חכמים קדמונים (תנאים) קבעו שאישה הנשואה לגבר במשך עשר שנים ולא הצליחו להביא ילדים מותר לו לגרשה כדי להינשא עם אחרת לקיים מצוות "פרו ורבו". ולאישה הגרושה מותר להינשא לגבר אחר ואין אוסרים עליה להינשא שוב שמא לא תצליח להיכנס להריון. אם גם בנישואיה השניים לא הביאו ילדים במשך עשר שנים וגירשה בעלה, אסורה להינשא לגבר שלישי. דעה זו, כך טוענים התלמידים, תואמת את דעתו של רבי יהודה הנשיא שקבע: אישה שבנה הראשון נימול ומת, השני נימול ומת לא תמול את השלישי מחמת החשש שמא ימות גם הוא. כלומר לדעתו, דיי בשני מקרים כדי לקבוע סימפטום קבוע ולחשוש לבאות. ואילו לדעת רבן שמעון בן גמליאל נדרשים שלושה מקרים כדי לקבוע סימפטום קבוע. זאת נלמד מעדות התלמיד, רבי חייא בר אבא שמו, על מעשה בארבע אחיות שילדה אחת מהן ומלה את בנה ומת, וכך קרה לבניהן של שתי האחיות הנוספות. וכשילדה האחות הרביעית בן שאלה את רבן שמעון בן גמליאל אם למול את בנה והוא השיבה שאסור מחשש שבנה ימות. שאלו התלמידים: יתכן שאם האחות השלישית הייתה שואלת גם לה היה אוסר רבן גמליאל? תשובה: אם כך מה העיד רבי חייא? על כורחך הוא העיד שרק לאחר שלושה מקרים דומים חוששים שמא בפעם הרביעית יסתכן. המשיכו התלמידים לשאול: ואולי עדותו של רבי חייא באה לומר שאין צורך באישה אחת שיולדת בנים אלא אפילו אחיות שיולדות, היות והן משפחה אחת מצרפים את המקרים? ובדרך אגב, למד התלמיד, רבא שמו, שמשפחה שיש אחיות חולות אפילפסיה לא ישא את אחותה. נחזור לבירור שאלתנו – מה דעת רבן שמעון בן גמליאל בנושא מספר המקרים החוזרים על עצמם שיש לחשוש למקרה הבא? דיי בשני מקרים או שלושה מקרים? תשובה: מתוך מעשה נוסף שבאה אישה שילדה שני בנים שנימולו ומתו וכשנולד בנה השלישי שאלה את רבן גמליאל והתירה למולו. משמע נדרשים שלושה מקרים החוזרים על עצמם כדי לחשוש לסכנה במקרה הבא. ומתוך קביעה זו, התלמיד אביי שמו, עשה מעשה ונשא את "חומה" לאישה, למרות שנישאה כבר פעמיים ושני הבעלים הקודמים מתו ולא חשש אביי שימות גם הוא כי סמך על דעת רבן שמעון בן גמליאל. לאחר שהתחתן עם חומה מת גם הוא. תמהה התלמיד, רבא שמו, כיצד אביי התחתן כשסכנה מרחפת על ראשו? הרי יש מהחכמים שסוברים שאם חזרו ושנו המקרים פעמיים בלבד יש לחשוש למקרה הבא? ועוד המשיך לתמוהה: כיצד אביי הקיש ממעשה מילת בנים שמתו לנישואים עם אישה שמתו בעליה? השיבו התלמידים: מילת בנים שמתו ובעלים שמתו דינם דומה. שאלו התלמידים מה סיבת החשש לשאת אישה שמתו בעליה? החשש במוות לאחר מילה הוא מובן שיש קשר משפחתי לסוגי הדם או לגנטיקה ודין אחד לאחים. אך לגבי אישה שנישאה ומתו הבעלים – ממה יש לחשוש? תשובה: אחד התלמידים השיב: כנראה שיש לאישה מחלת מין מסוימת הגורמת למותם ובלשונו: "מעיין גורם". תלמיד אחר, רב אשי שמו, הסביר אחרת; שלאישה יש מזל רע הגורם למות בני זוגה. שאלו התלמידים: ומה ההבדל בין שתי תשובות שונות אלו? תשובה: כשבעלה מת לפני שקיימו יחסי מין. לדעת האומר שיש לאישה מחלת מין הרי אין לחשוש כי לא קיימו יחסי מין שיחלה ממנה וימות. לדעת האומר שלאישה יש מזל רע הרי גם אם נישאו ועדיין לא קיימו יחסי מין יש לחשוש להינשא לה שמא מזלה הרע יהרוג גם אותו (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף סד, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"גירשה – מותרת וכו'. שני אין, שלישי לא, מתניתין מני? רבי היא; דתניא: מלה הראשון ומת, שני ומת – שלישי לא תמול, דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: שלישי תמול, רביעי לא תמול. והתניא איפכא! הי מינייהו אחריניתא? ת"ש, דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: מעשה בארבע אחיות בצפורי, שמלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית ומת, רביעית – באת לפני רבן שמעון בן גמליאל, אמר לה: אל תמולי. ודלמא אי אתיא שלישית, נמי הוה אמר לה! א"כ, מאי אסהדותיה דר' חייא בר אבא. ודלמא הא קמ"ל, דאחיות מחזקות. אמר רבא: השתא דאמרת אחיות מחזקות, לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעים; והוא, דאתחזק תלתא זימני. מאי הוה עלה? כי אתא רב יצחק בר יוסף, אמר: עובדא הוה קמיה דר' יוחנן בכנישתא דמעון ביוה"כ שחל להיות בשבת, ומלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית – באה לפניו, אמר לה: לכי ומולי. א"ל אביי: חזי דקשרית איסורא וסכנתא. סמך עלה אביי, ואזל נסבה לחומה ברתא דאיסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה, דנסבה רחבא דפומבדיתא ושכיב, רב יצחק בריה דרבה בר בר חנה ושכיב, ונסבה הוא ושכיב. אמר רבא: ומי איכא דעביד עובדא בנפשיה כי האי? והא איהו דאמר: אבין דסמכא, יצחק סומקא לאו בר סמכא, אבין ישנו בחזרה, יצחק סומקא אינו בחזרה! ועוד, אימר דפליגי – לענין מילה, בנישואין מי פליגי? אין; והתניא: ניסת לראשון ומת, לשני ומת – לשלישי לא תנשא, דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא. בשלמא גבי מילה, איכא משפחה דרפי דמא, ואיכא משפחה דקמיט דמא, אלא נישואין מ"ט? א"ל רב מרדכי לרב אשי, הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרב הונא: מעין גורם; ורב אשי אמר: מזל גורם. מאי בינייהו? איכא בינייהו דאירסה ומית; אי נמי, דנפל מדיקלא ומית. "