על-פי חוקי ההלכה לבת יש שלושה מעמדות משפטיות ביחס לגילה; קטנה, נערה ובוגרת. הסטטוס המשפטי נקבע על-ידי שני פרמטרים, גיל ובשלות גופנית. מבחינת הגיל: קטנה עד גיל שתים עשרה, נערה מגיל שתים עשרה, ובוגרת מגיל שתים עשרה וחצי. בשלות גופנית: קטנה; כל זמן ששדיה בוסר ובלשונם: "פגה", נערה; כפרי בתהליכי בשלות ובלשונם "בוחל", בוגרת; ששדיה גדלו ובלשונם "צמל". על גודל שדיה של בוגרת נחלקו חכמים: יש אומר שגודל שדיה צריך להיות כך שנראה מעין קמט מתחת לשדיים. רבי עקיבא אומר שגודל שדיה כך שיכולה להטותם. חכם אחר אומר שצבע העטרה סביב פיטמתה מתחיל להכהות. חכם אחר אומר ששדיה גדולים כך שאם נמעך את פיטמתה היא שוהה לחזור.
אחד מהתלמידים, שמואל שמו, הבהיר את דעת האומר: "שיראה כמין קמט" שאין כוונתו שיהיו גדולים מאוד עד שנראה כמין קמט אלא שמסובבת את ידיה מאוחרי גבה וקמט נראה מתחת שדיה. הרב שמואל, כדי לאמת את הבנתו, בדק את שדיה של שפחתו שהגיעה לגיל שתים עשרה וחצי. לאחר שבדק שילם לה ארבע מאות זוז בגלל שבייש אותה בכך שאילץ אותה לחשוף שדיה בפניו. עוד מסופר על הרב שמואל שהיה זהיר מאוד בבושת עבדיו ושפחותיו ולכן לא מסר שפחותיו למשכב זרים אלא לעבדיו בלבד. לעומתו, רב נחמן, לא הקפיד בבושת שפחותיו והיה מוסרן ומחליפן לעבדים אחרים למשכב. לעומתם, רב ששת, היה מפקירן אפילו לנכרים למשכב.
חכמים נוספים הגדירו את בשלות גופה של בוגרת כדי לקבוע משפטית את מעמדה. החכם, רבי אלעזר בר צדוק שמו, קבע ששדיה צריכים להיות גדולים כך שתוכל לנענע אותן. חכם אחר, רבי יוחנן בן ברוקה שמו, אמר מששדיה יכסיפו. שאלו התלמידים: והלא זה סימן לזקנה ולא לבוגרת? מתוך כך הסביר דבריו כך: "משיפציל ראש החוטם" (הגדרה זו לא ברורה). חכם אחר, רבי יוסי שמו, אומר ששדיה יצמיחו פיטמה עבה ועטרה סביבה. חכם אחר, רבי שמעון שמו, נתן סימן לבשלות בוגרת באיבר המין; שבשר איבר מינה תפוח וניכר התמעך ובלשונו: "משנתמעך הכף". (תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף מז, עמוד א – דף מז, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מתני'. משל משלו חכמים באשה: פגה, בוחל, וצמל. פגה – עודה תנוקת, בוחל – אלו ימי נעוריה. בזו ובזו אמרו: אביה זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה. צמל – כיון שבגרה, שוב אין לאביה רשות בה. איזהו סימנין? ר' יוסי הגלילי אומר: משיעלה הקמט תחת הדד, ר"ע אומר: משיטו הדדים, בן עזאי אומר: משישחיר הפיטומת, רבי יוסי אומר: כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהא לחזור.

גמ'. פגה עודה תנוקת כדכתיב (שיר השירים ב') התאנה חנטה פגיה. בוחל אלו ימי הנעורים, כדתנן – התאנים משיבחלו, ואמר רבה בר בר חנה אמר רב: משילבין ראשיהן. ואיבעית אימא מהכא: (זכריה י"א) ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי. צמל כמ"ד – יצתה מלאה.

ואיזהו סימנים? ר' יוסי הגלילי אומר: משיעלה הקמט. אמר שמואל: לא משיעלה הקמט ממש, אלא כדי שתחזיר ידיה לאחוריה, ונראית כמי שיעלה הקמט תחת הדד. שמואל בדק באמתיה, ויהב לה ד' זוזי דמי בושתה. שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: (ויקרא כ"ה) לעולם בהם תעבודו – לעבודה נתתים ולא לבושה. שמואל מייחד להן, רב נחמן מחליף להן, רב ששת מסר להן לערבי, ואמר להן: אזדהרו מישראל.

רבי יוסי אומר כו'. מאי עוקץ? אמר שמואל: עוקצו של דד. ת"ר, אלו הן סימני בגרות? ר"א בר' צדוק אומר: משיתקשקשו הדדין, ר' יוחנן בן ברוקה אומר: משיכסיף ראש החוטם. משיכסיף? אזקונה לה! אלא א"ר אשי: משיפציל ראש החוטם. ר' יוסי אומר: משתקיף העטרה, ר"ש אומר: משנתמעך
הכף. וכן היה רבי שמעון (בן יוחי) אומר: שלשה סימנין נתנו חכמים באשה מלמטה, וכנגדן מלמעלה. פגה מלמעלה – בידוע שלא הביאה שתי שערות, בוחל מלמעלה – בידוע שהביאה שתי שערות, צמל מלמעלה – בידוע שנתמעך הכף. מאי כף? אמר רב הונא: מקום תפוח יש למעלה מאותו מקום, כיון שמגדלת מתמעך והולך".