על פי חוקי התורה אישה שילדה זכר טמאה שבעה ימים ובני הזוג אסורים לשכב זו עם זה. לאחר מכן במשך שלושים ושלושה ימים מותר להם לשכב זו עם זה אפילו קיבלה מחזור ווסת בתוך ימים אלה, כי דם זה נחשב דם טהור. ואם ילדה נקבה אסורים לשכב במשך שבועיים ולאחר מכן מותרים במשך שישים וששה ימים אפילו קיבלה מחזור ווסת בתוך ימים אלה כי כך כתוב: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים …וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה… וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה" (ויקרא, יב; 3-5).
חכמים קבעו שאף אם הפילה דינה כיולדת; אם הפילה זכר תידון כילדה זכר ואם הפילה נקבה תידון כילדה נקבה.
הפלת וולד נחשבת כלידה רק אם הפילה לאחר ארבעים יום מתחילת הריונה שאז העובר מתחיל לקבל צורת אדם; ראשו גדול שנראה כאילו יצירתו מראשו, שתי עיניו כשתי עיני זבוב רחוקים זה מזה, שני חורים של הנחיריים קרובים זה לזה ופיו פתוח פתח צר כחוט השערה. איבר מינו כגודל גרגיר עדשים. ואם העובר נקבה איבר מינה דומה לגרגיר שעורה הניצבת לאורכה. אברי רגליו וידיו לא ברורים. כלומר, אישה שהפילה צריך לבדוק אם העובר השלים צורתו כמתואר לעיל. וכיצד בודקים? לוקחים שמן ומנקים אותו בעדינות ממי השפיר ומסתכלים עליו באור השמש אם צורתו הושלמה כדלעיל. אם הוולד טרום צורה המוזכרת לעיל משמע הוא נפל לפני שעברו עליו ארבעים ימים ולא חל עליה דין יולדת. ואם הושלמו אבריו כמתואר לעיל נדונת כיולדת. עדיין צריך לברר אם הוולד זכר או נקבה; לוקחים קיסם שאינו חד ומנסה להחדירו למקום המיועד איבר מין, אם אינו נכנס משמע הוא זכר ואם נכנס משמע נקבה. רב נחמן הוסיף ואמר שהבדיקה עם הקיסם צריכה להיות לכיוון מעלה ומטה ששם נמצא חריץ הפתח של הנקבה אך שמאלה וימינה הבדיקה אינה ראויה שמא הקיסם לא נכנס מחמת שפת האיבר מין החוסם את הקיסם. עוד הוסיפו שאם במקום האיבר מין זה נראה כשעורה סדוקה משמע העובר נקבה. שאל אחד התלמידים: ואולי דמות השעורה הסדוקה הוא ביציו של הזכר שגם לביצים יש מעין קו חוט לאורך שמפריד ויוצר דמות כשעורה סדוקה. השיבו אחד התלמידים, אביי שמו, שנפל זכר אפילו הביצים עצמם אינם מזוהים על אחת כמה וכמה שלא החוט המפריד בניהם.
אחד החכמים, שמואל שמו, הורה לחברו, רב יהודה שמו, שלא יסמוך על הבדיקה דלעיל לקבוע בודאות שעברו ארבעים יום מתחילת ההריון, ולהחיל עליה דיני יולדת שתהיה מותרת לשכב עם בעלה גם אם ראתה דם, אלא אם כן צמחו שערות לעובר. שאלו התלמידים: הרי שמואל היה בקי מאוד בבדיקה זו וזאת נלמד ממעשה שהיה שבא לפניו אדם עם נפל ושמואל קבע בוודאות את ימיו ארבעים ואחד יום בדיוק וכשחישב שמואל אחורה את הימים התגלה שהגבר שכב עם אשתו כשהייתה עדיין טמאה נידה. שמואל קשרו כדי להענישו עד שהודה שאכן שמואל צדק והוא שכב עם אשתו לפני שטבלה במקווה. משמע, שמואל היה בקי ביצירת הוולד, אם כך מדוע ביקש מחבירו רב יהודה שלא יסמוך על הבדיקה אלא אם כן צמחו לו שערות? תשובה: שמואל בקי אבל אחרים לא בקיאים. (תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף כה, עמוד א – דף כה, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"ואם היה מרוקם וכו': תנו רבנן, איזהו שפיר מרוקם? אבא שאול אומר: תחלת ברייתו מראשו ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב. תני רבי חייא: מרוחקין זה מזה. שני חוטמין – כשתי טיפים של זבוב. תני רבי חייא: ומקורבין זה לזה. ופיו מתוח כחוט השערה, וגויתו כעדשה, ואם היתה נקבה – נדונה כשעורה לארכה. וחתוך ידים ורגלים אין לו, ועליו מפורש בקבלה +איוב י'+ הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני ועצמות וגידים תסוככני חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. ואין בודקין אותו במים – שהמים עזין וטורדין אותו, אלא בודקין אותו בשמן – שהשמן רך ומצחצחו, ואין רואין אלא בחמה. כיצד בודקין אותו? כיצד בודקין אותו? כדאמרינן! אלא: במה בודקין אותו לידע אם זכר הוא אם נקבה היא? אבא שאול בר נש, ואמרי לה אבא שאול בר רמש אומר: מביא קיסם שראשו חלק ומנענע באותו מקום. אם מסכסך – בידוע שזכר הוא, ואם לאו – בידוע שנקבה היא. א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה: ל"ש אלא מלמטה למעלה, אבל מן הצדדין – אימא כותלי בית הרחם נינהו. א"ר אדא בר אהבה: תנא אם היתה נקבה – נדונה כשעורה סדוקה. מתקיף לה ר"נ: ודילמא חוט של ביצים נינהו? אמר אביי: השתא ביצים גופייהו לא ידיעי, חוט של ביצים ידיע? א"ר עמרם, תנא: ב' ירכותיו – כב' חוטין של זהורית. וא"ר עמרם: עלה כשל ערב. ושני זרועותיו כב' חוטין של זהורית, וא"ר עמרם: עלה כשל שתי. א"ל שמואל לרב יהודה: שיננא, לא תעביד עובדא עד שישעיר. ומי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל: אחת זו ואחת זו – חוששת! אמר רב אמי בר שמואל, לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל: לחוש – חוששת, ימי טהרה לא יהבינן לה עד שישעיר. למימרא דמספקא ליה לשמואל? והא ההוא שפירא דאתאי לקמיה דמר שמואל. אמר: הא בר ארבעין וחד יומא, וחשיב מיומא דאזלא לטבילה עד ההוא יומא ולא הוה אלא ארבעין יומין, ואמר להו: האי בנדה בעל, כפתיה – ואודי! שאני שמואל דרב גובריה".