בעל שגרם חבלה לאשתו על-פי ההלכה חייב לשלם לה את עלות הנזק. אחד החכמים שאל: מה הדין כשהבעל גרם נזק לאשתו במהלך קיום יחסי מין? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד יש לפוטרו כי הוא חדר אליה בהסכמה וברשות, מצד אחר יש לחייבו משום שהיה לו להיזהר ולהישמר בהתנהגותו לבל יזיק לה. השיבו החכם, רב הונא שמו: הבעל פטור מתשלום! בדומה לאדם שהלך עם קורה ואדם אחר הלך עם כד ובשגגה שברה הקורה את הכד, שהדין מוסכם שהוא פטור, בנימוק "שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך". כך הדין במקרה דינן, לבעל הייתה רשות והסכמה לחדור לאישה. חכם אחר, רבא שמו, סובר שהבעל חייב בנזק האישה כשהזיקה במהלך קיום יחסי המין. בדומה למקרה שאדם האוחז בכד עמד, ואדם האוחז בקורה מהלך ושבר את הכד. הדין מוסכם שהאוחז בקורה חייב, כך גם הבעל שעשה את מעשה החדירה (נידון כמהלך) והאישה שכבה פסיבית (נידונה כעומדת). שאלו התלמידים, אם כך, שהאישה לא עושה מעשה בזמן קיום יחסי מין, מדוע בחוקי התורה חייבו גזר דין מוות את אשת איש הנואפת? הרי היא לא עשתה כלום והכלל הידוע שחוקי התורה מחייבים עונש אך ורק אם עושים מעשה. תשובה: העונש שנגזר על האישה הנואפת הוא בגלל הנאתה למרות שהייתה פסיבית בקיום יחסי המין, ובלשון חכמים: "אישה קרקע עולם". (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף לב, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"בעא מיניה רבה בר נתן מרב הונא: המזיק את אשתו בתשמיש המטה, מהו? כיון דברשות קעביד – פטור, או דלמא איבעי ליה לעיוני? א"ל, תניתוה: שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך. אמר רבא, ק"ו: ומה יער, שזה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס, נעשה כמי שנכנס לרשות חבירו וחייב, זה שלרשות חבירו נכנס לא כל שכן! אלא הא קתני: שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך! התם תרוייהו כהדדי נינהו, הכא איהו קעביד מעשה. והיא לא? והכתיב: (ויקרא י"ח) ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם! הנאה לתרוייהו אית להו, איהו מעשה הוא דקעביד".