לא ראוי להתחתן עם אישה שדרכה לנאוף, אך אם עומדת בפני אדם לבחור, כברירת מחדל, בין אישה נואפת לבת אישה נואפת, נחלקו החכמים לכל אחת מהן יש חסרון ויתרון. לאישה נואפת יש חסרון ויתרון, מצד אחד היא נואפת (חסרון) מצד אחר אין חשש שהיא ממזרת (יתרון). לבת אישה נואפת יש חסרון ויתרון, מצד אחד יש חשש שהיא ממזרת (חסרון) מצד אחר היא אינה נואפת (יתרון) לכן נחלקו חכמים: לדעת חכם אחד, שמואל שמו, עדיף לשאת אישה נואפת שהיא בחזקת כשרה, שהרי אימה לא הייתה נוהגת לנאוף, מאשר לשאת בת אישה נואפת שיש חשש שהיא ממזרת. חכם אחר, ר' יוחנן שמו, דעתו שיש להעדיף את בת האישה הנואפת שדרכה בניאופים עדיין לא הובררה, מאשר את אימה שהיא בחזקת נואפת, ואשת איש נואפת נאסרת על הבעל. להלכה נפסק שעדיף לשאת את בת הנואפת בטענה שסביר להניח שאינה ממזרת, אף שדרך אימה לנאוף, עדיין מספר הבעילות עם בעלה הם יתרות על בעילותיה עם אחרים. ומכוח ההלכה שהולכים אחר רוב בעילות, בתה בחזקת שאינה ממזרת. שאל אחד התלמידים, רב עמרם שמו: מה דין ילדי אישה שרגילה בפריצות יתירה, עד שיש לחשוש שרוב בעילותיה עם אחרים ומיעוט בעילות עם הבעל, האם נחשוש שהילדים ממזרים? תשובה: הדבר תלוי מתי אישה יכולה להתעבר (מבייצת) – יש מן החכמים הסובר שאישה מתעברת ימים מספר לפני שמקבלת מחזור, לפי דעה זו ילדיהם ממזרים משום שהבעל לא יודע מתי האישה מקבלת מחזור ואינו נותן דעתו לשמור על אישתו הנואפת. לדעת חכם אחר, הסובר שאישה מתעברת בזמן שהולכת למקווה כדי להיטהר מטומאתה (לאחר 11-14 ימים מתחילת המחזור), הרי שהבעל יודע מתי אשתו הולכת למקווה, לפי דעה זו יש ספק אם ילדיו ממזרים. ומה הם צדדי הספק? מצד אחד היות והבעל יודע מתי הם ימי ביוץ האישה הוא ישמור עליה שלא תנאף בזמן זה כדי שילדיו לא יהיו ממזרים. מצד אחר, היות ואישה זו דרכה בפריצות יתירה היא תצליח להערים על הבעל ולנאוף. (ספק זה לא הוכרע בתלמוד. תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כו, עמוד ב – דף כז , עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר שמואל: ישא אדם דומה ואל ישא בת דומה, שזו באה מטיפה כשרה, וזו באה מטיפה פסולה; ור' יוחנן אמר: ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה, שזו עומדת בחזקת כשרות, וזו אינה עומדת בחזקת כשרות. מיתיבי: נושא אדם דומה! אמר רבא: ותסברא נושא לכתחלה? אלא אם נשא, תני נמי בת דומה. והלכתא: ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה, דתני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו: אשה מזנה – בניה כשרין, רוב בעילות אחר הבעל. בעי רב עמרם: היתה פרוצה ביותר, מהו? אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה, לא תיבעי לך, דלא ידעי בה ולא מנטר לה, כי תיבעי לך – אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה, מאי? כיון דידע בה נטורי מנטר לה, או דלמא כיון דפרוצה ביותר לא? תיקו".