שאל אחד החכמים, רמי בר-חמא שמו: פיל שבלע סל העשוי מנצרים של דקל והוציאו יחד עם צואתו – האם הסל טמא או טהור? התלמידים מבררים את ספקו של חכם זה וטוענים כך: אם בלע הפיל סל נצרים שכבר היה טמא והוציאו דרך צואתו, ברור הדבר שהסל טמא, ואין מקום לספק כלל. סל בלע וסל פלט. אם כך, טענו התלמידים, הספק הוא במקרה שהפיל אכל נצרים של דקל לפני ששזרו אותם לסל, ובמעי הפיל נשזרו הנצרים מאליהם ונעשו סל. כלומר, הפיל בלע נצרים והוציא סל מנצרים. האם סל זה מקבל טומאה או לא? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד, אפשר לדון את מעשה העיכול של הנצרים והוצאתם יחד עם גלליו (צואתו) כדין גללים. וידוע, שהעושה כלי מגללי צואה של חיות ובהמות – הכלי טהור ואינו מקבל טומאה. מצד אחר, הרי יצא סל נצרים ואין לְדַמותם לגללים שצורתם השתנתה. התלמידים מנסים להכריע התלבטות זו ממעשה שהיה וכך היה: זאבים טרפו שני תינוקות בעבר הירדן, אכלום, ולאחר שעבר זמן העיכול עשו צורכיהם, שבו היה בשר התינוקות המעוכל, ושאלו האם צואת הזאב (בשר התינוקות המעוכל) טמאה או טהורה? וחכמים קבעו טהור! ממעשה זה הסיקו התלמידים, שהעיכול מבטל את הנצרים והופכם לגללים, כלומר סל הנצרים צריך להיות טהור. במחשבה נוספת דחו התלמידים ראיה זו וטענו שאין להקיש מעיכול בשר לעיכול נצרים; בשר התינוקות טבעו שהוא רך, לכן עיכולו ושינוי צורתו גדולים, בניגוד לנצרים, שלא מתעכלים לגמרי ומשנים את צורתם. התלמידים ניסו להביא ראיה מעצמות התינוקת שהזאב הוציא דרך צואתו, שאותם חכמים טמאו. גם ראיה זו נדחתה בטענה שאין להקיש מעצמות לנצרים; עצמות קשות הן ואינן משנות את צורתן בעיכול כלל – עצמות בלע עצמות הוציא. בניגוד לנצרים שהעיכול שינה אותם במקצת. (ספק זה לא הוכרע בתלמוד. תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף סט, עמודים א – ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"בעי רמי בר חמא: פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי, מהו? למאי? אילימא למבטל טומאתה, תנינא: כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה, ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה! לא צריכא, דבלע הוצין ועבדינהו כפיפה מצרית, מי הוה עיכול, הוה ליה ככלי גללים ככלי אדמה ואין מקבלין טומאה, דאמר מר: כלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה – אין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, או דלמא לא הוי עיכול? תפשוט ליה מהא, דאמר עולא משום ר"ש בר יהוצדק: מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן, ובא מעשה לפני חכמים וטהרו את הבשר! שאני בשר, דרכיך. ולפשוט מסיפא: וטמאו את העצמות! שאני עצמות, דאקושי טפי"