חכמים קדמונים (תנאים) חייבו בדיקת הבית מפני החמץ לקראת הפסח. הוראות רבות נכתבו ונתדיינו – באיזה מקום, מתי והאם צריך בדיקה. כך למשל החכם, רבא שמו, דן בשאלה: ככר לחם חמץ, המונח על קורה גבוהה, האם צריך ליטול סולם להורידה ולבערה? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד הלחם נמצא במקום גבוהה ואינו נוטה ליפול מעצמו ולכן אין חשש שיאכל מהלחם בפסח. מצד אחר, פעמים שהלחם נופל מהקורה ויש חשש שיבוא לאוכלו בפסח.
ספק זה לא הוכרע, אך הוא מוביל לספק נוסף ששאל החכם דלעיל; ככר לחם חמץ הנמצא בבור עמוק צריך סולם כדי לבער את החמץ? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד אין חשש שהלחם יעלה למעלה מתחתית הבור מעצמו. מצד אחר, פעמים שאדם יורד לבור לצורך מסוים ועלול לאוכלו בפסח. גם ספק זה לא הוכרע, אך הוא הוביל לספק נוסף; ככר לחם חמץ בפי נחש האם צריך להזמין לוכד נחשים כדי להוציא את הלחם מפיו? ומה הם צדדי הספק? האם תקנת חכמים לבער את החמץ חלה אף במקרה זה. ומה הם צדדי הספק? מצד אחד ניתן לסבור שתקנת חכמים לבער את החמץ בעצמו ללא השקעה כספית בשכירת לוכד נחשים. מצד אחר, יתכן ותקנת חכמים לבער חמץ כוללת גם השקעה כספית. ספקות אלו לא הוכרעו (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף י, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"בעי רבא: ככר בשמי קורה צריך סולם להורידה או אין צריך? מי אמרינן כולי האי לא אטרחוהו רבנן כיון דלא נחית מנפשיה – לא אתי למיכלה, או דילמא: זימנין דנפל ואתי למיכלה. ואם תמצי לומר זימנין דנפל ואתי למיכלה – ככר בבור צריך סולם להעלותה או אין צריך? הכא ודאי דלא עבידא דסלקה מנפשה, או דילמא: זימנין דנחית למעבד צורכיה, ואתי למיכליה. אם תמצא לומר זימנין דנחית לצורכיה ואתי למיכלה, ככר בפי נחש צריך חבר להוציא או אין צריך? בגופיה אטרחוהו רבנן, בממוניה לא אטרחוהו רבנן, או דילמא לא שנא? – תיקו".