לדעת חכמים קדמונים יש חיות טורפות שלהן ארס בציפורניים שבכוחו להמית חיות נטרפות. כגון אריה שלו ארס המסוגל להמית אפילו פרה גדולה וזאב שלו ארס המסוגל להמית עז ותיש – בהמה דקה ואין צורך בכמות ארס גדולה. אך אין כמות הארס שנמצאת אצל הזאב מסוגלת להמית פרה שהיא גדולה.
אחד החכמים, רב חסדא שמו, קבע שארס חתול ונימייה בכוחו להמית גדיים וטלאים שהם קטנים, ארס חולדה בכוחו להמית עופות בלבד. שאלו התלמידים: הרי חכמים קדמונים (תנאים) קבעו שחתול, נץ ונמייה אין להם ארס שבכוחו להמית גדיים וטלאים משמע, ארס חתול אינו מסוגל להמית גדי וטלה אלא עופות בלבד? תשובה: החכם רב חסדא מבחין בין שני מצבים; ארס חתול אינו ממית גדי וטלה דווקא Fשאין בני אדם שיסייעו להצילו – במקרה זה החתול אינו כועס דיו שיפריש ארס בכמות הממית. אך במקרה שיש לגדי ולטלה מצילים ומסייעים, החתול כועס מאוד ומפריש ארס שבכוחו להמית אפילו גדי וטלה. המשיכו התלמידים לשאול: מעשה היה בחתול שרדף אחר תרנגול – ולא היה לתרנגול בני אדם שיסייעו לו – וכשהתחמק התרנגול לחדר נסגרה הדלת אחריו והחתול היכה על הדלת ונמצאו חמש טיפות דם של ארס על הדלת, משמע החתול מטיל ארס גם כשאין לתרנגול בני אדם שיסייעו? תשובה: כשהגדי או התרנגול מצליחים להתחמק ולהציל עצמם לבד נחשב הוא כמציאות שבני אדם מסייעים להם, לכן החתול כעס והטיל ארס על דלת החדר שנסגרה בפרצופו. (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נב, עמוד ב – דף נג, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"ודרוסת הזאב. אמר רב יהודה אמר רב: בבהמה – מן הזאב ולמעלה, ובעופות – מן הנץ ולמעלה. למעוטי מאי? אילימא למעוטי חתול, תנינא ודרוסת הזאב! וכי תימא, הא קא משמע לן, דזאב בגסה נמי דריס, והא תנן, רבי יהודה אומר: דרוסת הזאב – בדקה, ודרוסת ארי – בגסה. וכי תימא רבי יהודה מפלג פליג, והאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעא: לא בא רבי יהודה אלא לפרש דברי חכמים! גברא אגברא קא רמית? איבעית אימא: לעולם – למעוטי חתול, מהו דתימא, אורחא דמלתא קתני, קא משמע לן! אמר רב עמרם אמר רב חסדא: דרוסת חתול ונמייה – בגדיים וטלאים, דרוסת חולדה – בעופות. מיתיבי: דרוסת חתול, נץ ונמייה – עד שתינקב לחלל: אבל דרוסה לית להו! ותסברא נץ לא דריס? והתנן ודרוסת הנץ! הא לא קשיא: כאן – בעופות, כאן – בגדיים וטלאים. מכל מקום לרב חסדא קשיא! הוא דאמר כי האי תנא: דתניא, בריבי אומר: לא אמרו אין דרוסה – אלא במקום שאין מצילין, אבל במקום שיש מצילין – יש דרוסה. ובמקום שאין מצילין אין דרוסה? והא ההיא תרנגולת דהואי בי רב כהנא, דרהט חתול בתרה ועל לאידרונא, ואיתחיד דשא באפיה ומחייה לדשא בסיחופיה, ואשתכח עלה חמשה קורטי דמא! הצלת עצמה נמי כהצלת אחרים דמי. ורבנן – זיהרא אית ליה, ולא קלי זיהריה. איכא דאמרי: הא מני בריבי היא, דתניא בריבי אומר לא אמרו יש דרוסה – אלא במקום שיש מצילין, אבל במקום שאין מצילין – אין דרוסה. ובמקום שאין מצילין אין דרוסה? והא ההיא תרנגולת דהואי בי רב כהנא, דרהט חתול בתרה ועל לאידרונא, ואיתחיד דשא באפיה ומחייה לדשא בסיחופיה, ואישתכח עליה חמשה קורטי דמא! הצלת עצמה נמי כהצלת אחרים דמיא. בעא מיניה רב כהנא מרב: יש דרוסה לחתול או אין דרוסה לחתול? א"ל: אף לחולדה יש דרוסה. יש דרוסה לחולדה, או אין דרוסה לחולדה? א"ל: אף לחתול אין דרוסה. לחתול ולחולדה, יש להן דרוסה או אין להן דרוסה? א"ל: לחתול – יש דרוסה, לחולדה – אין דרוסה. ול"ק, הא דא"ל: אף לחולדה יש דרוסה – בעופות, הא דא"ל: אף לחתול אין דרוסה – באימרי רברבי, הא דא"ל: לחתול יש דרוסה לחולדה אין דרוסה – בגדיים וטלאים".