התורה פירטה בדקדוק כיצד יעשה טקס הפולחן ביום כיפורים כדי לכפר על חטאות בני ישראל. אחת מהפעולות הנדרשות לכפרה הוא זריקת דם הקורבן שבע פעמים על הפרוכת הנמצאת בבית המקדש, כי כך כתוב: "וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ: … וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם" (ויקרא, טז; 14-16). חכמים קדמונים קבעו שהכוהן שזורק את הדם על הפרוכת צריך לזרוק זריקה אחת לכיוון הפרוכת למעלה ועוד שבעה לכיוון הפרוכת למטה. עוד קבעו שצריך לספור בפה ובקול את מניין הזריקות. אך כיצד בדיוק יספור? נחלקו החכמים; לדעת חכם אחד בזריקה הראשונה לכיוון מעלה הכוהן צריך למנות "אחת". בזריקה השנייה לכיוון מטה צריך לספור אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. לדעת חכם אחר צריך לספור כך: אחת, אחת ואחת, שתים ואחת, שלש ואחת, ארבע ואחת, חמש ואחת, שש ואחת, שבע ואחת. ומדוע הם נחלקו כיצד לספור? תשובה: כל חכם קבע לספור לפי הנוהג במקום מגוריו. החכם שמנה אחת ואחר כך אחת שתיים נהגו במקום מגוריו לומר את המספר (21) קודם את העשרות ולאחר מכן את האחדות כלומר : "עשרים ואחת". החכם השני, במקומו נהגו לומר קודם את האחדות ולאחר מכן את העשרות כלומר: "אחת ועשרים". שאלו התלמידים: לשם מה הכוהן צריך בכל הספירות של זריקת הדם לכיוון מטה להזכיר גם את הזריקה הבודדת שזרק למעלה. תשובה: לדעת חכם אחד, רבי אלעזר שמו, כדי שהכוהן לא יתבלבל וישכח שזרק את הזריקה למעלה ובלבול זה יגרום לו לזרוק שמונה זריקות למטה. חכם אחר, רבי יוחנן שמו, דרש מהמילים הכתובים בתורה: " וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה" שהזריקה הראשונה לכיוון מעלה צריכה להיספר בכל זריקה שנזרקה לכיוון מטה. ומסקנה הלכתית שונה יש בין שני ההסברים, לפי ההסבר הראשון: "שהכוהן לא יתבלבל" אם הכוהן לא ספר את הזריקה למעלה וגם לא התבלבל הזריקות כשרות ומכפרות על חטאי בני ישראל. ולדעת ההסבר השני שנלמד מתוך דרשה כלומר, "גזירת הכתוב ללא הנמקה", אם הכוהן לא ספר, אף שלא התבלבל, הזריקות פסולות ואינם מכפרות על חטאי בני ישראל. (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף נה, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אחת, אחת ואחת, אחת ושתים. תנו רבנן: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: אחת, אחת ואחת, שתים ואחת, שלש ואחת, ארבע ואחת, חמש ואחת, שש ואחת, שבע ואחת. ולא פליגי; מר כי אתריה ומר כי אתריה. דכולי עלמא מיהת הזאה ראשונה צריכה מנין עם כל אחת ואחת, מאי טעמא? רבי אלעזר אמר: שלא יטעה בהזאות. רבי יוחנן אמר: אמר קרא +ויקרא טז+ ולפני הכפרת יזה שאין תלמוד לומר יזה ומה תלמוד לומר יזה – לימד על הזאה ראשונה שצריכה מנין עם כל אחת ואחת. מאי בינייהו? – איכא בינייהו דלא מנה, ולא טעה".