שני גברים שנישאו לשתי נשים תחת חופה אחת, ולאחר החופה הוחלפו הכלות וקיימו יחסי מין זה עם זו וזו עם זה. הרי הם חטאו בניאוף אשת איש בשגגה. הנשים אינן יכולות להינשא מיד אלא צריכות להמתין שלושה חודשים, שמא ממזר נמצא בבטנם. (זאת הייתה שיטת בדיקת ההריון בזמנם – לאחר שלושה חודשים אפשר לזהות על-פי גודל בטנה אם נכנסה להריון).
שאלו התלמידים: הרי אישה בתולה אינה נכנסת להריון במשגל הראשון שלה אם כך, מדוע הכלות צריכות להמתין שלושה חודשים מחשש שמא נכנסו להריון?. השיב חכם אחד, רב נחמן שמו, שהחתנים בעלו את הכלות המוחלפות פעמיים (בלשון חכמים: "בעלו ושנו") והחשש שנכנסה להריון במשגל השני. אך אם הם בעלו פעם אחת בלבד הכלות מותרות להינשא שנית בלי זמן המתנה. המשיכו התלמידים לשאול: והרי מסופר בתורה (בראשית, לח; 24) שתמר נבעלה ליהודה בעודה בתולה ונכנסה להריון. משמע יש אפשרות לבתולה להיכנס להריון בבעילה הראשונה. השיב רב נחמן: תמר מעכה את בתוליה באצבע קודם שנבעלה ליהודה לכן נכנסה להריון. רב נחמן הביא חיזוק לטענתו,שתמר מעכה בתוליה באצבע, מבתולות בית רבי (עורך המשנה) שדרכן היה למעוך בתוליהן טרם נישאו והיו קוראים להם "תמר", על שם תמר המקראית שנהגה למעוך בתוליה. המשיכו התלמידים לשאול: תמר פגשה את יהודה וקיימה אתו יחסי מין לאחר שהייתה נשואה פעמיים לשני גברים שונים – ער ואונן – אם כך מדוע טוענים חכמים שתמר בתולה הייתה. השיבו התלמידים: תמר , בנישואיה עם ער ואונן קיימה יחסי מין אנאליים בלבד (בלשון חכמים "שלא כדרכה"), לכן בתוליה נשארו.
ומדוע נהגו, ער ואונן, עם תמר במין אנאלי בלבד? אונן משום שלא רצה ילדים וער חשש שהריונה יכחיש את יופיה. (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דפים: לג עמוד ב – דף לד עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מתנ': שנים שקידשו שתי נשים, ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה – הרי אלו חייבין משום אשת איש…ומפרישין אותן שלושה חודשים שמא מעוברות הן….
מפרישין אותן. והא אין אשה מתעברת בביאה ראשונה! אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה: שבעלו ושנו. ואלא הא דתנא ר' חייא: הרי כאן ט"ז חטאות, תלתין ותרתין הויין! וליטעמיך, לר' אליעזר דמחייב על כל כח וכח, טובא הויין! אלא דבכח ראשון קחשיב, ה"נ דביאה ראשונה קחשיב. א"ל רבא לרב נחמן:
והא תמר בביאה ראשונה איעברא! א"ל: תמר באצבע מעכה, דאמר רבי יצחק: כל מועכות של בית רבי – תמר שמן, ולמה נקרא שמן תמר? ע"ש תמר שמעכה באצבעה. והא הוו ער ואונן! ער ואונן שמשו שלא כדרכן. מיתיבי: כל עשרים וארבעה חדש דש מבפנים וזורה מבחוץ, דברי ר' אליעזר; א"ל: הללו אינו אלא כמעשה ער ואונן! כמעשה ער ואונן ולא כמעשה ער ואונן, כמעשה ער ואונן, דכתיב: (בראשית ל"ח) והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה; ולא כמעשה ער ואונן, דאילו התם שלא כדרכה, והכא כדרכה. בשלמא אונן, דכתיב ביה: ושחת ארצה, אלא ער מנלן? אמר רב נחמן בר יצחק, דכתיב: (בראשית ל"ח) וימת גם אותו, אף הוא באותו מיתה מת. בשלמא אונן, משום לא לו יהיה הזרע, אלא ער מ"ט עבד הכי? כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה".