אסור על-פי דין תורה לחסום את פי השור בשעת הדיש (דרכם היה להפריד את קליפת החיטה מהגרגיר באמצעות שור הדורך ברגליו על שיבולי החיטים) כדי להגבילו באכילה תוך כדי הדישה, אלא צריך לאפשר לשור לאכול מהחיטים שאותם הוא דש, כי כך כתוב בתורה: "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ " (דברים, פרק כה; 4).
לדעת אחד החכמים, איסור חסימת פי השור בשעת הדישה חל רק אם הוא דש בארבע רגליו, אך אם הוא דש בשתי רגליו בלבד אין איסור לחסום את פיו (כאילו כבר אין לו צער?).
שואל חכם אחד את חברו: מה הדין באדם הדש עם אווזים או עם תרנגולים (שלהם שתי רגליים בלבד) האם כיוון שאינם דשים בארבע רגליים כשור, אין איסור לחסום את פיהם בשעת הדישה, או שמא היות ורק שתי רגליים להם, והם דשים למעשה בכל רגליהם, אז יחשב הדבר כשור ויהיה אסור לחסום את פיהם (ספק זה לא הוכרע בתלמוד, תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף צא עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"בעי רבה בר רב הונא: דש באווזין ותרנגולים, לרבי יוסי ברבי יהודה מהו? בכל כחו בעינן – והא איכא, או דלמא בידיו וברגליו בעינן – והא ליכא? – תיקו"