לדעת חכמים קדמונים (תנאים) אישה יכולה לראות כתמי דם בנרתיקה ממקורות שונים; מהחדר (כנראה כוונתם לרחם) ואז היא נחשבת כטמאה נידה ואסורה לשכב עם בעלה, או ממקום אחר שלא מהרחם בלשונם "מהעלייה", ואז האישה טהורה ובלשונם: משל משלו חכמים באשה: החדר והפרוזדור והעלייה; דם החדר – טמא, דם העלייה – טהור, נמצא בפרוזדור – ספקו טמא, לפי שחזקתו מן המקור.
ישבו התלמידים ובררו את המציאות האנטומית של רחם האישה וטענו; החדר נמצא סמוך לגב האישה והפרוזדור ממשיכו לכיוון הבטן, באמצע הפרוזדור יש פתח כלפי מטה לנרתיקה שממנו יוצא הדם החוצה. מעל החדר והפרוזדור נמצאת העלייה כלבנה על שתי לבנות כדרך בוני הבניין ופתח קטן פתוח בין העלייה לפרוזדור, בלשונם פתח זה נקרא "לול". לכן אם האישה מצאה כתם דם בפרוזדור פנימה לפתח הלול לכיוון הגב הרי היא טמאה משום שסביר להניח שהדם הגיע מהחדר שהוא מקור טמא, ואם מצאה את כתם הדם לפני פתח "הלול" לכיוון הבטן הרי היא טהורה שאנו תולים שבא מהעלייה. לדעת החכם רב הונא אם הדם נמצא לכיוון גב האישה מפתח "הלול" אזי היא ודאי טמאה ואם נמצא כתם הדם לכיוון בטנה לאחר פתח "הלול" היא טמאה מחמת הספק; יש צד לומר שכתם דם זה בא מהעלייה דרך הלול לפרוזדור שהוא מקור דם טהור ויש צד לומר שכתם הדם בא מהחדר ולכן האישה ספק טהורה ספק טמאה – ספק כתם דם זה מהעלייה ספק מהחדר ומחמת הספק נדונה לחומרה כטמאה. שאל אחד התלמידים, אביי שמו, מדוע כשהדם נמצא בפרוזדור לכיוון הבטן של האישה יש חשש שהדם בא מהחדר, אף שאם הדם יצא מהחדר היה לו לזרום "בדרך המלך" מהחדר לפרוזדור ומהפרוזדור לנרתיקה ולא להמשיך ולדלג את פתח נרתיקה הנמצא בפרוזדור ולהמשיך בפרוזדור עד לכוון הבטן? על כורחך, טוען אביי, חששו שמא בא מהחדר כי יש לתלות אולי התכופפה וגרמה לדם לדלג על פתח הנרתיק ולהמשיך לזרום בפרוזדור. אם כך, גם כשהדם נמצא בפרוזדור לכיוון גבה של האישה יש לתלות שמא שכבה על גבה והדם בא מהעלייה וזרם לכיוון הגב, במקום "כדרך המלך" לפרוזדור ומשם לנרתיק. מתוך שאלה זו קבע התלמיד, אביי, שיש לדון את הדם לפי מקומו באופן שווה ועקבי – או שתמיד נדונו כספק, או שאם נמצא הדם לכיוון הגב מפתח הלול ודאי טמאה ואם נמצא הדם לכיוון בטנה ודאי טהורה. שאלו התלמידים, את דעת האומרים שאם נמצא הדם לכיוון הבטן מפתח הלול היא טהורה מחמת הספק ואם נמצא כתם דם לכיוון גבה היא טמאה מחמת הספק, משמע תמיד קובעים הדין מחמת ספק ולא ודאי. אם כך, מדוע קבעו חכמים קדמונים שאם נמצא דם בפרוזדור היא טמאה ודאית ולא מחמת הספק? תשובה: חכמים קדמונים טימאו באופן ודאי כשהדם נמצא בקרקעית הפרוזדור שזהו "דרך המלך" של הדם היוצא מהחדר. ואילו התלמידים שטימאו מחמת הספק בלבד כשנמצא הדם בגג הפרוזדור, כלומר הדם נמצא לא במקום הטבעי לו לכן יש לטמא או לטהר מחמת הספק בלבד. (תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף יז, עמוד ב – דף יח, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מתני'. משל משלו חכמים באשה: החדר והפרוזדור והעלייה; דם החדר – טמא, דם העלייה – טהור, נמצא בפרוזדור – ספקו טמא, לפי שחזקתו מן המקור.
גמ'. רמי בר שמואל ורב יצחק בריה דרב יהודה תנו נדה בי רב הונא. אשכחינהו רבה בר רב הונא דיתבי וקאמרי: החדר מבפנים, והפרוזדור מבחוץ, ועלייה בנויה על שתיהן, ולול פתוח בין עלייה לפרוזדור. נמצא מן הלול ולפנים – ספקו טמא, מן הלול ולחוץ – ספקו טהור. אתא ואמר ליה לאבוה: ספקו טמא אמרת לן מר? והא אנן שחזקתו מן המקור תנן! א"ל, אנא הכי קאמינא: מן הלול ולפנים – ודאי טמא, מן הלול ולחוץ – ספקו טמא. אמר אביי: מאי שנא מן הלול ולחוץ דספקו טמא – דדלמא שחתה, ומחדר אתא; מן הלול ולפנים נמי, אימא אזדקרה – ומעלייה אתא! אלא אמר אביי: אי בתר חששא אזלת – אידי ואידי ספק הוא, ואי בתר חזקה אזלת – מן הלול ולפנים – ודאי טמא, מן הלול ולחוץ – ודאי טהור. תני רבי חייא: דם הנמצא בפרוזדור – חייבין עליו על ביאת מקדש, ושורפין עליו את התרומה. ורב קטינא אמר: אין חייבין עליו על ביאת מקדש, ואין שורפין עליו את התרומה. להך לישנא דאמר אביי אי בתר חששא אזלת – מסייע ליה לרב קטינא ופליגא דרבי חייא, להך לישנא דאמרת אי בתר חזקה אזלת – מסייע ליה לרבי חייא ופליגא דרב קטינא. לרב הונא – לא פליגי, כאן – מן הלול ולפנים, כאן – מן הלול ולחוץ. אלא לרמי בר שמואל ולרב יצחק בריה דרב יהודה, דאמרי מן הלול ולחוץ – ספקו טהור, מן הלול ולפנים – ספקו טמא הני במאי מתוקמא – מן הלול ולפנים, לימא פליגא דרבי חייא! לא קשיא, כאן – כשנמצא בקרקע פרוזדור, וכאן – שנמצא בגג פרוזדור".