אשתו של מלך אסורה להינשא לאדם אחר לאחר אלמנותה או גירושיה אלא אם כן נישאת למלך ובלשון חכמים: "מלך משתמש בשרביטו של מלך". לכן אבישג השונמית משרתת דוד המלך מותרת להינשא לשלמה כי גם הוא מלך. ומה היה בין דוד לאבישג השונמית? דוד, כשהיה זקן מאוד, היה לו קר ושמיכות ובגדים לא הצליחו לחממו. הציעו לו עבדיו להביא לפניו נערה בתולה שתצליח לחממו. לאחר שחיפשו בכל גבולות ישראל מצאו נערה ששמה אבישג השונמית: " וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ [לא עשה עימה סקס]" (מלכים א, א; 3). ביקשה אבישג מדוד שיישא אותה לאישה. דוד סירב משום שיש לו כבר שמונה עשרה נשים ואסור למלך להרבות לו נשים. אבישג שקיבלה את דברי דוד כהתחמקות אמרה לו: בגלל זקנותך שהתישה את כוחך המיני אתה מסרב לשאת אותי לאישה ותולה את סירובך בצדקנות יתר כאילו מקפיד אתה על חוקי התורה. וכמשל חכמים: "כשאין לגנב יכולת לגנוב עושה עצמו איש שלום". דוד כנפגע מדברי אבישג קרא לבת-שבע לחדרו ושכב עמה שלוש עשרה פעם כדי להראות שאונו עדיין בין מותניו חרף זקנתו. ומניין יודעים ששכב עם בת-שבע שלוש עשרה פעם? מתוך מניין המילים (שלוש עשרה מילים) בפסוק הבא: "וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית מְשָׁרַת אֶת הַמֶּלֶךְ" (מלכים א, א; 15). הסיק אחד התלמידים, רב שמן בר אבא שמו, שעדיף לעבור איסור ייחוד מאשר לגרש אישה – היות ודוד לא גירש אחת מנשותיו כדי לשאת את אבישג, ומצד שני התייחד איתה ללא סקס – למרות שהייחוד אסור על-פי חוקי ההלכה (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כב, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"גמרא. אמר רב יעקב אמר רבי יוחנן: אבישג מותרת לשלמה ואסורה לאדניה. מותרת לשלמה – דמלך היה, ומלך משתמש בשרביטו של מלך. ואסורה לאדניה – דהדיוט הוא. אבישג מאי היא? דכתיב (מלכים א' א') והמלך דוד זקן בא בימים וגו' ויאמרו לו עבדיו יבקשו וגו' וכתיב (מלכים א' א') ויבקשו נערה יפה וגו' וכתיב (מלכים א' א') והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סכנת ותשרתהו, אמרה: נינסבן! אמר לה: אסירת לי. – אמרה ליה: חסריה לגנבא, נפשיה לשלמא נקיט. – אמר להו: קראו לי לבת שבע. וכתיב (מלכים א' א') ותבא בת שבע אל המלך החדרה. אמר רב יהודה אמר רב: באותה שעה קינחה בת שבע בשלש עשרה מפות. אמר רב שמן בר אבא: בא וראה כמה קשין גירושין, שהרי דוד המלך התירו לו לייחד, ולא התירו לו לגרש".