לדעת חכמים קדמונים (תנאים) הארץ שטוחה ועליה רקיע השמיים – המהווה דפנות וגג כמין חדר מקורה – ובני האדם מהלכים על הארץ בתוך "החדר הסגור". חכמים קדמונים נחלקו בצורת כיסוי עובי הרקיע את הארץ: לדעת החכם, רבי אלעזר שמו, רקיע השמים סוכך בכל הצדדים ובגגו מלבד הדופן הצפונית שהיא פרוצה ופתוחה לחלל, ובלשונו: לאכסדרה היא דומה". לכן, לדעתו, מהלך סיבוב השמש הוא כך: השמש נכנסת בעובי דופן הרקיע המזרחי דרך חלון ומתחילה להאיר על הארץ, סובבת לדרום וממשיכה לכיוון מערב ומשם היא יוצאת דרך חלון הנמצא ברקיע (כך נגרם חושך משום שעובי הרקיע משמש כמחיצה מפני קרני השמש). לאחר יציאתה מצד מערב השמש עולה לכיוון מעלה מעל הרקיע ואינה מהלכת לכיוון צפון, כי אחרת עדיין השמש הייתה מאירה על הארץ היות ובצד צפוני אין דופן רקיע חוצץ. לכן לדעתו, היות ודופן צפונית פרוצה ופתוחה לחלל, זו הסיבה שרוח צפונית קרה מאוד. וכך מפרש חכם זה את הפסוק באיוב: "מִן הַחֶדֶר תָּבוֹא סוּפָה וּמִמְּזָרִים קָרָה: מִנִּשְׁמַת אֵל יִתֶּן קָרַח וְרֹחַב מַיִם בְּמוּצָק" (איוב, לז; 9-10). מִן הַחֶדֶר תָּבוֹא סוּפָה – מהצד הדרומי באה רוח סופה, שצד דרומי מכוסה ברקיע בכל צדדיו כחֶדֶר, וּמִמְּזָרִים קָרָה – רוח צפונית קרה בגלל שפרוצה ופתוחה, מִנִּשְׁמַת אֵל יִתֶּן קָרַח – רוח מערבית, וְרֹחַב מַיִם בְּמוּצָק – רוח מזרחית. שואלים התלמידים: משמע, מדברי חכם קדמון דלעיל, שרוח דרומית היא רוח "סוּפָה" משמע רוח מזיקה. ואילו מדברי חכם אחר משמע, רוח דרומית מועילה וגורמת לגשמים מועילים לחקלאות? תשובה: רוח דרומית מזיקה כשיורדים גשמי זעם. רוח דרומית טובה ומועילה כשיורדים גשמים בנחת.
לדעת החכם, רבי יהושע שמו, עובי הרקיע מכסה את הארץ מכל כיווניו כולל הצד הצפוני. לכן, לדעתו, כשהשמש יוצאת דרך חלון בצד המערבי היא ממשיכה את הילוכה בצד הדופן הצפוני ומשם ממשיכה לצד המזרחי. ואף מהכתוב בקהלת משתמע כך, כי כך כתוב: "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם: הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ" (קהלת, א; 5-6). לדעתו המילה "הוֹלֵךְ" משמעה השמש מתחת לרקיע מהלכת ומאירה על הארץ. המילה "סוֹבֵב" משמעה שהשמש מסתובבת מחוץ לרקיע בצד צפון ולכן יש חושך. וכך מתפרש הפסוק: הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם – ביום, וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן – בלילה, סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ – בצד המזרחי והמערבי השמש פעמים מהלכת למטה מהרקיע ופעמים סובבת מעל הרקיע. הדבר תלוי במקום יציאתה וכניסתה של השמש בעובי הרקיע. בחורף שהימים קצרים השמש נכנסת בעובי הרקיע בצדה המערבי דרומי וממשיכה להסתובב בצד המערבי עד שמגיעה לצד הצפוני. כלומר השמש בצד המערבי והדרומי פעמים היא מעבר לרקיע לצד חוץ ופעמים לצד פנים (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כה, עמוד א – דף כה, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"תניא, ר"א אומר: עולם לאכסדרה הוא דומה, ורוח צפונית אינה מסובבת, וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית – נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע; ורבי יהושע אומר: עולם לקובה הוא דומה, ורוח צפונית מסובבת, וכיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית – מקפת וחוזרת אחורי כיפה, שנאמר: (קהלת א') הולך אל דרום וסובב אל צפון וגו', הולך אל דרום – ביום, וסובב אל צפון – בלילה, סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח – אלו פני מזרח ופני מערב שפעמים מסבבתן ופעמים מהלכתן. הוא היה אומר, אתאן לר' אליעזר: (איוב ל"ז) מן החדר תבא סופה – זו רוח דרומית, וממזרים קרה – זו רוח צפונית, מנשמת אל יתן קרח – זו רוח מערבית, ורחב מים במוצק – זו רוח מזרחית. והאמר מר: רוח דרומית מעלה רביבים ומגדלת עשבים! לא קשיא: הא דאתיא מטרא בניחותא, הא בשפיכותא".