גנב שור ונתפס צריך לשלם כפליים מערך הגניבה. גנב את השור שחטו או מכרו ולאחר מכן נתפס, צריך לשלם פי חמישה מערך השור. כי כך כתוב בתורה: " כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ [שחטו] אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה" (שמות, כא; 37). קבעו חכמים שהגנב צריך למכור את כל השור ללא שיור כלשהו – מה שגנב צריך למכור. כלומר, אם מכר הגנב את השור מלבד קרניו (קרני השור שייכים לגנב גם לאחר מכירת השור) ולאחר מכן נתפס הגנב, אינו צריך לשלם פי חמישה מערך השור.
שאל אחד מחכמי התלמוד: מה דינו של גנב שלפני מכירת השור קטע את רגלו של השור או חתך את קרניו? האם צריך לשלם פי חמישה מערך השור? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד מה שגנב לא מכר; גנב שור עם קרניים ומכרו ללא קרניים. לכן יהיה פטור לשלם פי חמישה מערכו. מצד אחר, הוא מכר את כל השור, ואין לגנב שום בעלות על השור לאחר מכירתו. (ספק זה לא הוכרע בתלמוד. חשוב לדעת שהטלת תשלומי החזר הגניבה מעל ערך הגניבה ,בלשון חכמים "קנס", אינו מתקיים מאז שבוטלה הסנהדרין, כלומר הוא דיון חסר משמעות בימינו. תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף עח, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מכרו חוץ מאחד ממאה שבו, או שהיתה לו בו שותפות, השוחט ונתנבלה בידו, הנוחר, והמעקר – משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה.
בעי רב פפא: גנבה, קטעה ומכרה, מהו? מי אמרינן מאי דגנב הא לא זבין, או דלמא מה דזבין הא לא שייר? תיקו".