החכם, רב יוסף שמו, כשקרא את הפסוק שלפנינו נעצב מאוד עד בכי: "רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט" (משלי, יג; 23). הוא הבין, מתוך הפסוק, שיש אנשים מתים לחינם ללא סיבה ומשפט הוגן. שאלו התלמידים: האם יתכן שאדם ימות טרם זמנו? תשובה: כן! ומעשה שהיה בחכם, רב ביבי בנו של אביי, שמלאך המוות היה מצוי בחברתו לעתים תכופות. רב ביבי שמע את מלאך המוות מבקש משליחו (תפקידו להמית אנשים) שימית אישה ששמה מרים ומשלח ידה ספרית. שליח המוות בטעות המית אישה אחרת בשם מרים שמשלח ידה גננת. אמר מלאך המוות לשליחו: "ביקשתי ממך שתמית את מרים הספרית ולא מרים הגננת". השיבו שליח המוות: אם כך אשיב את מרים הגננת לחיים ואביא לפניך את מרים הספרית. אמר לו מלאך המוות: אם כבר הבאת את מרים הגננת השאר אותה אצלי יחד עם שאר המתים. שאל מלאך המוות את שליחו: כיצד הצלחת להרוג את מרים הגננת למרות שלא הגיע זמנה למות? השיבו שליח המוות: נקרתה לפניי הזדמנות להורגה – היא התעסקה עם התנור כשבידה אוד לנקות את התנור. ללא משים היא גרמה לכוויה ברגלה – וכשאדם ניזוק מזלו וקביעת זמנו למות מתערער – כך הייתה לי הזדמנות להורגה בטרם זמנה. שאל החכם, רב ביבי, את מלאך המוות: יש לכם רשות להרוג אנשים טרם הגיע זמנם הקבוע מראש? השיבו מלאך המוות: כן, כי כך כתוב: "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט". המשיך רב ביבי לשאול: הרי כתוב "דור הולך ודור בא" משמע, יש סדר קבוע לחיים כגזרה קדומה – ועד שלא מסתיים דור אחד לא מגיע הדור השני – ואם מותר להרוג בטרם עת נמצא שאין סדר ופעמים שהדור הולך בטרם יבוא הדור הבא. השיבו מלאך המוות: אנשים שאני ממית קודם זמנם, אני ממתין עמם ושט עמהם בעולם ואיני מוסר אותו לשומר המתים, דומה שמו, עד שיחלוף זמן הדור ואז אני מוסרם לדומה שומר המתים. המשיך החכם דלעיל לשאול את מלאך המוות: שנותיה של האישה שנגזלו מחייה, למרות שיועדו לה מראש, מה אתה עושה איתן? השיבו מלאך המוות: שנים אלה עוברים לתלמידי חכמים שמעבירים על מידותיהם ומתנהגים לפנים משורת הדין (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ד, עמוד ב – דף ה, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"רב יוסף כי מטי להאי קרא בכי: (משלי י"ג) ויש נספה בלא משפט אמר: מי איכא דאזיל בלא זמניה? – אין, כי הא דרב ביבי בר אביי הוה שכיח גביה מלאך המות. אמר ליה לשלוחיה: זיל אייתי לי מרים מגדלא שיער נשייא. אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי. אמר ליה: אנא מרים מגדלא שיער נשייא אמרי לך! – אמר ליה: אי הכי אהדרה! – אמר ליה: הואיל ואייתיתה – ליהוי למניינא. אלא היכי יכלת לה? הות נקיטא מתארא בידה, והות קא שגרא ומחריא תנורא. שקלתא ואנחתא אגבה דכרעה, קדחא ואיתרע מזלה, ואייתיתה. אמר ליה רב ביבי בר אביי: אית לכו רשותא למיעבד הכי? – אמר ליה: ולא כתיב ויש נספה בלא משפט? – אמר ליה: והכתיב (קהלת א') דור הלך ודור בא! – אמר: דרעינא להו אנא עד דמלו להו לדרא, והדר משלימנא ליה לדומה. – אמר ליה: סוף סוף, שניה מאי עבדת? – אמר: אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במיליה מוסיפנא להו ליה, והויא חלופיה".