חכמים קדמונים (תנאים) תקנו לאישה הנישאת עוגן כלכלי בסיסי לכשתתאלמן, והוא מתנאי הכתובה. אחת מזכויותיה כאלמנה היא הזכות לגור בבית ולהתפרנס מנכסים של בעלה המנוח. ובלשון "הכתובה" (כתב התחייבות) שכותב הבעל לאישה: "את תשבי בביתי ותזוני מנכסיי בתקופת אלמנותך". מתוך נוסח הכתובה "תשבי בביתי" למד אחד התלמידים, רב יוסף שמו, שאם אין לו בית אלא צריף אין מגיעה לה הזכות לגור בצריף אלא צריכה לחפש מקום מגורים בעצמה או לגור עם הוריה, אך עדיין יש לה את הזכות להתפרנס מנכסי בעלה. תלמיד אחר, מר בר רב אשי שמו, מסיק שאם יש לו צריף ולא בית, האישה אינה זכאית למגורים ואינה זכאית לפרנסה מנכסי בעלה. עוד נאמר בשמו של חכם, רב חסדא שמו, אם האלמנה קיימה יחסי מין עם גבר אחר (בלשון חכמים: "זינתה") היא מאבדת את זכותה להתפרנס מנכסי בעלה המנוח. חכם אחר קבע, אם התחילה להתאפר ולהתקשט היא מאבדת את זכותה להתפרנס מנכסי בעלה המנוח. התלמידים הסיקו מדבריו שדווקא אם התאפרה איבדה את זכות הפרנסה מנכסי בעלה, אך אם קיימה יחסי מין זכות זו לא פקעה. שאלו התלמידים: מה ההבדל בין מתאפרת שאיבדה את פרנסתה לזינתה שאינה מאבדת זכות זו? תשובה: איפור וקישוט נעשה מתוך שיקול דעת של האישה המביע את רצונה לחבור לגברים אחרים ולא להישאר אלמנה נאמנה לבעלה המנוח. אך המקיימת יחסי מין עם גבר אחר עושה זאת מתוך דחף מיני שאינו מביע בהכרח רצון להינשא לגבר אחר, ובלשון חכמים: "יצר אנסה". להלכה נדחו דברי חכמים דלעיל ונקבע שאם האלמנה תבעה את דמי הכתובה, מאבדת גם את זכותה לגור ולהתפרנס מנכסי בעלה, בתביעתה זו גילתה רצונה שאינה מעונינת בקשר עם בעלה המנוח. (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נד, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"את תהא יתבא בביתי וכו'. תני רב יוסף: בביתי – ולא בביקתי, אבל מזוני אית לה. מר בר רב אשי אמר: אפילו מזוני נמי לית לה. ולית הלכתא כמר בר רב אשי. אמר רב נחמן אמר שמואל: תבעוה להנשא ונתפייסה – אין לה מזונות. הא לא נתפייסה – יש לה מזונות? אמר רב ענן, לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל: אמרה מחמת פלוני בעלי – יש לה מזונות, מחמת בני אדם שאינן מהוגנין לה – אין לה מזונות. אמר רב חסדא: זינתה – אין לה מזונות. אמר רב יוסף: כיחלה ופירכסה – אין לה מזונות. מאן דאמר זינתה, כל שכן כיחלה ופירכסה; מאן דאמר כיחלה ופירכסה, אבל זינתה – אית לה, מאי טעמא? יצר אנסה. ולית הלכתא ככל הני שמעתתא, אלא כי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל: התובעת כתובתה בבית דין – אין לה מזונות. ולא? והתניא: מכרה כתובתה, ומשכנה כתובתה, עשתה כתובתה אפותיקי לאחר – אין לה מזונות; הני אין, אבל תובעת לא! הני בין בבית דין בין שלא בבית דין, תובעת – בבית דין אין, שלא בב"ד לא".