לדעת אחד מחכמי התלמוד לאדם הראשון אסור היה לאכול בשר.
תמהו התלמידים: הרי מסופר שאדם הראשון היה יושב בגן עדן ומלאכי השרת צולים לו בשר ומשקים אותו ביין. משמע שאדם הראשון אכל בשר.
השיבו החכמים שבשר הבא מהשמים, כדוגמת בשר שצלו מלאכי השרת, היה מותר לאדם הראשון, אבל בשר של חיה הגדלה על פני הארץ היה אסור.
המשיכו התלמידים לשאול: האם תיתכן מציאות של בשר משמים? ומיד באה התשובה: כן!!! ומעשה שהיה כך היה:
רבי שמעון בן חלפתא הלך בדרך ופגש אריות ששאגו רעבים לטרף. הוא התפלל לעזרה, והנה שתי חתיכות ירכיים של בהמה ירדו מן השמים. ירך אחת השאיר הרבי לאריות ואת השנייה לקח לבית המדרש, כדי לשאול אם ירך שנפלה מן השמים מותרת באכילה. השיבו לו שהיא מותרת! משום שאין דבר היורד מן השמיים שהוא טמא.
חכם אחר שאל: ומה הדין אם יירד מן השמים בשר בדמות חמור? השיבו לו : שוטה אחד! הרי אין דבר טמא יורד מהשמים, ולכן לא ייתכן מקרה כזה שיירד בשר של חמור, אבל אם בכל זאת יירד בשר בדמות חמור – כשר הוא. (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נט עמוד ב)

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה,
מיתיבי: היה רבי יהודה בן תימא אומר: אדם הראשון מיסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר, ומסננין לו יין. הציץ בו נחש וראה בכבודו, ונתקנא בו! – התם בבשר היורד מן השמים. – מי איכא בשר היורד מן השמים? – אין, כי הא דרבי שמעון בן חלפתא הוה קאזיל באורחא, פגעו בו הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפיה, אמר: (תהלים ק"ד) הכפירים שאגים לטרף. נחיתו ליה תרתי אטמתא, חדא אכלוה וחדא שבקוה. איתיה ואתא לבי מדרשא, בעי עלה: דבר טמא הוא זה או דבר טהור? – אמרו ליה: אין דבר טמא יורד מן השמים. בעי מיניה רבי זירא מרבי אבהו: ירדה לו דמות חמור מהו? – אמר ליה יארוד נאלא! הא אמרי ליה: אין דבר טמא יורד מן השמים".