לדעת חכמים קדמונים (תנאים) לאדם יש מאתים וארבעים ושמונה אברים (משנה, מסכת אהלות, פרק א, משנה ח). הם קבעו שאם אדם מת ושרדו ממנו רוב אברים עדיין מטמא הוא בטומאת מת, ואף ציינו את מניין האברים הנחשב רוב מתוך 248 אברים: 125 איברים. שאל אחד החכמים, רבינא שמו, מדוע חכמים קדמונים צריכים לציין את מספר רוב האיברים, וכי איננו יודעים לעשות חישוב בעצמנו? תשובה: מתוך שחכמים קדמונים ציינו את מניין רוב האברים, נלמד שמספר 125 אברים הוא קבוע אף אם המת נולד עם מספר איברים רב יותר כגון שנולד עם אצבע יתרת בידו או ברגלו, או ההפך שנולד עם מספר איברים פחות מהנורמלי כגון בעל 4 אצבעות בלבד ביד או ברגל. המשיכו התלמידים לדון בנושא מספר איברי האדם וסיפרו: מעשה היה בתלמידי ר' ישמעאל שרצו לבדוק את מספר איברי האדם. הם לקחו זונה שנענשה בעונש מוות, בישלו אותה כך שהבשר הופרד מהעצמות וספרו את איבריה ומצאו שיש 252. באו וסיפרו לרבם את הממצא הסותר את קביעת חכמים שיש 248 איברים בלבד. השיב להם ר' ישמעאל לגבר יש 248 איברים כקביעת חכמים ולאישה יש 252 איברים ארבעה איברים יותר מהגבר וזה נלמד מהכתובים. וכך נלמד הכתוב אומר:
"אֵשֶׁת פִּינְחָס …תִּכְרַע וַתֵּלֶד כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ" (שמואל א, ד; 19) הוסיף הכתוב לאישה שני צירים. ועוד כתוב: "כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי" (איוב, ג; 10) הוסיף לה הכתוב שתי דלתות – סך הכל הוסיף ארבעה אברים לאישה יותר משל הגבר. ר' עקיבא הוסיף לאישה איבר נוסף שנאמר: "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" (בראשית, כט; 31) הוסיף לה הכתוב מפתח. שואלים התלמידים, לדעת ר' עקיבא יש לאישה 253 איברים ועל-פי הניסוי שביצעו תלמידי ר' ישמעאל נמצאו 252 בלבד. תשובה: יתכן שאיבר זה הוא קטן ונמחה בעקבות הבישול והתלמידים לא זיהו אותו. המשיכו התלמידים לשאול: אם כך, שמתוך המילה צִרֶיהָ נלמד שלאישה נוספו איברים, הרי גם על הגבר נאמר: "צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה" (ישעיהו, כא; 3) משמע גם לגבר יש שני צירים נוספים. תשובה: אלו צירי בשר ללא עצם. המשיכו התלמידים לשאול, כתוב נוסף אומר: "בַּמַּרְאָה נֶהֶפְכוּ צִירַי" (דניאל, י; 16) משמע יש לגבר שני איברים נוספים. תשובה: אלו צירי בשר ללא עצם. המשיכו התלמידים לחזק טענתם שהכתוב על הגבר התייחס לאיברי בשר ללא עצם, שאם לא נטען זאת דברי הקדמונים שקבעו שלאדם 248 איברים יהיה שגוי. ( תלמוד בבלי מסכת בכורות דף מה עמוד א)

נוסח התלמוד כלשונו:

תנן התם: רוב בנינו ורוב מנינו של מת, אע"פ שאין בו רובע – טמאין. ת"ר: איזהו רוב בנינו – שני שוקיים וירך אחד הואיל ורוב גובהו בגדול, איזהו רוב מנינו – קכ"ה. א"ל רבינא לרבא: תנא מניינא אתא לאשמועינן? קמ"ל כדתניא: חסר שאין בו אלא מאתים, ויתר שיש בו מאתים ושמונים וא', כולן עולין למנין קכ"ה; זיל בתר רובא דאינשי. א"ר יהודה אמר שמואל: מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך, בדקו ומצאו בה מאתים וחמשים ושנים, אמר להם: שמא באשה בדקתם, שהוסיף לה הכתוב שני צירים ושני דלתות. תניא, רבי אלעזר אומר: כשם שצירים לבית כך צירים לאשה, שנאמר: +שמואל א' ד'+ ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה, רבי יהושע אומר: כשם שדלתות לבית כך דלתות לאשה, שנאמר +איוב ג'+ כי לא סגר דלתי בטני, רבי עקיבא אומר: כשם שמפתח לבית כך מפתח לאשה, שנאמר +בראשית ל'+ ויפתח את רחמה. לרבי עקיבא קשיא דתלמידי רבי ישמעאל! דלמא איידי דזוטרא – אתמוחי מתמח. אמר רב: וכולן אין מטמאין באהל, שנאמר +במדבר י"ט+ זאת התורה אדם כי ימות באהל – דבר השוה לכל אדם; אמר ליה אביי ובאיש ליכא? והכתיב: +ישעיהו כ"א+ צירים אחזוני כצירי יולדה! צירי בשר; והכתיב: +דניאל י'+ אדני במראה נהפכו צירי! הכא נמי צירי בשר, הכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי – מאתים וארבעים ושמנה היכי משכחת לה? לא באיש ולא באשה.