נוסח ספר התורה (חמישה חומשי תורה) כפי שהוא מוצג בזמנינו עבר גלגולים רבים; ראשיתו במקורות שונים שאוחדו לטקסט אחיד שהפך למסמך מקודש לעם היהודי בתקופת בית שני .לספר זה היו כמה טפוסי טקסט שונים, מתוכם שלושה המוכרים לנו; שומרוני, נוסח עברי שתורגם ליוונית ("תרגום השבעים") והמסורה. הזרם הפרושי (חז"ל), אחד מזרמי היהדות בשלהי בית שני, החליט לקבל על עצמו טפוס טקסט יחיד הוא נוסח המסורה תוך התעלמות מיתר הטפוסים. נוסח זה של היהודים הרבניים (היהדות של זמננו היא ממשיכה מסורת זו), כדרכם של טקסטים העוברים העתקה והגהה בידי סופרים בשר ודם, חלים בו שיבושים וטעויות רבים. עקב כך החלו לרשום כללים כדי שהסופרים לא ישבשו את הגרסה, ללא הצלחה יתרה, וכך נוצרו שתי מסורות, הבבלית והטבריינית. לבסוף התקבלה המסורת הטבריינית שגם הרמב"ם קרא לסמוך עליה. טעויות העתקה גרמו להבדלים רבים בין נוסחי התורה עד להמצאת הדפוס (המאה ה-16) שסיפקה אפשרות להוציא גרסה, היות ואת העתקת אדם החליף דפוס קבוע. אך המבוכה לא הסתימה כי עדיין יש שלוש נוסחאות של ספרי תורה; קורן, ברויאר ווינוגרד. את השתלשלותם של תהליכים אלה, טפוסי טקסט שונים, שיבושי נוסחאות בין התלמוד למסורה ובין מסורה למסורה עד עצם היום הזה אנו מציגים במדור זה בפני הקורא הסקרן. |
מאמרים נוספים בנושא נוסח המקרא
קונטרס 9
ומספר האותיות שנעלמו מהטקסט. וכיצד נהגו העם כשמצאו ספר תורה, וגילו, פתאום, שכתוב שצריך לחגוג את הפסח...