כמות המים של מקווה צריכה להיות לכל הפחות 40 סאה ( בין 300 ליטר ל – 750 ליטר מים, תלוי איזה רב שואלים). כשיש מקווה ובו כמות המים מדודה; בדיוק 40 סאה לא פחות ולא יותר, ונכנס אדם לטבול ויצא, הרי טיפות מים שאחוזים בגופו המעיטו מכמות המים המדודה של 40 סאה הנדרשת. לכן אם יכנס אדם נוסף למקווה, השני שטבל אינו טהור משום שאין במקווה את כמות המים הדרושה על-פי ההלכה. אך אם האדם הראשון טרם יצא לגמרי, ורגליו עדיין במקווה אך גופו מחוץ למי המקווה, טוען אחד החכמים שאנו רואים את המים שעל גופו כאילו יורדים ונמשכים למטה למי המקווה ומתווספים לכמות מי המקווה ולכן שיעור המקווה נשאר עדיין 40 סאה ומטהר (שהרי טיפות המים שעל הגוף רואים אותם כמחוברים למי המקווה). שאלו התלמידים: האם, לפי דעה זו, שדן את טיפות המים שעל גוף האדם שטבל כאילו יורדים ונמשכים למטה; למי המקווה, כך נדון את המים שבמקווה כאילו עולים למעלה עד ראשו של הנטבל הראשון ,כאילו נמצא על ראשו כל מי המקווה, ולכן אפשר להטביל מחטים בראשו, אף שראשו מחוץ למקווה, ויחשב כאילו טבל ב- 40 סאה של מי מקווה. תשובת ר' יוחנן לתלמידים חיובית; אפשרי לטבול בראשו מחטים. (אם כי המסקנה אינה ברורה לגמרי , תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף יט, עמוד א ).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מקוה שנמדד ויש בו ארבעים סאה מכוונות, וירדו שנים וטבלו זה אחר זה – הראשון טהור והשני טמא. אמר רבי יהודה: אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים – אף השני טהור. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת במעלות דרבנן, אבל מטומאה לטהרה – דברי הכל השני טמא, והיינו דרבי פדת. איכא דאמרי, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת מטומאה לטהרה, אבל במעלות דרבנן – דברי הכל אף השני טהור, ופליגא דרבי פדת. אמר עולא, בעי מיניה מרבי יוחנן: לרבי יהודה, מהו להטביל מחטין וצינוריות בראשו של ראשון? גוד אחית – אית ליה לרבי יהודה, גוד אסיק – לית ליה? או דלמא: גוד אסיק נמי אית ליה? – אמר לי: תניתוה: שלש גממיות בנחל: העליונה, התחתונה והאמצעית. העליונה והתחתונה של עשרים עשרים סאה, והאמצעית של ארבעים סאה, וחרדלית של גשמים עוברת ביניהן. רבי יהודה אומר: מאיר היה אומר מטביל בעליונה".