הזהיר אחד החכמים, ריש לקיש שמו, מפני ארבעה דברים הגורמים לסכנת חיים בגלל רוחות רעות ושדים המצויים שם:
1. לא לעשות צרכים בין דקל לקיר.
2. העובר בין שני דקלים.
3. השותה מים שאולים.
4. העובר על מים שפוכים.

התלמידים דקדקו יותר ונתנו הסבר לתנאים המיוחדים – מתי הרוחות רעות והשדים נמצאים שם וגורמים לסכנת חיים, ומתי אין רוחות רעות ושדים מזיקים.

העושה צרכים בין דקל לקיר – דווקא שהמרחק בניהם קטן משני מטר ואין לשדים דרך אלטרנטיבית להלך. אבל מרחק רב יותר או שיש דרך נוספת אין הרוח רעה והשד מזיקים ומותר לעשות צרכים בין קיר לדקל.
העובר בין שני דקלים – דווקא שאין בניהם דרך שאנשים רבים עוברים שם.
השותה מים שאולים – דווקא ששאל מים וששאלם ילד קטן ובשדה ששם אין מים רבים במקרים אלה השדים מזיקים, אך אם שאל יין או שכר או מים בעיר או שאלם גדול מותר לשתות את המים שאין דרך השדים להזיק במקרים אלו.
העובר על מים שפוכים – השדים והרוחות רעות מזיקים דווקא כשלא פיזר עפר על המים, לא ירק לתוך המים, הלך יחף במים, ודווקא בלילה וכשלא הלכו ששים איש בפסיעותיהם. אך אם התקיים אחד מהתנאים דלעיל או שרכב על חמור כך שרגליו לא דרכו על המים השדים אינם מזיקים.
כל התנאים האלה מועילים מפני מזיקי השדים אך אם יש חשש של מעשה כישוף חשש הסכנה קיים עדיין אף אם התנאים המוזכרים לעיל התקיימו. וזה היה מעשה באדם שרכב על חמור ולרגליו נעליים ועבר על מים שנשפכו והמנעלים התכווצו ורגליו יבשו מחמת מעשה הכישוף שהיה במים.(תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קיא, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר ריש לקיש: ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו, ומתחייב בנפשו. אלו הן: הנפנה בין דקל לכותל, והעובר בין שני דקלים, והשותה מים שאולין, והעובר על מים שפוכין, ואפילו שפכתו אשתו בפניו. הנפנה בין דקל לכותל – לא אמרן אלא דלית ליה ארבע אמות, אבל אית ליה ארבע אמות – לית לן בה. וכי לית ליה ארבע אמות, לא אמרן אלא דליכא דירכא אחרינא, אבל איכא דירכא אחרינא – לית לן בה. והעובר בין שני דקלים לא אמרן אלא דלא פסקינהו רשות הרבים, אבל פסקינהו רשות הרבים – לית לן בה. השותה מים שאולין לא אמרן אלא דשיילינהו קטן. אבל גדול – לית לן בה. ואפילו שיילינהו קטן נמי לא אמרן אלא בשדה, דלא שכיחי, אבל בעיר דשכיחי – לית לן בה. ואפילו בשדה נמי לא אמרן אלא מיא, אבל חמרא ושיכרא – לית לן בה, והעובר על מים שפוכין – לא אמרן אלא דלא אפסקינהו בעפרא, ולא תף בהו רוקא, אבל אפסקינהו או תף בהו רוקא – לית לן בה. ולא אמרן אלא דלא עבר עלייהו שימשא, ולא עבר עלייהו שיתין ניגרי, אבל עבר עלייהו שימשא ועבר עלייהו שיתין ניגרי – לית לן בה. ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא, ולא סיים מסני, אבל רכיב חמרא וסיים מסני – לית לן בה. והני מילי היכא דליכא למיחש לכשפים, אבל היכא דאיכא למיחש לכשפים, אף על גב דאיכא כל הני – חיישינן (וההוא) +מסורת הש"ס: [כההוא]+ גברא דרכיב חמרא וסיים מסני, וגמוד מסאניה וצוו כרעיה".