התורה מחייבת אלמנה ללא ילדים לשאת את גיסה, והיא מכונה "יבמה". אם אחד מהצדדים – האלמנה או הגיס – מסרב לשאת את השני, התורה מחייבת לעשות טקס "חליצת הנעל" המהווה תחליף לגט, כי כך כתוב:
וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו (דברים, כה; 9) .

בתלמוד דנים איזו נעל צריכה להיות ומאיזה חומר היא עשויה ועוד דקדוקי דקדוקים. בין היתר הם דנים כך: אישה שקרעה את הנעל מרגל הגיס או שרפה את הנעל, האם חליצתה כשרה? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד ניתן לסבור שדרישת התורה היא לחשוף את הרגל מכיסוי הנעל ולא משנה כיצד – קריעה, שריפה או בכל דרך אחרת. מצד אחר יתכן ודרישת התורה לעשות מעשה חליצה – שליפת הנעל מרגל הגיס (ספק זה לא הוכרע בתלמוד). עוד שאל חכם אחר, רבי נחמיה שמו, את החכם ששמו רבה: אם הגיס נועל שתי נעלים על רגל אחת זו על גב זו – מוסכם, אם חלצה את הנעל העליונה בלבד חליצתה פסולה. אך אם קרעה את הנעל העליונה והשאירה אותה חופפת על גבי רגלו וחלצה את הנעל התחתונה, מה הדין? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד הרי חלצה את הנעל התחתונה ולכן חליצתה כשרה. מצד אחר, רגלו של הגיס עדיין מכוסה על-ידי הנעל העליונה, אומנם קרועה אך עדיין מכסה את רגלו, ולכן חליצתה פסולה. (ספק זה לא הוכרע בתלמוד. תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף קב, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"בעי ר' ינאי: קרעתהו, מהו? שרפתהו, מהו? גלויי כרעא בעינן והאיכא, או דלמא חליצה בעינן וליכא? תיקו. בעא מיניה רבי נחמיה מרבה: שני מנעלים זה על גב זה, מהו? ה"ד? אילימא דשלפתיה לעילאי וקאי תתאי, מעל אמר רחמנא – ולא מעל דמעל! לא צריכא, דקרעתיה לעילאי ושלפתיה לתתאי וקאי עילאי, מאי? חליצה בעינן והא איכא, או דלמא גלויי כרעא בעינן וליכא?".