגרום לאפנדציט? דומה הדבר להתפתלות החילונים הצמים ביום כיפורים באמתלא של "נקיון הגוף", "בריאות" וכיוצא באלה תירוצים הבאים בדיעבד לאחר שהם רוצים לצום כחלק מחינוך שקיבלו.

כך דרכם של הבריות לרצות במשהו – בין מטעמי חינוך או תשוקה טבעית – וכשרציונלית אינם מרגישים נוח עם מעשיהם הם מנסים בכוחם האינטלקטואלי "לתרץ" לעצמם ולסביבתם את מעשיהם.

בברכה

דעת – אמת

תוכן:   לליאור הלפרין בנושא כריתת שד,

אם היית משווה בין כריתת שד לבין כריתת הפין, דיינו. אלא שהשד, מלבד תפקידו השולי של גירוי המין הגברי, יש לו גם תפקיד משמעותי בהנקה. מכיוון שאין חלק ספיציפי ברקמות השונות של השד שידוע כבעל נטייה לסרטן, לא ניתן להסיר מבלי לפגוע ביכולת ההנקה.

לכן גם לא מסירים את כל הפין שכן אדם כרות פין לא יוכל לשפוך זרע למרות שהוא יוכל להטיל את מימיו. הסרת העורלה אינה מבטלת פעילות כלשהי הנחוצה למשתמש. למעשה, התועלת היחידה שבעורלה היא בפעולת הסיכוך שלה. אני סמוך ובטוח שכל אישה תסכים שגבר שאינו מסוגל להשקיע את מעט העבודה הדרושה להרטבת הפות, מן הראוי שלא יתחוב את איברו. ובאשר למקום היחיד שבו יש צורך בסיכוך מלאכותי בעבור מי שאינו ערל, מחיר בקבוק שמן גוף אינו גבוה מספיק על מנת לבטל את יתרונות המילה. ובשאלת ההנאה של הגבר, לא ראיתי עד היום מחקר רציני המצביע על חוסר הנאה ממין אצל גברים נימולים. להיפך, דווקא יצא לי לקרוא מאמר אשר קבע כי נימולים נהנים יותר מערלים ממין אוראלי.

לוי