לדעת חכמים, אסור לאכול תולעת ששרצה (מהלכת) על הארץ שנאמר: "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ" (ויקרא, פרק יא, פסוק כט) ואילו תולעים הגדלות בתוך פרי התלוש מהעץ, במעי בהמה או בכל מקום אחר שלא שורצות על הארץ מותרות באכילה. לכן הרוצה לדעת אם תולעת מותרת באכילה או אסורה עליו לברר אם היא הילכה (שרצה) על הארץ. אחד מחכמי בבל, רב ששת בן רב אידי שמו, טען: תולעים הנמצאות בריאה ובכבד הבהמה אסורות באכילה משום שהם תולעים ששרצו על הארץ, והבהמה אכלה אותם בעודם מהלכות על הארץ. תמה על דבריו חכם אחר, רב אשי שמו, לפי דבריך, שהבהמה אכלה את התולעים מהארץ, היה להן לתולעים להימצא במערכת העיכול ולא בכבד ובריאה.

(היות וסוגיות חכמים נאמרו בעל-פה לפני שנערכו כספר, פעמים שהסוגיות נאמרו בנוסחים שונים כדרכו של הזיכרון המתעתע, וכשנערכו בטקסט התלמודי, הובאו שתי הגרסאות.)

יש אומרים שכך נאמרה סוגייה דלעיל: חכם אחד , רב ששת בן רב אידי שמו, טען: תולעים הנמצאות בריאה ובכבד הבהמה מותרות באכילה משום שנוצרו וגדלו בכבד ובריאה, וכבר אמרנו שתולעים שלא שרצו על הארץ מותרות באכילה. חכם אחר , רב אשי שמו, חיזק טענתו באומרו: ודאי כך הוא, שתולעים שנמצאו בכבד ובריאה נוצרו בבהמה, כי אם הם תולעים שאכלה הבהמה מהארץ, היה להן לתולעים להימצא במערכת העיכול ולא בכבד ובריאה.
סיכמו התלמידים וקבעו הלכה: תולעים הנמצאות בכבד ובריאה אסורות באכילה, משום שיש לתלות שנכנסו התולעים לאחר ששרצו בארץ, דרך חוטמה של בהמה בזמן שישנה, ודרך קנה הנשימה הגיעו התולעים לריאה ולכבד. עוד קבעו ואמרו: תולעים הנמצאות בין עור הבהמה לבשרה אסורות באכילה ותולעים הנמצאות בין עור הדג לבשרו מותרות באכילה.
ומה ההבדל בין תולעת הנמצאת בבהמה לתולעת הנמצאת בדג? תשובה: בהמה קודם שנשחטה אסורה באכילה, ואם כך התולעים הגדלות בתוכה הרי הן כאבר מן החי, ושחיטת הבהמה לא תעזור להן להיות מותרות. ואילו תולעים הגדלות בדגים מותרות, משום שדגים מותרים באכילה ללא שחיטה, אם כך כשגדלו התולעים בדג, בבשר המותר באכילה גדלו.
(תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף סז, עמוד ב ).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר רב ששת בריה דרב אידי: קוקיאני אסירי, מאי טעמא – מעלמא אתו. מתקיף לה רב אשי: אי מעלמא אתו, לישתכחו דרך בית הריעי! איכא דאמרי, אמר רב שישא בריה דרב אידי: קוקיאני שרו, מאי טעמא – מיניה גבלי. אמר רב אשי: פשיטא, דאי מעלמא קא אתו – לישתכחו דרך בית הריעי! והלכתא: קוקיאני אסירי, מ"ט – מינם ניים, ועיילי ליה באוסייה תולעים. דרני דבשרא – אסירי, דכוורי – שריין. אמר לה רבינא לאימיה: אבלע לי ואנא איכול. א"ל רב משרשיא בריה דרב אחא לרבינא: מאי שנא מהא דתניא (ויקרא י"א) ואת נבלתם תשקצו – לרבות את הדרנים שבבהמה? א"ל: הכי השתא! בהמה – בשחיטה הוא דמשתריא, והני, מדלא קא מהניא להו שחיטה – באיסורייהו קיימן; אבל דגים – באסיפה בעלמא מישתרי, והני כי קא גבלן – בהיתרא קא גבלן".